לפני שלושה שבועות כתבנו כאן על האלבום החדש של רביד פלוטניק, אמן ההיפ ההופ המוביל כיום בישראל. אבל פלוטניק הוא רק קצה הקרחון – עולם ההיפ הופ הישראלי חי, בועט ומתפתח כל הזמן.
אז כן – יש היפ הופ בארץ הקודש. למשך תקופה ממושכת, אחרי שהז'אנר פרץ לקדמת הבמה עם סאבלימינל והצל, הוא קיבל ייצוג ברדיו בעיקר על ידי "הדג נחש" ו"הבלקן ביט בוקס", בזמן שאמנים אחרים הצליחו להפציע רק לרגע ונעלמו. נראה היה שההיפ הופ ירד למחתרת, אבל הוא מעולם לא הפסיק לעבוד – ממעגלי ראפ ועד הפקות ושיתופי פעולה. שמות כמו הקבינט, פרודוקס, לוקץ', סגול 59, זיקיי, אורטגה ועוד רבים וטובים סללו את הדרך בצורה איטית אך יסודית לקראת הפריצה המחודשת של הז'אנר בארץ.
ובאמת, אחרי שנים שבהן נעדר מהנוף, בשנים האחרונות – לצידו של פלוטניק – חורכים את הפלייליסטים גם אמנים כמו טונה, פלד, שקל וג'ימבו ג'יי, שמאחוריהם קהל לא קטן. לצידם אפשר למנות גם את עטר מיינר, יסמין מועלם ונגה ארז, שמתכתבים עם עולם ההיפ הופ ומביאים את הז'אנר שוב לקדמת הבמה.
מי שעוקב אחר הסצנה מקרוב, יגלה כי ריבוי הדמויות הפועלות בה מגיע בימים אלו לשיא. ברשימה הבאה לא תמצאו את כולן, אך כן ננסה להציג כמה מהאמנים המשמעותיים מתוך אלו שפועלים בה.
שאזאמאט
השפה העברית, שלא הפסיקה להתפתח מאז ימי אליעזר בן־יהודה ועד היום, נוכחת בעוצמה בשיריהם של שאזאמאט בדמות ליריקה מגוונת שעוסקת בשלל נושאים – משיר על קוקילידה ועד המציאות העגומה בדרום תל־אביב. בלהקה שני סולנים והרכב מוזיקלי בן חמישה נגנים שנע בין היפ הופ לרוק, פאנק, ג'אז ובלוז, ויחד הם יוצרים פצצת אנרגיה על הבמה. עד כה הוציא ההרכב שני אלבומים, והאחרון שוחרר בתחילת השבוע שעבר.
טדי נגוסה
הראפר הצעיר, שהחל את דרכו כחלק מהקולקטיב "זולוד", הספיק להוציא כבר שני אלבומי סולו. אבל נראה שרק באלבומו השלישי – "זה בדם שלי" – שיצא לפני מספר שבועות, מתחיל נגוסה, סוף־סוף, לבטא את יכולותיו הגבוהות בצורה מדויקת ובוגרת יותר, במה שנראה כקפיצת הראש שלו לעבר פריצה מוזיקלית.
הראפר החד והחריף מביא איתו מסרים לגבי החברה בכלל, ועל העדה האתיופית והיחס אליה בפרט, באופן שקשה להתעלם ממנו. יצירותיו של נגוסה תמיד היו בגוון הזה, אך בזכות שיתוף הפעולה עם איתמר ציגלר הן מקבלות ערך מוסף בהפקות מוזיקליות מצוינות ומגוונות שמצליחות להציב את נגוסה על השביל הבטוח לפריצה.
סימה נון (סימה ברמי)
ברמי, שבכלל מגיעה מעולמות הפּאנק (שם הייתה חלק מהרכב בשם Not On Tour), בחרה להביא את עצמה ואת הקול העוצמתי שלה גם למחוזות ההיפ הופ. עם יכולות ראפ גבוהות וקול שמצליח לנוע בין רכות לאגרסיביות בקלות מרשימה, נראית ברמי כמי שמצאה את עצמה. בשנה שעברה הוציאה אלבום בכורה שנשען על הפקות מוזיקליות של ישי סוויסה, שקל ואברי ג'י, ועם מילים שעוסקות כמעט בכל נושא נפיץ שקיים בארץ שלנו, ברמי מסתמנת כאחד הקולות המיוחדים בסצנה.
לגסה (אברהם לגסה)
לא ברור איך לגסה מצליח להטמיע כל כך הרבה מסרים סמויים בין השורות שלו. אבל דבר אחד בטוח – עם רזומה של אלבום אחד בלבד וכמה שיתופי פעולה עם אמנים אחרים – מדובר באחד הראפרים המוכשרים שצמחו כאן. כמו שזה נראה כרגע, העתיד מבטיח עבור לגסה, שמציג סט של יכולות כתיבה, הופעה ושירה מהטובים שיש. כשהחבילה הזו תתחבר לגמרי – נקבל את אחת המתנות היפות מהמוזיקה הישראלית.
