פעמים שדמויות מרתקות ומיוחדות נשכחות, תרומתן נשמטת מדפי ההיסטוריה וזיכרונן נקבר עמוק בארכיונים או בזיכרונם של בודדים. לאנשי הרוח והאמנים עומדת האפשרות לעצב את המציאות מחדש ולהחיות את יצירתן הנשכחת. במעשה האמנות יוצאת מן הכוח אל הפועל האנרגיה האצורה, שנקברה למשך שנים. כזה הוא סיפורה של הציירת, הסופרת ומאיירת ספרי הילדים היהודייה־גרמנייה, תום זיידמן פרויד.
תום זיידמן־פרויד, אחייניתו של הפסיכואנליטיקאי המפורסם זיגמונד פרויד, נולדה בווינה ב־1892 בשם מרתה גרטרוד פרויד, ובצעירותה שינתה את שמה לתום. המשפחה נדדה לברלין ואחר כך ללונדון, שם למדה תום אמנות. כשחזרה לגרמניה המשיכה בלימודי האמנות במינכן, והפכה במהרה לסופרת ומאיירת ספרי ילדים אהובה בגרמניה. בראשית שנות העשרים נישאה לתעשיין היהודי יעקב זיידמן, והזוג עבר להתגורר בברלין. הם הקימו את הוצאת הספרים Peregrin, ודרכה הוציאו לאור ספרים לגיל הרך בשפה הגרמנית. כל הספרים נושאים את איוריה הקסומים של זיידמן־פרויד.
בברלין היו בני הזוג מבאי ביתו של שלמה זלמן שוקן, שם הכירו את גרשם שלום ואת חיים נחמן ביאליק ששהו באותה עת בברלין. היכרותם עם ביאליק הביאה להקמתה של הוצאת ספרים חדשה בשפה העברית בשם "אופיר". בהסכם שנחתם בין ביאליק ויעקב זיידמן הוגדרה חלוקת תפקידים מוסכמת. ביאליק הופקד על התכנים, ותום הייתה המנהלת האמנותית של ההוצאה – תפקיד חדש שטרם הוכר באותם ימים במו"לות העברית. ספרי הילדים שיצאו לאור בשפה העברית היו מעוטרים באיוריה של תום, בהם ניתן למצוא את "מסע הדג", "עשר שיחות לילדים", ו"ספר הדברים". באותן שנים יצאו לאור בברלין מאות ספרים עבריים על ידי עשרות מפעלי הוצאה לאור, במטרה ליצור רפרטואר עברי לילדים בגיל הרך. קריאת הסיפורים בשפה העברית כוונה למטרות לימוד, הנאה ועיצוב הזהות העברית.
איורים מופלאים וחידתיים
בשנת 1918, טרם נישואיה לזיידמן, עיצבה תום את 22 האותיות של השפה העברית מאל"ף ועד תי"ו, מלוות באיורים מופלאים וחידתיים. שוקן נחשף לאיורים אלה שנה לאחר מכן. הספר היה כמעט מוכן, אך חסרו בו חרוזים הקושרים את האותיות לכדי סיפור. שוקן החליט לרתום לעניין את ש"י עגנון. בינואר 1919 קיבל עגנון, שישב אז בלייפציג, איגרת משוקן ובה הודיע לו שבימים הקרובים הוא יקבל בדואר את האיורים של זיידמן־פרויד, והוא מתבקש לשדך להם 22 שירים מפרי עטו. מכתב זה הוא הראשון בשרשרת התכתבויות ארוכה ומתישה בין השניים, המתעדת את תהליך לידתו, ובסופו של דבר גניזתו, של ספר האלף בית. חליפת המכתבים התפרסמה בשנת 1991 בספר "ש"י עגנון – ש"ז שוקן, חילופי אגרות", בהוצאת שוקן.
ניסיונו של שוקן לשדך בין ש"י עגנון לזיידמן־פרויד הפך לסאגה מייגעת, כפי שמתארת זאת נחמה בן אדרת: "את יצירתו של הספר הקטן הזה מאפיינת מראשיתו השתלשלות אירועים עגנונית־אופיינית מייגעת של מכשולים, עיכובים, דחיות והפרעות, מהם מוצדקים ומהם מדומים, מקצתם באשמת עגנון ומקצתם לא".
