ד"ר רוזל קליין צ'רטוק שכבה במיטתה אחרי שסיימה סוף־סוף לכתוב ספר היסטורי נוסף, וניסתה לחשוב על נושא לכתיבת ספר חדש. היא כתבה כבר מספר ספרים על השואה, וכל הרעיונות שעלו בראשה לא היו בעיניה מרגשים מספיק. באותו שלב היא הסתכלה על הארון בביתה, ובו אוסף מכובד של שמלות ערב משנות הארבעים והחמישים. לפתע, בלי שהיא יודעת איך ומדוע בדיוק זה קרה, היא דמיינה את הזמר המנוח אלביס פרסלי. "פתאום אני רואה אותו בדמיוני, לבוש בבגדים המגניבים שלו. הרי הוא היה ידוע כמי שמכתיב את האופנה העדכנית ביותר בדורו. חשבתי לעצמי: מעניין אותי, מי החייט שלו? לקחתי את האייפון שהונח לצד מיטתי והקלדתי את השאלה הבאה: 'מי היה החייט של אלביס פרסלי?'"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הפרסומאי המצליח שרוצה לשווק לכם דרך חיים
– שלושה מתכונים, שלוש יצירות אמנות אכילות ונפלאות
– למי אכפת שהעלילה לא הגיונית? כשהסדרה פשוט כיפית
צ'רטוק גילתה מהר מאוד שמי שהכין עבורו את כל החליפות המחויטות עוד מתחילת הדרך היו "האחים לנסקי" – ברנרד וגאי. "אמרתי לעצמי: הגיוני שהם היו יהודים, כי היו הרבה חייטים יהודים", היא נזכרת בחיפוש ההוא שהחל לפני מספר שנים, "חקרתי קצת את הנושא, וקראתי על ברנרד לנסקי שניהל את החנות בממפיס, טנסי – שם גדל אלביס. גיליתי שלאלביס ולברנרד היה קשר יוצא דופן ומרגש. אלביס היה עומד ליד חלון הראווה שלהם כל יום אחרי שסיים את עבודתו בתיאטרון המקומי, כבר בגיל 17, ויום אחד ברנרד אמר לו 'תיכנס פנימה'. הוא זיהה אצלו משהו מיוחד, היה בין הראשונים שזיהו את הפוטנציאל של אלביס והחל לתפור עבורו בגדים. בתוך שנה־שנתיים אלביס כבר התחיל להצליח, אחרי שהוציא את התקליט הראשון שלו".
"לארי גלר סיפר לי שאלביס אמר לו שיום אחד אמא שלו הושיבה אותו לשיחה כילד ואמרה לו: 'אלביס, יש לנו דם יהודי, אבל אל תספר זאת לאף אחד, כי אנשים לא אוהבים את היהודים'. גלר סיפר לי שהמנהל של אלביס, קולונל טום פרקר, היה אנטישמי. הוא לא רצה שזה ייוודע, כי חשב שזה יפגע במכירות"
לאחר שקראה לראשונה על הקשר בין השניים, בעודה שוכבת במיטתה, החליטה צ'רטוק לכתוב ספר על הקשר היהודי של אלביס פרסלי – אלא שלא היה לה כל מושג שהקשר הזה עמוק בהרבה מכפי שהתרשמה בתחילת הדרך. לפני מספר שבועות יצא ספרה The Jewish World of Elvis Presley, והוא נמכר באמזון. "בתחילת הספר אני כותבת ש'אלביס' ו'היהודים' אלה שתי מילים שלכאורה לא מסתדרות ביחד – אבל עד סוף הספר מבינים שזה מסתדר יותר מאי פעם", לדבריה. היא מספרת שהקשר עם לנסקי היה קרוב מאוד; אלביס, שנפטר בשנת 1977 בגיל 42 בלבד, נקבר בחליפה לבנה של האחים לנסקי, ואילו החברה – בבעלות יהודית – הקדישה מודעה של עמוד לזכרו בעיתון מקומי בממפיס.
צ'רטוק יצאה למשימה: "התחלתי 'לקלף את הבצל' וגיליתי שיש כל כך הרבה קשרים יהודיים בין אלביס לסביבתו, שהעולם חייב לשמוע על זה".
בין אב אנטישמי לחברים יהודים
פרסלי נחשב עד היום לאחד הזמרים המצליחים והמשפיעים בעולם. מגזין הרולינג סטון העניק לו את המקום השלישי ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים. כבר בתחילת דרכו הוא נחשב להצלחה, והוכתר כ"מלך הרוקנרול", אם כי רבים פשוט קראו לו – ועדיין קוראים – "המלך".
