מאז שראה אור ב־1965, הספר "חולית" – יצירת המד"ב המונומנטלית הכה משפיעה של פרנק הרברט – הוכיח עצמו כקשה מאוד לעיבוד קולנועי. החל מחזונו המרהיב של אלחנדרו חודורובסקי שננטש בשנות השבעים בשל שאפתנות יתר, דרך העיבוד המבולגן של דיוויד לינץ' מ־1984 ועד למיני סדרה הבינונית משנת 2000, המדיום החזותי פשוט לא הצליח למצוא את התמהיל הנרטיבי והסגנוני שיצליח להעביר למסך הגדול אדפטציה קולנועית ראויה. ואז הגיע דני וילנב.
וילנב הקנדי הוא אחד הבמאים המרשימים שפועלים כיום. בדומה לכריסטופר נולן, הוא מפליא ליצור בתוך מסגרות ז'אנריות קולנוע מקורי ואינטליגנטי עם דגש מיוחד על החוויה הקולנועית. סרטו הגדול ביותר עד כה היה "בלייד ראנר 2049" – ההמשך המהפנט ל"בלייד ראנר" המופתי. אבל "2049" גם היה מאתגר מדי ולא מצא מספיק קהל, ולווילנב היה ברור שעם תקציב של 165 מיליון דולרים "חולית" יהיה חייב להצדיק את עצמו מסחרית. לשם כך נדרש למצוא את האיזון החמקמק שינגיש את הסרט לקהל הרחב בלי לאבד את המהות שהפכה את המקור הספרותי לכה אייקוני.
העלילה מתרחשת אי שם בעתיד הרחוק. במרכזה ניצב פול אטרדיס, יורש העצר של בית אטרדיס ובעל יכולות מולדות ייחודיות. פול עובר עם משפחתו וצבאה לכוכב המדברי אראקיס כדי לנהל את ייצור המחצב היקר ביותר באימפריה הגלקטית – "הסם". ילידי אראקיס השבטיים מאמינים כי משיחם יגיע מעולם חיצוני ופול מוצא את עצמו במרכזו של מאבק כוחות אדיר לשליטה באימפריה.
הקושי בעיבוד "חולית" טמון במורכבותו ובסגנונו הספרותי – פרנק הרברט נע בין רעיונות ופילוסופיות בשלל נושאים כמו אקולוגיה, פוליטיקה, דת ומיסטיקה והכתיבה שלו מדלגת ללא הרף בין נקודות מבט ושימוש בזרם תודעה. וילנב הבין שכדי להצליח בעיבוד עליו להתמקד בחוזקות המדיום שבתוכו הוא פועל. וכך, הוא סינן לא מעט תכנים כשהוא מותיר רק את הדרוש לנרטיב, דילל את נוכחותן של כמה דמויות משנה בולטות וצמצם את השימוש בזרם התודעה המבלבל אך ורק לחזיונותיו של פול.
הבחירות הללו אמנם עשויות לאכזב את חובבי הספר, אך הן עוזרות לעלילה להתנהל בבהירות והקצב מקל על הקהל שנתקל בחומרים בפעם הראשונה. חובבי "משחקי הכס" הרבים ירגישו ממש בטריטוריה מוכרת בלב המאבק בין בתי האצולה – על אפיוניהם השונים ושלל הדמויות המאכלסות אותם. אך את מה שהחסיר במורכבות הספרותית, משלים וילנב, ובגדול, בכלים ויזואליים. בכישרון אדיר הוא מעצב רצף של דימויים מהממים, מוחשיים וחושניים שלמרות היותם פנטסטיים לגמרי, הם תמיד מתקבלים כריאליסטיים מאוד.
הסטים העצומים, החלליות אדירות הממדים, המדבריות האינסופיים עם סופותיהם האימתניות וכמובן, תולעי החול המפורסמות – כל אלה מגמדים את הגורם האנושי ומעוררים ריגוש וחווית השתאות בלתי נגמרת. את התמונות משלים סאונד רועם שמעלה את הדופק, ויחדיו הם מכים בחושים, עוטפים את הצופה ושואבים אותו פנימה אל עולם ההתרחשות.
ואחרי כל זה חשוב גם לומר – בפן האנושי "חולית" מעט חלול. אפיוני הדמויות ומערכות היחסים שביניהן נותרים בעיקר מסומנים ואינם מצליחים ליצור הזדהות עמוקה וחיבורים רגשיים משמעותיים אצל הצופים. ייתכן שזוהי תולדה של היות הסרט החלק הראשון מבין שניים, והפוקוס הרב שהושם כאן בביסוס העולם בא על חשבון הרגש. אבל גם אם החוסר הזה מונע מהסרט להעפיל לרמת יצירת מופת, עדיין מדובר בשילוב נדיר בין הקולנוע הכי גדול ומסחרר עם חומר גלם איכותי שנותן כבוד לאינטליגנציה של הצופה. חובבי קולנוע ומד"ב, אסור לכם להחמיץ את "חולית" של וילנב. רק עשו לעצמכם טובה והקפידו למצוא את המסך הגדול ביותר שניתן (אנחנו ממליצים אך ורק על האיימקס), זו הדרך היחידה למצות כראוי את החוויה המרשימה הזו.
חולית ארה"ב 2021, במאי: דני וילנב, 165 ד'