בספרו "גם אהבתם גם שנאתם" מתאר חיים באר את השתלשלות העניינים: בראשית 1919 פנה ש"ז שוקן, שעמד בראש ועדת התרבות של ההסתדרות הציונית בברלין, אל בן חסותו עגנון והזמין אותו לכתוב ספר שירים מחורז לילדים על האל"ף־בי"ת שבו כל אות תתכבד בשיר המתאר ומהדר ומפאר אותה לפי מוטיבים אגדיים. את החרוזים צריך היה עגנון לכתוב ולהתאים לציורים שציירה תום פרויד. תום הייתה "מאיירת כמעט גאונית, ואולי גאונית באמת" של ספרי ילדים, כתב עליה גרשם שלום, וציין כי עד היום רודפים האספנים אחרי ספריה שנעלמו מן השוק. "אני מקווה שהמשימה לחבר את החרוזים לתמונות תגרה אותך ותגרום לך שמחה", כתב ש"ז שוקן לעגנון במכתב־מלווה שצורף לציוריה של פרויד, ותיאר אותם כציורים רגישים לכל נגיעה, שצריך לטפל בהם בזהירות רבה. "כתוב לי את דעתך על התמונות, אך כתוב נא ברור", ביקש.
לאחר חליפת המכתבים הממושכת, שהתפרסה על פני כמה שנים ולוותה בעלבונות ובאכזבות, החליטה ועדת התרבות של ההסתדרות הציונית בברלין שלא להוציא את הספר לאור, ועבודתם המשותפת של עגנון ושל זיידמן־פרויד ירדה לטמיון. האיורים והגלופות נשארו בידי שוקן, שעלה ארצה ב־1934, ומאז הם שמורים בארכיון ש"ז שוקן שבמכון שוקן למחקר היהדות.
הוצאת "אופיר" התפרקה בשל סכסוך של בני הזוג זיידמן עם ביאליק, ובעקבות המשבר הכלכלי בגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. יעקב זיידמן נפטר בשנת 1929, וזמן קצר לאחר מכן נפטרה גם תום. בני הזוג מצאו את מותם בנסיבות טרגיות.
צלילים מחדר הלידה
האמנית הרב־תחומית הדסה גולדויכט התוודעה אל דמותה המיוחדת של זיידמן־פרויד לפני שלוש שנים, בעת שהותה בבית ש"י עגנון. היא פגשה שם לראשונה עם חליפת המכתבים בין שלמה זלמן שוקן ובין ש"י עגנון, שבצילה, הרחק מאור הזרקורים, מסתתרת דמותה של זיידמן־פרויד. ציוריה ואיוריה שובי הלב של זיידמן־פרויד, המאופיינים ברצינות לצד עליזות, לצד סיפור חייה, טלטלו את גולדויכט, והיא חשה רצון עז לחשוף את יצירתה וליצור עבודות אמנות שישמשו קריאה מחודשת ליצירתה שנגדעה.
כאשר יצאה לחקור את הסיפור שמאחורי "ספר האלף בית", הופתעה גולדויכט לגלות שלאורך השנים, המחקרים שפורסמו על הספר הוקדשו אך ורק לש"י עגנון ולתכתובת בינו ובין שוקן ולאחריו עם ביאליק. זיידמן־פרויד נעלמה מן המשוואה והפכה למעין הערת שוליים לסיפור עגום על ש"י עגנון, שחרוזיו לספר נדחו על ידי כל מי שקרא אותם. סופה של הסאגה, מהכיוון של עגנון, הגיעה 64 שנים מאוחר יותר, כאשר שיריו פורסמו 13 שנה לאחר מותו, בשנת 1983, אך ללא איוריה של פרויד.
בעקבות פנייתה לרחלי אדלמן, מו״לית הוצאת שוקן ונכדתו של שלמה זלמן שוקן, הורשתה גולדויכט להיכנס לארכיון ולתעד את חומרי הספר המקוריים. בארכיון נמצאו גלופות ממתכת של אותיות הא"ב והאיורים המלווים כל אות, והמהווים מעין חידה לפענוח עבור הקוראים הצעירים. בעקבותיהם יצאה גולדויכט למסע היכרות עם זיידמן־פרויד, ויצרה בהשראתה סדרת עבודות המקיימות דיאלוג עם יצירתה ומנכיחות את דמותה הנשכחת.
לאחרונה הוצגו עבודותיה של גולדויכט בתערוכה "קריאות חוזרות ונשנות", באצירתה של אורית בולגרו, בגלריה לאמנות במכללת אורנים. התערוכה כללה חמש עבודות וידאו והדפסים שונים, המרכיבים יחד את כל חומרי הספר ופועלים כמכלול. התחושה היא שגולדויכט מנסה להרכיב מחדש בחלל התערוכה את ספר האלף בית הגנוז על מרכיביו השונים.