מה לו וליהודים? נתחיל מהעובדה שאלביס שימש "שאבעס גוי" (גוי של שבת) עד גיל 18 עבור רב אורתודוקסי ואשתו, שגרו כמה קומות מעל משפחת פרסלי בממפיס.
הרב אלפרד פרוכטר עבר לממפיס כדי לפתוח אז בית ספר יהודי דתי חדש שנקרא היום "מרגולין היברו אקדמי". בשנת 2004 כתבה ג'ודי פרוכטר־מינקוב, בתו של הרב פרוכטר: "ההורים שלי הכירו את אלביס כשהוא היה תיכוניסט, מגיל 15 עד 18. באותן השנים ההורים שלי היו נשואים טריים, והם התמודדו מבחינה כלכלית עם כך שהמשפחה הלכה והתרחבה. בני משפחת פרסלי היו עניים יותר מהמשפחה שלנו. אבי היה רב של בית כנסת אורתודוקסי קטן ולאחר מכן הקים את ה'ממפיס היברו אקדמי' – בית ספר יהודי. אמי הייתה נפגשת מדי יום עם גלדיס פרסלי (אמו של אלביס, צ"ק) לכוס קפה". צ'רטוק גם ראיינה אותה והשתמשה בכתבים של הוריה בספר.
"בעץ המשפחתי יש קו אמהי ישיר בין אמו של אלביס לאישה בשם ננסי ברדיין (נקראה ננסי טאקט לאחר נישואיה), שיש הטוענים ששמה היהודי היה שרה. היא הייתה סבתא רבתא־רבתא של אלביס – מצד אמו"
אלביס נהג לקרוא לרב פרוכטר "רביי סיר" (אדוני הרב). "אלביס היה מוכר אצלנו בבית כ'שאבעס גוי', אותו לא־יהודי שהיה מדליק לנו את האור בשבתות. למרות הניסיונות הרבים לפצות את אלביס על כך, הוא סירב לקחת כסף על השירות שהעניק למשפחתי", סיפרה ג'ודי. לדבריה פרסלי גם היה מגיע אליהם לארוחות, כולל כאלה שהתקיימו בסוכה שלהם. הרבנית פרוכטר הפתיעה את פרסלי ורכשה עבורו חפתים מחנות תכשיטים מקומית לכבוד סיום התיכון – זאת אחרי ששמעה שהוא אהב אותם מאוד.
משפחת פרוכטר היגרה לחוף המערבי של ארצות־הברית, וכאשר שמעו שאלביס הגיע לאזור, צלצל הרב פרוכטר למי שהיה אז הסוכן של אלביס, ג'ורג' קליין – גם הוא יהודי – כדי לבדוק אם יוכלו להיפגש. איך הוא הכיר את הסוכן? פשוט מאוד: הסוכן של אלביס חגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת של פרוכטר בממפיס. הרב פרוכטר פגש את אלביס מאחורי הקלעים בהופעה שלו באוקלנד, והשניים התחבקו ארוכות. שנים לאחר מכן תרם אלביס כספים רבים למוסדות יהודיים בממפיס, והזכיר רבות את הסיבה לכך: המשפחה היהודית שגרה לידו בילדותו; זו שהיה כה קרוב אליה. מעבר לתרומות שהעניק אלביס למוסדות היהודיים כדי להוקיר את שמו של הרב פרוכטר, הוא קיבל חברות של כבוד בארגון ה־JCC (המרכז הקהילתי היהודי), כיוון ששם החל לשחק ראקטבול (ענף ספורט שבו משחקים באמצעות כדור ומחבט, צ"ק).
זו רק תחילת הקשר של פרסלי ליהודים: כמעט כל הסביבה שלו הייתה יהודית. קחו למשל את ה"ממפיס מאפיה", הקבוצה שהקיפה את אלביס במהלך שנות פעילותו מ־1954 עד 1977 – כחצי מהם היו יהודים. "הכרתי שניים מחברי ה'ממפיס מאפיה' לצורך כתיבת הספר", מספרת צ'רטוק, שגם קראה את ספריהם של חברים אחרים שאינם בין החיים. אחד מהחברים היהודים בפמליה הוא אלן פורטיס, שהיה חבר טוב של אלביס, וכך גם לארי גלר היהודי שהחל לעבוד איתו בשנת 1964 – אז הפך לא רק לספר ולמעצב השיער של מלך הרוקנרול, אלא גם לאדם שאלביס ראה כ"מדריך רוחני".
