"המטפחות שלי נותנות לנשים ערך ועניין"

את דורי שושן־חבושה (36) אני לא חושבת שצריך להציג. היא עומדת מאחורי מותג המטפחות "אתכסיא", מחלוצות הז'אנר של עיצוב מטפחות.

ההתחלה

היא התחילה לעצב בגיל צעיר מאוד, לפני 13 שנה בערך. באותה התקופה היו לא מעט מעצבות כובעים, אבל מטפחות פשוט לא היו. אמנם רוב הנשים חבשו כובעים, אבל לא מעט נשים חיפשו מטפחות, ומה שיכלו למצוא היו מטפחות פשוטות עם פסי כסף שהגיעו מהודו. היא עיצבה לאמא שלה מטפחות ומשם הדרך לפתיחת המותג הייתה קצרה.

פריט אופנתי

שושן־חבושה מעידה על עצמה שהיא נפש חופשייה שנמשכת לעולמות רוחניים. היא הספיקה לטייל הרבה בעולם ולקבל השראה מתרבויות שונות. "עבורי אישה עם כיסוי ראש היא תמיד מסקרנת. בין שאני נתקלת באישה צוענית במזרח אירופה, ובין שמדובר בנשים מסורתיות במרוקו או נשים אפריקאיות, אני תמיד מרגישה אליהן שייכות בנשמה.

תהליך העבודה

"מאוד מורכב לחדש בכיסויי ראש, זה לא כמו חצאיות. מטפחת היא דבר פשוט אבל היכולת לחדש בתוך הבד מתבססת על יצירתיות שאני דולה מתוך עצמי. יש היום המון קיטש בשוק כיסויי הראש והרבה דברים שלא נראים טוב בעיניי. אני מתעסקת המון בקומפוזיציה ותמיד אביא טוויסט. לפעמים אני יכולה לנסות לחבר חמישה בדים כמה פעמים עד שאני חושבת שזה עובד ביחד".

טרנדים

"טרנדים זה דבר לוהט", היא אומרת. "אני בין המעצבות הבודדות שיודעות לזהות טרנד וליישם אותו. ואיך אני יודעת את זה? כי מיד אחריי כל המעצבות מיישרות קו". הטרנד הפופולרי היום הוא מטפחת משולשת, ושושן־חבושה בהחלט כבר שם מזמן. "הנטייה של עולם הנשים בארץ היא  לסגנון כמה שיותר פתוח ומשוחרר".

השלב הבא

למרות המתחרות שהצטרפו לאורך השנים, הביקוש למטפחות של שושן־חבושה רק הולך וגובר. "המטפחות שלי נותנות לנשים ערך ועניין".

סגנונות מגוונים של קשירות ובדים, ורעיונות שייחודיים רק לה, מהדהדים הלאה אצל הלקוחות ואצל מעצבות אחרות השואבות ממנה השראה. כעת, פניה לכיוון העולם הגדול. "שנים רבות בוער בי הרצון לחיבור בין תרבויות. מעבר לעיצוב לקהל הישראלי, יש לי חזון בינלאומי. והקרקע כעת מתאימה ממש. זה מותג שבעיניי יכול בקלות להיות חלק משבוע האופנה בארץ ובעולם. זה לא מופרך וזה אפילו מתבקש, זו אופנה לכל דבר – יצירת תרבות ומשהו שהכנסתי לשיח ואין סיבה שזה לא יוצג על במות משמעותיות. אני ממש מקווה שבקרוב מאוד זה יקרה".

לוח ההשראה שלי

בשווקים אני לומדת את התרבות העממית והחיה. הביקור הכי משמעותי עבורי היה במרוקו, שם הלב שלי התפוצץ מרוב צבעים יופי וטקסטורות היה קשה לבחור תמונה אחת בלבד כדי לבטא את זה: מבחר עצום של טקסטילים, שטיחים, תבלינים, כלים, סלים, תכשיטים וכל טוב העולם, הכול בצבעוניות עזה עם נגיעות זהב ונטורליסטיות מדברית. אני מרגישה שזה מקום קרוב למקורות שלי ותמיד כשאני זקוקה להשראה, אני חוזרת בדמיון ובתמונות לשם.