בעבודות הווידאו הופיעו מדידות ייחודיות שערכה גולדויכט לחומרי הארכיון. לצד תיעוד של כל גלופה ואיור נמצאים מדדי אור וצבע משתנים, הנקראים בשפה המקצועית היסטוגרמה – שהיא ייצוג גרפי לטווחי צבע ואור בדימוי, ומשקפים את חשיפת הגלופה לאור באופן המאזכר מסכי מוניטור רפואיים המנטרים סימני דופק ונשימה. השימוש הייחודי בהיסטוגרמה כחלק מעבודת האמנות, הוא תהליך ייחודי איתו עובדת גולדויכט בשנים האחרונות. מדדים אלו הופכים את האיורים של זיידמן־פרויד לתרשימים דינמיים, תנועתיים ובעלי גוף.
כל עבודה מחמש העבודות לוותה בסאונד ייחודי, שגולדויכט יצרה יחד עם המוזיקאי בניה רכס. ההשראה לסאונד, מספרת גולדויכט, הייתה השהות הממושכת בחדר המיון ליולדות לקראת לידת בנה. רעשי המוניטור המודדים את דופק העובר הדהדו באוזניה. צלילי חיים אלה נשמעו מבעד לווילונות בחדר במנעדים ובמקצבים שונים. על עריכת הסאונד עבדו השניים דרך תוכנת הזום, וכך חלק מהצלילים הבוקעים מהעבודות הם למעשה שיבושים בקו או נשימות.
בעבודות צילום גדולות שנתלו על קירות התערוכה, גולדויכט צילמה את הגלופות והגדילה אותן עד שהאותיות נדמות כצורה של פנים אנושיים. לדברי האוצרת, "מבטה של גולדויכט הופך את חומרי הגלם הטיפוגרפיים לתרשימים נעים, בעלי איכויות מרחביות וגופניות המדגישות את ממד הפיזי של האותיות, את החלל שהן תופסות, לכאורה הליך של התגלמות בבשר".
במקביל לפרויקט האמנותי של גולדויכט, החוקרות והמעצבות עדה ורדי ומרית בן ישראל מסיימות בימים אלו לכתוב ספר על זיידמן־פרויד. "ספר תום" יראה אור בהוצאת מנגד, והוא יכלול מחקר מעמיק על "ספר האלף בית" והאופן שבו כל איור בספר מהווה כתב חידה בעל משמעויות נסתרות.
על גבול השפה
גולדויכט עוסקת בעבודותיה באותיות האלף־בית מזה שש־עשרה שנים. בכל שנה היא יוצרת פעולה אחרת עם אותיות, המתועדת לכדי יצירת אמנות. היא יצרה פעולות של הדפסת האותיות מחומרים שונים, זליגה של דבש, ליקוקו ובליעת אותיות מצופות בדבש, פעולות המאזכרות את טקס ליקוק הדבש מאותיות הא"ב בעת כניסת הבנים ל"חדר" בגיל שלוש, במטרה לחבב עליהם את אותיות התורה.
גולדויכט תופסת את האות לא רק כסימן גרפי אלא כחומר, משהו חושי, ועל כן חשה חיבור עמוק אל האותיות התלת־ממדיות של זיידמן־פרויד. השפה בעבורה היא משהו שמשתלט על כל החושים, ואיננו מוגבל רק לראייה. משמעות המילה "שפה" היא גם סוג של גבול בין חוץ לפנים. אוצרת התערוכה מסבירה שגולדויכט "עוסקת בתפר שבין מבנה השפה והשימוש האינטימי והפרטי בה. עיקר עניינה הינו המרחב הפרה־שפתי, כמרחב ראשוני חשוף ופגיע, בשונה מעיסוק בשפה כסטרוקטורה מוסדרת".
העניין המוגבר של גולדויכט בממד החומרי והחושי של האותיות, מתקשר לחוויית הסינסתזיה שהיא חווה בעת קריאה. סינסתזיה היא תופעה נוירולוגית הנוצרת כאשר חוש אחד מפעיל חוש אחר. גולדויכט חווה את פעולת הקריאה דרך חוש הטעם, ומספרת שכילדה "בלעה" ספרים בקצב בלתי נתפס. הראשון שדיבר על תופעת הסינסתזיה בהקשר לאמנות הוא הצייר וסילי קנדינסקי, שטען כי כאשר מתבוננים בצבעים בציור ניתן לדמיין צלילים מסוימים או לחוש בטעם כלשהו בפה.
בפרויקט אמנותי פורץ דרך, גולדויכט חשפה בפנינו את מה שנותר מהדימוי כשלא רואים אותו. זהו מעין הד או אות חיים לדימויים של ספר האלף־בית של זיידמן־פרויד, המוצפנים מזה מאה שנים בארכיון ונעלמים מעיני הציבור ומתודעתו. גולדויכט אפשרה לנו באמצעות החושים קריאה מחודשת ומקורית של הספר שלא זכה לצאת לאור, והעניקה לנו אפשרות להתוודע לדמותה הייחודית של תום זיידמן־פרויד וליצירתה המופלאה.
