הרוצח השרמנטי והמתוחכם ג'ו גולדברג חוזר – והפעם הוא לא לבד. אחרי שבעונה הראשונה שם קץ לחייה של אהובתו (או מושא האובססיה שלו, תלוי איך מסתכלים על זה), האישה שאחריה חיזר בלהט לאורך העונה השנייה דווקא שרדה כדי לא לספר, גם בזכות העובדה שהיא רוצחת פסיכופטית בעצמה.
וכך, בעונה השלישית של דרמת המתח המדממת "את" (YOU), ג'ו ולאב גולדברג־קווין הם זוג יפה מהפרוורים, שמגדל יחדיו את בנם התינוק, הנרי. הרחק מהמקום שבו זרעו הרס, הם רוצים עכשיו לפתוח דף חדש ונקי בעיירה הבורגנית מדרה לינדה, ונשבעים זה לזה שאת העבר האפל הם משאירים מאחור.
והם באמת מנסים, ואפילו הולכים למטפלת זוגית (בגילומה של איילת זורר) שתסייע להם לנהל את החיים השלווים שהם חולמים עליהם. אלא שהאובססיה של ג'ו לנשים יפות מרימה ראש בשלב מוקדם מאוד של העונה, מה שמוביל כמובן לסחרור של מעשים רצחניים, שלבני הזוג הולך ונעשה קשה יותר ויותר להיחלץ מהם.
אחרי עונה ראשונה שהצלחתה הייתה טמונה בעיקר באלמנט ההפתעה – הגילוי שגולדברג, הספרן האינטלקטואל והביישן, הוא רוצח חסר מעצורים – ועונה שנייה שהצליחה לשחזר את גורם ההפתעה עם זהותה האמיתית של מושא אהבתו, לעונה השלישית של הסדרה הצופים כבר מגיעים עם נקודת מבט מפוכחת וסף ריגוש גבוה במיוחד. למרות זאת, מהפרק הראשון שלה ועד האחרון, מצליחים היוצרים לשמור על קו מתח אחיד, מין זמזום של ידיעה שמשהו רע עומד לקרות. אנחנו לא תמיד יודעים מה – אבל התחושה נוכחת מאוד ושומרת אותנו על ישובים על קצה הכיסא, או הספה.
וזה לא התכסיס היחיד בשרוול של היוצרים. למרות היותה רחוקה מאוד מלהיות ריאליסטית, משולבים בסדרה אלמנטים של ביקורת נוקבת על תופעות חברתיות רווחות. על הכוונת, בין היתר: זוגיות פוליאמורית, משפיעני רשת חלולים ומלאים בעצמם והתשלום הגבוה – בכסף ובנפש – שמשלמים האמריקנים על החינוך של ילדיהם.
אבל חיצי הביקורת הנוקבים ביותר מופנים כלפי מתנגדי החיסונים. בלי להזכיר את המילה "קורונה", אנחנו נתקלים במקרה של תינוק שנדבק בחצבת – מחלה שכמעט חלפה מהעולם בזכות חיסונים – ומתאשפז בבית החולים. מהר מאוד מתברר כי הוא נדבק מילדות שהוריהן הם מתנגדי חיסונים ("למה לחסן מפני מחלה שהגוף יודע להתתמודד איתה?" שואל האב), והנקמה המדממת לא מאחרת לבוא.
את הרצח הראשון שלו ביצע גולדברג כשהיה ילד – אז הקורבן היה בן־זוגה האלים של אמו. בעונה הנוכחית משובצים קטעים מעברו בפנימייה שאליה נשלח אחרי המעשה, דרכם אנחנו מבינים טוב יותר את עולמו הפנימי, ואת הנסיבות החברתיות והאישיותיות שהפכו אותו לבוגר מעוות התפיסה שהוא היום. אבל בעונה השלישית – שבה אנחנו כבר מכירים היטב את הגיבור ואת סיפור חייו – הם נראים מעט מיותרים ותלושים.
נקודת חולשה בולטת בעונה הנוכחית היא דמויות המשנה – ובעיקר בני הזוג שרי וקרי, שבדיוק כמו שמותיהם נראים ונשמעים כמו פארודיה על זוגיות אמריקנית בורגנית. ולמרות שאחת המטרות שלהם, מלבד הנעת העלילה, היא הפוגה קומית בין אסונות, הם כל כך מוקצנים ומגוחכים, שהרגעים שהם מככבים על המסך נראים כאילו הם לקוחים מסדרה אחרת, חובבנית בהרבה.
ובכל זאת, על אף חוסר האחידות, "את" עדיין מספקת את הסחורה. קצב האירועים לא איטי מדי ולא מהיר מדי, שני השחקנים הראשיים – פן בדג'לי בתפקיד ג'ו וויקטוריה פדרטי כלאב – מצליחים לעורר אמפתיה מצד אחד וצמרמורות של פחד מצד שני, ובעיקר – הצופה מקבל את ליטרת הדם וסף הריגוש שהורגל לו בעונות הקודמות. וכמיטב המסורת, פרק הסיום קושר היטב את כל החוטים הפרומים, ומשאיר פתח אחד, גלוי וברור, לעונה הרביעית שוודאי תגיע.
את, נטפליקס