"גלר סיפר לי שאלביס אמר לו שיום אחד אמא שלו הושיבה אותו לשיחה כילד ואמרה לו: 'אלביס, יש לנו דם יהודי, אבל אל תספר זאת לאף אחד, כי אנשים לא אוהבים את היהודים'", מספרת צ'רטוק. לדבריה, גם מנהלו האישי של פרסלי, קולונל טום פרקר, לא רצה שהעניין הזה יתפרסם. "גלר סיפר לי שהקולונל היה אנטישמי שלא אוהב יהודים, אבל כזה שחלק מחבריו הטובים הם יהודים. הוא לא רצה שזה ייוודע, כי חשב שזה יפגע במכירות". לפי צ'רטוק, גם אביו של אלביס, ורנון פרסלי, היה "אנטישמי מאוד".
מרטי לאקר, אחד מחברי הילדות של אלביס, שהיה גם הוא יהודי, הפך לאחד מחבריה הבכירים של ה"ממפיס מאפיה", ואף היה אחד מהשושבינים בחתונתו של אלביס עם אשתו פריסילה. "מרטי שלח לי מיילים ארוכים שבהם הוא מספר עד כמה ורנון היה אנטישמי. הוא הביא לי כל כך הרבה דוגמאות, שהייתי יכולה לכתוב על זה ספר שלם. בגדול, משפחת פרסלי – מהצד של האבא – הייתה ממש אנטישמית", היא אומרת.
"ורנון היה אנטישמי ואנחנו היינו יהודים", אמר פעם לאקר בריאיון על סכסוך קצר שהיה לו עם אלביס, "אלביס שמע איזה שקר על המשפחה שלי ובעקבות כך כינה את משפחתי בשמות גנאי, אבל הוא הבין לאחר מכן שזה לא היה בסדר, והתנצל. עשר דקות לאחר מכן הוא ביקש שאהיה שושבין בחתונה שלו".
הקשר של אלביס עם החייט ברנרד לנסקי היה קרוב מאוד; אלביס, שנפטר בשנת 1977, נקבר בחליפה לבנה של האחים לנסקי, ואילו החברה – בבעלות יהודית – הקדישה מודעה של עמוד לזכרו בעיתון מקומי בממפיס
לטענתה של צ'רטוק, לא רק שלאלביס יש שורשים יהודיים; היא סבורה גם שהוא היה יהודי מבחינה הלכתית.
אז מה, אלביס בעצם היה יהודי?
"בעץ המשפחתי שלו יש קו אמהי ישיר בין אמו של אלביס לאישה בשם ננסי ברדיין (נקראה ננסי טאקט לאחר נישואיה, צ"ק), שיש הטוענים ששמה היהודי היה שרה. היא הייתה סבתא רבתא־רבתא של אלביס – מצד אמו".
ברדיין הייתה יהודייה שהיגרה מליטא והגיעה לממפיס, שם התחתנה והמירה את דתה. בתה של ברדיין ילדה את סבתו של אלביס, דול מנסל, שבתה היא גלדיס סמית' – לימים גלדיס פרסלי. באתר "אש התורה" התייחסו בעבר לשושלת של אלביס ונאמר ש"על פי ההלכה היהודית, המתייחסת ליהדות על פי האם, אלביס הוא טכנית – יהודי". גם באתרים שונים העוסקים בעצי משפחה, טוענים שמבחינה הלכתית אלביס פרסלי היה יהודי לכל דבר.
המצבה שנעלמה
על מצבתה של אמו גלדיס, החליט אלביס להוסיף – לצד הצלב – מגן דוד. כשהלכה לעולמה בשנת 1958 התעקש הזמר המפורסם להוסיף למצבה של אמו את הסמל היהודי האולטימטיבי, אך לאחר מותו הועברו גופותיהם ומצבותיהם של אלביס ושל אמו לאחוזה שלו, גרייסלנד – שהפכה להיות מוזיאון לזכרו. לגלדיס הכינו מצבה חדשה, ובה, בהיעדר התעקשותו של אלביס – כבר לא הופיע מגן דוד.
"לפני כמה שנים התפרסמה כתבה בוול סטריט ג'ורנל ובה צוטט בכיר בחברת 'אלביס פרסלי אנטרפרייזס' – זו המנהלת את העסקים הקשורים לשמו. הוא אמר שיש לאלביס קשר יהודי במשפחה", אומרת צ'רטוק בהתלהבות, "מבחינתי העובדה שגורם רשמי אמר את זה – זה מה שחיפשתי".