עדן דרסו
כבר בשמיעה ראשונה של הראפרית הצעירה ברור כי היא אחד מהכישרונות הגדולים שצומחים כאן.
דרסו מציגה בנוסף ליכולות ראפ משובחות וליריקה חותכת, גם קול נפלא שבעזרתו היא מצליחה לנווט בחלק משיריה למחוזות הסול, אפרוביט, אר־אנ־בי וג'אז, באופן שנותן תחושה כאילו מדובר בצאצאית אבודה של לוריין היל.
עד כה הוציאה דרסו אלבום אחד ועם שלל היכולות שלה, מסקרן מאוד לשמוע מה צופן לה העתיד.
וייב איש (אור שושנה)
הראפר התל־אביבי שגם בחר לקרוא לאלבומו הראשון על שם הרחוב שגדל בו, "העלייה", הוא אולי הכותב המוכשר ביותר ברשימה זו. שושנה – שפרץ לראשונה את מחסום הרדיו עם השיר ג'ולי (רוצו להאזין) – נע במחוזות שונים בתוך עולם ההיפ הופ. לאחר אלבום ראשון שהתבסס על אווירה שמטיילת בין היפ הופ ישן לסאמפלים עם תיבול של ביטים מלטפים, הוא הוציא אלבום שני, שבו הוא משתף פעולה עם המפיק המוכר צוקוש ומתכתב עם עידן ההיפ הופ החדש, הנוטה יותר לכיוון הטראפ והאלקטרוניקה. גם מנעד היכולות הווקאליות מציב את שושנה על קו הזינוק, לקראת התפוצצות.
שירוטו
תומי רותם הוא מפיק וראפר מוכשר מירושלים, שעד היום הספיק להוציא כבר שלושה אלבומי סולו ואחד נוסף עם אביו (סגול 59). המוזיקה שלו מציגה קו היפ הופ נקי ומדויק, בשילוב מילים שנוגעות בשלל נושאים כמו מוזיקה, ירושלים וכסף. כל האלבומים שלו הופקו בשיתוף פעולה נרחב עם לא מעט אמנים ונגנים. כאחד הקולות הצעירים ברשימה זו, הדרך שעבר רותם כבר מכובדת מאוד, אך בעיקר מציפה את הדמיון במה שעוד עתיד לקרות.
אקו (אקו אריאל מורגנשטרן)
כמו ברמי שהוזכרה כאן, גם אקו הגיעה ממחוזות אחרים אל תוך עולם ההיפ הופ. לאחר מספר לא מועט של שנים ששוטטה במחוזות אלקטרוניים, שם נחלה הצלחה מכובדת כחלק מהצמד אקו וטיטו. אלבום הסולו שלה שיצא לפני שלוש שנים (בניהולו מוזיקלי של שאנן סטריט מ"הדג נחש"), נע על ציר של ראפ מסוגנן עם נגיעות של ג׳אז, פאנק ובלוז, ומציג את קולה המיוחד והמגוון באור חדש. באלבומה השני, שיצא לפני מספר שבועות, אקו מציגה קו שמתחבר לעולמות האלקטרוניים שבאה מהם, והופיעו רק מעט באלבומה הראשון. הוורסטיליות של אקו והחומרים שהוציאה עד כה, בהחלט מסמנים שיש למה לחכות.
דוד מעיין
מעיין הוא אולי הראפר הכי טוב והכי פחות מוערך ברשימה הזו. הוא פועל כבר מעל 15 שנים בסצנה והספיק להוציא שלושה אלבומים.
מעיין מציג ראפ אינטליגנטי וחשוף שלא חושש לגעת בנקודות הכי עמוקות ורגישות של החיים, עם מילים חותכות.
ההפקות המוזיקליות שלהן הוא אחראי בעצמו, עם יפתח נאור, מהודקות היטב ומחמיאות לסגנון שהוא מביא.
בשנתיים האחרונות החל להופיע עם ההרכב "לוסיל קרו", ונראה שהכישרון הרב שחבוי בו מתחיל סוף־סוף להתגלות לקהלים רחבים יותר, ולקבל את המקום הראוי לו.
כהן (מיכאל כהן)
המפיק והראפר שהחל את דרכו כחלק מהצמד כהן את מושון (מיכאל מושונוב) כשהוא גם אמון על ההפקה המוזיקלית, הספיק לעבור בדרך עוד לא מעט תחנות מוזיקליות.
הוא הוציא תחת כותר המוזיקה הוורסטילי והנחשב Stones Throw Records אלבום שאוצר בתוכו סמפולים של מוזיקה ישראלית ישנה, הפיק מוזיקלית שירים לערוץ הכיבוד, ארץ נהדרת ולכמה מהאמנים ברשימה זו.
בכל זאת, נראה שאלבומו "מה שאפשר עם מה שנשאר", שיצא לא מזמן וכבר מבצבץ ברדיו עם הסינגל "שמיניות", שׂם אותו בפעם הראשונה במשבצת של אמן סולו. על סמך האלבום הזה נראה שבמובן מסוים הוא רק התחיל את הדרך.
