"עסוקות בעיקר בלעשות שמח, ומתייחסות ללימודים כמשהו שולי עד לא קיים"
הדירה: קרוון קטנטן עם חדר שינה אחד משותף וסלון שמשמש מרכז לאירוח כיד המלך, עם חלון קטן שממנו אפשר לשאוף אוויר במהלך היום,
בשכונת הקרוונים באוניברסיטת אריאל, הידועה בכינויה "השכונה של איב אנד ליר".
ההיכרות: הכרנו בהתנדבות בעמותת "קו לחיים" מחוז צפון, כשהיינו בנות 16, והמשכנו לשנת שירות שנייה יחד בעמותת "שלוה" ירושלים, שגם בה גרנו יחד באותו החדר. בחישוב מהיר יוצא שאנחנו גרות יחד כבר שלוש שנים.
שכנים: לרוב ביחסים טובים, חוץ מכשהדר חוזרת ממסיבה בארבע בבוקר וממשיכה אותה פה, שאז השכנים מתעצבנים, אבל עדיין שרופים עליה כי אנחנו א. אווירה.
ועוד שכנים: באחד הבקרים, בזמן שישנו, מישהו ניגן בחליל צד והפריע למנוחתנו. הלכנו לשכנה לשאול מי אכל לנו את הראס על הבוקר (בזו הלשון) והתברר שזו הייתה היא.
ניקיון: באחריות הדר, שלפעמים מגזימה.
בישול: באחריות הדר (וצופיה בתפקיד הסו־שף), למעט ביצה קשה שהיא לא מצליחה להכין, ומבזבזת לנו תבניות ביצים שלמות.
שבתות: הדר נשארת עם החבר'ה, כי צופיה נשארת בקושי שתי שבתות בשנה.
הווי: שתינו עסוקות בעיקר בלעשות שמח, ומתייחסות ללימודים כמשהו שולי עד לא קיים.
מסורות: להתחיל להכין את ארוחות הערב שלנו באחת בלילה, ולא מדובר בארוחות קלילות. זה שניצלים וקציצות… תחושה קלה של קידוש בשלוש לפנות בוקר. מבשלות לכל ארוחה כאילו זה מינימום בית חב"ד תאילנד.
אורחים לא רצויים: הדר על תקן המדביר שלנו. הורגת עם היד כל חיה שנקלעה לקרווננו. ילדה חסרת פחד.
אם אין אני לי: צופיה עשתה קורס לק ג'ל. בפועל הלקוחה היחידה שלה זו היא עצמה, כי היא בלו"ז צפוף.
שיחות סלון: מה הארוחה הבאה שנבשל, ולמה אנחנו לא מצטיינות דיקן.
חפץ מיוחד: התנור שסחבנו מהקריות ומאכיל חצי מאריאל.
