השבוע ציינו את תחילת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, ונראָה הירח החדש של חודש תשרי. בתהילים נאמר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". חז"ל דרשו את הפסוק על ראש השנה, ראש החודש שבו אנו תוקעים בשופר, והוא יום חג.
המילה חודש היא דוגמה נאה לדרך ההתפתחות של משמעים בשפתנו. משמעותה הראשונית של המילה "חודש" היא הירח החדש עצמו. כך למשל נאמר במשנה במסכת ראש השנה: "אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים". "ראה את החודש" כלומר, ראה את הירח החדש והדקיק בשמי המערב.
בעקבות כך, נקרא כל היום שבו נראה הירח החדש בשם "חודש". כך אומר למשל יונתן בן שאול לדוד, יום לפני סעודת ראש החודש בארמון: "מָחָר חֹדֶשׁ, וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ". "מחר חודש", כלומר מחר יהיה היום שבו נראה הירח החדש, היום שנקרא כיום "ראש חודש". זהו הפירוש גם בפסוק בספר שמות: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". החודש כאן אינו חודש של שלושים יום, אלא יום ראש החודש.
כך הוא גם בדברי בעלה של האישה השונמית בספר מלכים: "וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת?". אף כאן מובן שחודש הוא יום ראש החודש, שהיה מעין חג.
ובעצם, גם כשאנו קוראים פסוקים כמו "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא" – הכוונה היא "עשרה ימים לאחר החודש השביעי", לאחר היראות הירח החדש בפעם השביעית בשנה.
מן היָרֵחַ אל היֶרַח
מן המשמע של ראש החודש התרחב משמע המילה אל כל הטווח שבין חודש לחודש, בין ירח חדש לחברו. כך למשל בפסוק האמור בפרשת נח: "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ". "בחודש השני" אין פירושו ביום החודש השני, אלא בתוך פרק הזמן שאחר החודש השני, וכמו המשמע הרגיל בעברית שלנו היום – חודש תשרי, חודש חשוון וכדומה. למילה זו מקבילה בעברית המילה יֶרַח – פרק הזמן שבין יָרֵחַ חדש לירח הבא בתור. הנה כך נאמר בספר מלכים בבניין המקדש בידי שלמה: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו"; וכמה פסוקים אחר כך: "בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו".
התחנה הרביעית במשמע המילה חודש היא במשמע 30 יום, ואף אם אינם בין ירח חדש לירח חדש. כיוון שהורגלו הבריות לחיות לפי לוח שנה המחולק לחודשים חודשים, אדם יכול היה לומר לחברו גם בט"ו בחודש, למשל, "ניפגש בעוד חודש", וכך קיבלה המילה משמע של פרק זמן קבוע – גם במנותק מהירח. כשנאמר למשל על יעקב אבינו "וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים", אין הכוונה שישב עם לבן מראש חודש עד ראש חודש, אלא שישב עמו 30 יום. וכן הוא בצירוף המקביל "ירח ימים", לדוגמה בפרשת אשת יפת תואר: "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים".
הווה אומר, המילה חודש ציינה בתחילה את הירח החדש עצמו (1), ממנו עברה אל יום היראות הירח החדש (2), ממנו אל פרק הזמן שבין ירח לירח (3), וממנו אל פרק זמן של 30 ימים בכלל (4).
ואגב, לא רק בעברית כך: אף המילה האנגלית month התגלגלה בשפות אירופה מן המילה moon, ירח, ובמקורה היא התייחסה לפרק הזמן שבין ירח לירח (וכשם שבערבית חודש נקרא שַׁהְר, מילה הקרובה לסַהַר שלנו). ברבות הימים, גם כשהתנתק לוח השנה הלועזי מן הירח עדיין חולקה השנה ל-12 חודשים, כמספר חידושי הירח בשנה – והמילה month המשיכה לשמש אף שאין כל קשר בין יום תחילת החודש הלועזי, למצב הירח באותו הזמן.
נאחל לכל בית ישראל שנה של התחדשות וברכה – כירח החדש ההולך ומתמלא, הולך ואור, עד נכון היום.
