את הארוחה הקודמת שאכלתי אצל שף איזידור סגל היה קשה לשכוח. דמיינו חורשת יער קרירה שבה מוצבים שולחנות, ספסלים וכיסאות, גרילנדה משתלשלת נוסכת אור רך על פני הסועדים, קולות צחוק ושיח וריחות בשר מעושן משכרים. ארבע שנים הוא נדד עם הפוד טראק שלו "Steak It Izi" בין מיקומים שונים ברחבי הארץ ויצר ארוחות חד־פעמיות שהן חלומו של כל קרניבור. כעת הוא מגשים חלום נוסף (עבור קהל המעריצים שלו לא פחות מאשר עבורו) כשהביא את האוטואוכל שלו לחניית קבע ופתח בר בשר בקריית־אונו. אין שום דבר שגרתי ב־ZOKO: לא המיקום בתוך שכונת מגורים, לא החצר רחבת הידיים ובטח שלא העיצוב יוצא הדופן של המקום. כשתיכנסו לשם תרגישו כאילו צעדתם במנהרת הזמן לתחילת שנות התשעים. ציורי קומיקס פסיכדליים על הקירות, נרגילות פזורות על כל שולחן ומוזיקת רוק בוקעת מהרמקולים. בחצר הגדולה (והלא מאוד מטופחת) יש גם מסך עבור אירועי ספורט ובמה קטנה להופעות חיות.
לרוב אני נמנעת מלחרוץ מקומות על בסיס מגדרי אבל אין ספק ש־ZOKO הוא לפני הכול מקום לגברים. ויתרנו על הסליידרים (מיני המבורגרים) וצללנו היישר אל כל הטוב שמציעה צלחת המעושנים – 700 גרם שהם ארבעה נתחים שונים: אונטריב, אסאדו, כתף טלה ובריסקט. כולם היו עשויים היטב, לא מומלחים יתר על המידה, ונתנו את התחושה שיש קפטן לספינה הזו. ללא ספק המוצלח מביניהם היה האסאדו, שהיה נימוח ועסיסי, בשרני ושמנוני. כתף הטלה המפורקת היה חביב וגם הבריסקט – המבחן האמיתי של כל פיט מאסטר – לא אכזב. קל ליפול עם בריסקט ולהוציא אותו יבש וצמיגי, ועל כן הוא לא מאוד פופולרי בקרב הציבור הרחב שמחפש את הסטייק שלו אנטריקוטי ומשויש. כתף וצלעות בקר הם נתחים מוכרים וידועים, אבל חלק החזה פחות פופולרי בשל קשיחותו הטבעית, וחבל – כל מה שהוא מצריך הם בישול ועישון ממושכים כדי שיתרכך, וכאן ידעו לטפל בו במסירות והביאו תוצאה מצוינת – עשירה ועמוקה בטעמים. את הבשרים ליוו שלושה רטבים – רוטב שזיפים מתקתק ומצוין שחידד את טעמי הבשר והשלים אותם, איולי קצת אנמי וצ'ימיצ'ורי חסר מעוף.
גם הפוטטו שהתלוו אליהם הפתיעו לטובה וחוסלו חיש קל – הם היו עשויים לעילא, לא קשים מדי ולא מעוכים מדי והארומה המעושנת שלהם גרמה לנו להזמין מנה נוספת של הפלא. למרבה הבאסה בגזרת התוספות – או שמא נקרא להן אלטרנטיבה לטבעונים – קצת חלשים כאן. צ'יפס השורשים היה כאילו פתחו שקית של "TERRA", האספרגוס היה מסמורטט והונח מעל מצע לא ברור, הכרוב הצרוב היה דווקא טעים מאוד, עם טעם דומיננטי ומבורך, אך סבל משמנוניות יתר. גם סלט הקיסר פריך ומוצלח, עם רוטב מצוין שלא השתלט על המנה כמו שלפעמים קורה עם הקיסר, רק מה חבל שאם מזמינים את הגרסה נטולת העוף הוא מורכב למעשה מחסה וקרוטונים בלבד.
ביקשנו לשתות בירה מהחבית והמלצר (אגב, גם המלצרים פה הם כמעט כולם גברים) המליץ על אדלוויס האוסטרית שהתגלתה כבחירה מצוינת ודווקא די נשית – מעודנת, קלילה ומחליקה בגרון.
באגף הקינוחים חסכו לנו את ההתלבטות עם שתי אופציות בלבד – עוגיית שוקולד צ'יפ או עוגת שוקולד צ'יפ, שהרי לכאן מגיעים בשביל העיקרית. הלכנו על עוגייה שהפתיעה לגמרי במוצלחותה. בצק חמים, רך ונימוח שחלקו לא התייצב (חובבי בצק עוגיות, התפקדו!) והתוצאה הייתה פשוט מענגת.
אז אם אתם חבר'ה שמחפשים לצאת לבירה, לנשנש בשר טעים נטול פלצנות ובאווירת שחרור של אחרי צבא – הגעתם הביתה. ככל הנראה מדובר במקום הכי נכון בארץ לצפות בו בחצאי גמר היורו הבאים עלינו לטובה ולהיפרד כמו שצריך לקראת תשעת הימים.
ZOKO
קק"ל 5, קריית אונו
טלפון: 054-678-5053
כשרות צוהר
נגישות חלקית
