בריאיון לרוני קובן בכאן 11 ב־2018, אמר שאול אמסטרדמסקי שבמהדורות החדשות הנושא הכלכלי הוא משהו ש"עוברים אליו". מהדורות נפתחות במידע ביטחוני ("או שיש מלחמה או שאין וכשאין אני לא מבין למה זה צריך להיות על סדר היום"), בפוליטי שזה קשקשת, ממשיך בפלילי- שזה אנקדוטלי ובמדיני, שלא ברור מה זה ורוב הזמן לא קורה בו כלום. כל אלה חשובים פחות לחיינו מכלכלה, הדבר שממנו מורכבים החיים עצמם.
כלכלה היא הדבר הכי מעניין בעיניי, כי אלו משקפיים שדרכם ניתן להסתכל על העולם: מספּרים, היסטוריה, פוליטיקה, צרכנות, יחסי אנוש, עיצוב, הרגלים אנושיים, שיתופי פעולה, טרנדים. בכל נושא מעניין אפשר להרכיב את המשקפיים הכלכליים ולספר את הסיפור מנקודת המבט הזאת.
"חיות כיס" הוא הפודקאסט הכלכלי של כאן ומגישים אותו שאול אמסטרדמסקי, צליל אברהם ודנה פרנק – שלושתם עיתונאים מצוינים ואינטליגנטים שיודעים לספר סיפור ונשמע שהם נהנים ממה שהם עושים. הוא נוסד בתחילת 2017, והשבוע הוא חוגג 200 פרקים, מה שהופך אותו לאחד הפודקאסטים הפעילים הוותיקים ביותר בעברית. במצעד הפודקאסטים הטובים לשנת 2020, חיות כיס גם זכה בתואר הפודקאסט הכלכלי הטוב ביותר. מה שהופך אותו לאחד ההסכתים הפעילים הוותיקים בעברית. תחומי העניין השונים של המגישים והוותק של ההסכת מבטיחים למאזינים שפרקיו ייגעו כמעט בכל נושא שנוכל להעלות על דעתנו.
נושאים צרכניים כמו איך קרה שוויסוצקי הם מונופול בתחום התה בארץ וכמה ברצינות יש לקחת את תאריך התפוגה של מאכלים; נושאים חברתיים כמו ההיסטוריה וההווה של החינוך המקצועי; נושאים פוליטיים כמו מהם הסכמים קואליציוניים; נושאים שעל סדר היום כמו היכן נמצאים זוכי מחיר למשתכן היום, ואפילו נושאים כבדים כמו איך לפתור את בעיית העוני – וכל אלו פרקים רק מהעונה הנוכחית של הפודקאסט.
הכלכלה – אליבא דחיות כיס – היא לא רק מספרים, אלא סיפורים. הם לא מתמללים גרפים, לא אומרים מילים מפחידות כמו "מוניטרי" ולא מדברים מעל הראש של המאזינים.
התיאור של ההסכת הוא "סיפורים על כלכלה במילים של בני אדם" וזה בדיוק מה שהם עושים. היכולת לספר סיפור היא עוד חלק מהיופי: במערכת חיות כיס לוקחים נושא, מספרים אותו ממש טוב ובין לבין מראיינים מומחים שמשכנעים אותך בתפיסת העולם שלהם, מביאים מומחים שיגידו לך את הדבר ההפוך וישכנעו אותך גם בזה, וכל זה יכול לקרות באותו הפרק. וזו לא רק היכולת לספר סיפור, זאת גם היושרה העיתונאית: עיתונאים הם בני אדם, וככאלה הם יכולים להגיע עם מסקנה ולטוות את הסיפור כך שהוא יוביל למסקנה הרצויה מבחינתם. כאן לא בונים את הפרק כדי שיתאים לשורה התחתונה הרצויה להם. הם יוצאים עם שאלה, ולמרות שאפשר לנחש שיש תשובה שהם היו רוצים לקבל – הם לא מסובבים את הסיפור כך שיסתדר עם זה שיש להם בראש. הם סוקרים את הנושא, בוחנים את השאלה מזוויות נוספות ומקשיבים בכבוד למרואיינים – גם מי שמייצגים את הדעה ההפוכה משלהם ומי שמייצגים את המערכת שעליה הם מותחים ביקורת.
גם זה חלק מהאג'נדה שלהם: לראות את בני האדם. יותר משהם מדברים על כלכלה, הם מדברים על האנשים שבכלכלה. גם כשהם מביאים את המאקרו של המאקרו, הם ימצאו את האנשים שייתנו לסיפור שם, פנים וקול. הפרקים קצרים יחסית – סביב חצי שעה לפרק, זמן מצוין להקשיב לסיפור מורכב ומרתק בלי לאבד את הקשב.
באותו ריאיון לרוני קובן, אמר אמסטרדמסקי שהוא מנסה לשנות את העולם ולא רק לדווח על מה שקורה בו. לא ברור אם "חיות כיס" מצליח לשנות את העולם, אבל הוא נותן למאזינים תשובות, לשאלות שלא ידעו שהם צריכים לשאול. הם מבריקים את העדשות של המשקפיים הכלכליים שלנו ומציעים לנו נושאים ואנשים להסתכל עליהם.
פרקים שאהבנו:
123: למה אתם לא בהייטק? למרות היוקרה והמשכורות הגבוהות ולמרות התפקידים הלא טכנולוגיים, בהייטק חסרים עובדים.
153: למה יש למורים כל כך הרבה חופש?
130: דנה פרנק בודקת מה אופציות ההשקעה שעומדות לפניה בסכום של 40,000 ₪
55: למה ירושלים במלכוד שמקשה עליה להפסיק להיות אחת הערים העניות בישראל, למרות הארנונה הגבוהה.
30: שיחה עם גורי אלפי. מדוע בקומדיה בפריים–טיים כמעט אין עיסוק בכלכלה.
עוד הסכתים על כלכלה
כשבגרוש היה חור (מגיש: רועי גירון, רשת עושים היסטוריה) הסכת שעוסק בכלכלה מזווית היסטורית ומספר לנו את הסיפורים שמאחורי רעיונות ואירועים כלכליים גדולים.
שנקל (מגישים: עידן ארץ ורועי שוורץ–תיכון). שני כלכלנים מדברים על נושאים מרכזיים בכלכלה הישראלית ועל איך המדיניות הממשלתית משפיעה עליהם.
