"לא לנשום" שיצא ב־2016 היה אחד מסרטי האימה המצליחים והמוצלחים של השנים האחרונות בזכות הקונספט המקורי שלו וביצוע מהודק וחסר רחמים. הסרט עסק בשלושה נערים שפלשו לביתו של אדם עיוור כדי לשדוד אותו. מהר מאוד התברר שהעיוור אינו חסר אונים כלל ולמעשה מדובר בפסיכופת שיעשה הכול כדי לשמור על סודו האפל.
כעת יוצא ההמשכון "לא לנשום 2", ובו שוב פולשת קבוצת אנשים אל בית העיוור, רק עם שינוי קטן – הפעם זוהי חבורה מיומנת ומאורגנת שיודעת בדיוק לאן היא נכנסת. בבואם לכתוב את פרק 2, הבינו היוצרים שאי אפשר לחזור אחד לאחד על המכניקה של הסרט הראשון ועל כן יש לשנות את מאזן הכוחות. וכך, הפעם זוהי דמות העיוור שמוצבת בעמדת נחיתות והוא זה שכלפיו אנו אמורים לחוש אמפתיה. אך כיצד ניתן לגרום לצופים לאהוד דמות שבמשך כל הסרט הראשון קרמה עור וגידי מפלצת של ממש? פשוט מאוד, מציבים מולה אנטגוניסט גרוע פי כמה. כדי להשיג את המטרה הזאת, נמתח בסרט קו מוסרי ברור מאוד שמבדיל בין העיוור לאויביו – בעוד שהוא לעולם לא יפגע בחפים מפשע, המיוצגים בסרט על ידי בעלי חיים וילדים, הם לא יבחלו לפגוע בכל יצור חי אם הדבר ישרת את צורכיהם.
התוצאה, כפי שאתם יכולים לדמיין, היא סרט אפל בהרבה מהראשון, כזה שרוע אנושי ממש נוזל ממנו. הוסיפו לכך גם סגנון ויזואלי גרפי במיוחד הכולל שפע מראות מפורטים של אלימות קשה והרי לפניכם חוויה מאוד מטרידה ועוכרת שלווה. "לא לנשום 2" בהחלט אפקטיבי אך הוא אינו מפתיע או מותח כמו חלקו הראשון. עם זאת, הוא מצליח לשמור על עניין באופן שבו הוא טווה את מהלך הדמויות ובסופו של דבר גם רושם הישג לא מבוטל ביכולתו לספק גאולה משכנעת לגיבורו המפלצתי.
***
אם האפלה והרוע של "לא לנשום 2" קצת הכבידו עליכם, אתם מוזמנים לשפר את ההרגשה מול אחד הסרטים הכי טובי לב ואופטימיים של העת האחרונה – "קודה", רימייק אמריקני ללהיט הצרפתי "משפחת בלייה", שזמין למנויי אפל TV. שם הסרט במקור, CODA, הוא ראשי תיבות של Child of Deaf Adults (ילד של מבוגרים חירשים) וגיבורתו, רובי, היא נערה שומעת שהוריה ואחיה הגדול הם חירשים. רובי רגילה לעזור לתווך בין בני משפחתה לעולם, ולצד לימודיה בתיכון היא גם לוקחת חלק בעסקי הדיג המשפחתיים. אבל רובי גם אוהבת לשיר, וכשמורה בבית הספר מזהה את כישרונה ודוחף אותה להשקיע בעתידה ולנסות לקבל מלגה לקולג' יוקרתי, היא מוצאת את עצמה בהתלבטות קשה בין רצונה למימוש עצמי לבין המחויבות שלה למשפחתה.
יש משהו מאוד פשטני לכאורה בעשייה של "קודה", שאינו מתבייש לעשות שימוש בוטה של ממש בשלל קלישאות מוכרות ובמהלכי עלילה צפויים – כמו המשפחה הוולגרית והמחוספסת שהיא גם אוהבת וכנה עד העצם, המורה הקשוח כלפי חוץ שמתגלה כבעל לב תומך ומבין, הבחור המקובל שבעצם מסתיר כאב גדול וכמובן הגיבורה שאינה מאמינה בעצמה אך לבסוף תמצא את קולה ותעוף גבוה.
אבל למרות שעלילתו מהלכת לה ממש על פי תהום המלודרמה המביכה, מצליחה עבודת הבימוי המדויקת של הבמאית והתסריטאית שאן הדר לנווט את הרגש למקום הנכון. היא עושה זאת באמצעות העמדת קונפליקט אמיתי ומשכנע ששואב אותנו לעולמן של הדמויות, כשהכנות שלהן מצליחה פעם אחר פעם להדוף את רפלקס הציניות של הצופה שמדגדג לפרוץ ולקלקל. ראויה לציון גם הבחירה הנבונה ללהק שחקנים חירשים כבני המשפחה. עבודתם מקנה לדרמה אמינות חשובה ועוזרת ל"קודה" להיות חוויה מרגשת, לעיתים עד דמעות, שתעשה לכם טוב על הנשמה.
לא לנשום 2 ארה"ב 2021, במאי: רודו סייגס. 98 ד'
קודה ארה"ב 2021, במאית: שאן הדר. 111 ד'