יש סיפור נוסף שצ'רטוק מתרגשת כשהיא מספרת אותו. "הייתי יכולה כבר לפני שנתיים לפרסם את הספר, אבל לשמחתי זה נדחה, וטוב שכך, כיוון שעוד משהו קרה – דבר שמחזק עוד יותר את האלמנט היהודי: כשאלביס מת, הוא נקבר ליד אמו בשנת 1977, אלא שאביו ורנון אמר שיש סכנה שמישהו ירצה להשחית את המצבות כיוון שמדובר באישיות בינלאומית, והחליט להעביר כאמור את הגופות ואת המצבות לגרייסלנד. העניין הוא שאף אחד לא ידע מה קרה למצבה עם המגן־דוד. בשנת 2018 הארכיונאית של גרייסלנד מצאה במחסן הגדול שם, עם כל החפצים של אלביס, את המצבה עם המגן־דוד, והחליטה להחזיר אותה למקום באחוזה, ב'גינת המדיטציה', עם שאר המצבות. תבין שרק ב־2018 מצאו את המצבה שנעלמה מאז 1977 – זה מטורף".
"מרטי לאקר, אחד מחברי הילדות היהודים של אלביס, שלח לי מיילים ארוכים שבהם הוא מספר עד כמה ורנון פרסלי היה אנטישמי. הוא הביא לי כל כך הרבה דוגמאות, שהייתי יכולה לכתוב על זה ספר שלם. בגדול, משפחת פרסלי – מהצד של האבא – הייתה ממש אנטישמית"
בחזרה ללארי גלר, שהיה אחד מחברי ה"ממפיס מאפיה". צ'רטוק מספרת שבשיחותיהם הארוכות הוא סיפר כיצד הפך למעין "גורו רוחני" עבור הכוכב האמריקני. "גלר סיפר לאלביס שהוא עושה יוגה ושהוא טבעוני, ואלביס אמר לו 'זה מה שאני מחפש'. הוא היה מהופנט מהספרים שלארי הביא לו, ולא רבים יודעים שאלביס היה אדם שקרא המון ואהב רעיונות גדולים. הוא שוחח הרבה עם גלר על שאלות כמו 'למה דווקא אני התפרסמתי' או 'למה אני שרדתי את הלידה ואילו אחי התאום נפטר'. לארי ואלביס למדו יחד קבלה, ומה שאלביס התחבר אליו במיוחד היה הגימטרייה. הם החלו לנתח את השם של אלביס, כאשר המילה 'א־ל' מופיעה בשמו – בעברית. הוא היה מהופנט ממשמעות שמו, ומחובר מאוד למשמעות של האותיות העבריות". גלר הוא מחברי ה"מאפיה" היחידים שנותרו בחיים, והוא מתגורר כיום באריזונה.
ידוע שמלך הרוקנרול אהב מאוד תכשיטים – למשל כמו אלה שרכשה לו הרבנית בממפיס בגיל צעיר. חדי העין יכולים לזהות שהוא ענד תכופות שרשראות עם מגן דוד או עם "חי" באותיות עבריות. "כשהוא גילה את הגימטרייה ואת המשמעות של האותיות העבריות, אלביס אמר: 'אני רוצה לענוד אחד כזה על הצוואר'", מספרת צ'רטוק, "הוא הבין שזה מסמל 'חיים', ואהב את זה. היו לו גם שעונים עם צלב ומגן דוד, והוא היה מחלק אותם לחבריו".
ב"ממפיס מאפיה" הייתה רק אישה אחת, גם היא יהודייה, בשם פאטי (פטריסיה) פרי, שהיגרה כילדה בתחילת שנות החמישים מבריטניה – שם גרה עם הוריה בשכונת סטמפורד היל היהודית כל כך (והיום חרדית) בלונדון. בריאיון עבר שמופיע בספר, מספרת פרי שהיא אהבה במיוחד כשכל החבר'ה מה"מאפיה" היו יושבים בגרייסלנד ושרים שירי גוספל. "החבר'ה תמיד היו מעירים לי, כשהצטרפתי לשירה, שאני יהודייה ולא אמורה להכיר שירים כאלה – אבל אהבתי כל כך את המוזיקה הזו", אמרה. פרסלי קרא לה "אחותי הקטנה", והיא אמרה לו שהיא "האמא היהודייה" שלו – לפי צ'רטוק.
צ'רטוק מתקשה למצוא קשר ישיר בין שיריו של פרסלי ליהדות מבחינה תוכנית, אך מזכירה ששמונה מתוך עשרת כותבי הלהיטים הגדולים ביותר שלו – שהגיעו למקום הראשון במצעדים – הם יהודים. "יש השפעות, אבל לא הרבה", היא אומרת, "מרטי לאקר סיפר לי שכשאלביס גר בהוליווד, בטירה גדולה, החלונות תמיד היו פתוחים. מרטי סיפר שהוא תמיד אהב את תפילת 'כל נדרי', ואמר שהוא כל הזמן היה יושב בחצר ומשמיע עיבוד לתפילה המדוברת. 'אני יודע שאלביס שמע את זה', הוא אמר לי, 'כי אם הוא לא היה אוהב את זה, הוא היה צועק כהרגלו – תכבה את המוזיקה הזו! – בעצבים'. בעיניי העובדה שרוב כותבי הלהיטים שלו גדלו והתחנכו בבתי כנסת, והיו חשופים לשירי עם יהודיים ולתפילות, בוודאי השפיעה עליהם".
בין כותבי השירים של אלביס אפשר למצוא את אהרון שרודר, שכתב לאלביס חמישה שירים שהגיעו לפסגת המצעד (מתוך 17 שכתב לו). הפזמונאי ג'רום ליבר והמלחין מייק סטולר, צמד כותבי שירים יהודים, כתבו לאלביס להיטים כגון "Jailhouse Rock", שהוא אחד הפופולריים של מלך הרוקנרול.
פרט מעניין שעולה בספר הוא שאלביס, ששמו השני הוא אהרון, שינה את צורת האיות מ־Aron ל־Aaron, כדי שהשם יהיה כתוב בצורה "תנ"כית" יותר. אפשר לראות איך איות שמו בצעירותו ובבגרותו שונה, וצ'רטוק סבורה שגם זה נוגע לקשר היהודי שלו.
מוקף ביהודים
צ'רטוק נשואה, אם לבת ולבן וסבתא לשלושה. "אנחנו משפחה של דוקטורים", היא אומרת בגאווה, כיוון שהיא, בעלה ושני ילדיה – כולם עם דוקטורט אקדמי. המשפחה גרה באזור ברקשירס שבמסצ'וסטס. לפי מה שהיא מתארת, רבים מתושבי ניו־יורק מחזיקים שם בית נופש, וכעת עברו לגור שם בעקבות הקורונה. היא מספרת בגאווה שבשנת 1968 התנדבה בקיבוץ נצר־סירני הסמוך לבאר־יעקב. "אני עדיין חברה של אנשים מהקיבוץ, והייתי כמה פעמים נוספות בארץ, אבל לא מספיק. הבאתי פעם את בתי ואני מקווה שהנכדים שלי יכירו את ישראל".
"אלביס היה מהופנט מהספרים שלארי גלר הביא לו. הם למדו יחד קבלה, ומה שאלביס התחבר אליו במיוחד זו הגימטרייה. הם החלו לנתח את השם של אלביס, כאשר המילה 'א־ל' מופיעה בשמו – בעברית. הוא היה מהופנט ממשמעות שמו, ומחובר מאוד למשמעות של האותיות העבריות"
צ'רטוק גדלה בהדסון שבמדינת ניו־יורק – "עיר קטנה ומשעממת, כשהייתי ילדה". סבא שלה היגר מהונגריה. לדבריה, לא היו הרבה יהודים בעיר ("יכולתי לספור על שתי ידיי את מספר התלמידים היהודים בבית הספר"), אבל רוב הסוחרים היו יהודים. היא עבדה כמורה במשך 45 שנה, את הדוקטורט שלה עשתה בחינוך ואף הייתה מרצה לחינוך באוניברסיטאות. היא כתבה שני ספרים על חינוך – אחד מהם על הוראת השואה, שהוא תחום המומחיות שלה.
מה הכי הפתיע אותך בחקר על אלביס והיהדות?
"אני חושבת שעצם העובדה שהוא היה כל כך מוקף ביהודים מגיל צעיר, החל מהתיכון, כאשר חבריו היהודים הם אלה שהגנו עליו מהבריונים בבית הספר, דרך הקשר עם הרב וכמובן מה שסיפרה לו אמו. הגעתי לסיפור הזה כבורה, לא היה לי שמץ של מושג שיש כאן קשר עמוק כל כך. למדתי גם שאלביס היה איש שחשוב לו לסייע לאנושות, תורם גדול למטרות יהודיות ואפרו־אמריקניות".
