הסיפור הגדול ביותר של עולם הדיגיטל בשבוע וחצי האחרונים הוא ללא ספק הכרזת המלחמה של סוחרי רדיט על וול סטריט. אינספור פיקסלים נשפכו לאחרונה על אודות "תושבי האינטרנט" שרכשו מניות של מוכרת משחקי הווידאו גיימסטופ וחברות קורסות אחרות, והסבו בכך נזק אדיר לקרנות גידור גדולות, עד שאין טעם להרחיב יותר מדי (מי שבכל זאת מחפש הסבר ידידותי למשתמש מוזמן לפנות לבלוג של "הסולידית" להסבר קליל ומובן). אולם בעוד העובדות והפרשנות על שוק ההון זכו לכתבות ומאמרי פרשנות לרוב, נראה שלא הוענקה מספיק תשומת לב לזווית אחרת בדרמה: איך אף אחד לא ראה את זה מגיע?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סיבוב בעין פקוחה ברמות־השבים
– הכנסת המעופפת: קבלת פנים טוויטר סטייל
– היציאה מהסגר: מצעד האיוולת 2021
נתיני WallStreetBets ("הימורי וול סטריט"), פורום פיננסי באתר רדיט שבו החלה הסערה, אינם סוציאליסטים, והם גם לא אנרכיסטים. השנאה היוקדת של רבים מהם לחברות הגדולות של שוק ההון נובעת מבוז לאליטיזם של המקורבים לצלחת, מי שלשיטתם משתמשים בכוחם כדי להטות את השוק לטובתם ולרעת המשקיעים הקטנים.
אולם הרעיון הזה לא חדש – כלכלנים ופילוסופים מדברים עליו כבר 200 שנה לפחות. גם המהלך הספציפי עם גיימסטופ נמצא בתכנון לפחות מאפריל 2020, והמוביל שלו כתב עליו בחופשיות עוד לפני שהוא החל. אז למה כולם הופתעו ממנו כל כך? ולמה איש לא האמין שכמה חבר'ה חכמים מרדיט יכולים להוביל מהלך כזה?
את התשובה סיפק הוול סטריט ג'ורנל. בשבת שעברה השיג העיתון ריאיון תקדימי עם קית' גיל, המנהיג הפופולרי של המרד, שהשקיע 50 אלף דולר בגיימסטופ וראה אותם הופכים לעשרות מיליונים בתוך כמה ימים. בתמונה הפותחת של הכתבה, נראה גיל יושב מול מערך גיימינג סטנדרטי, עם כמה מסכים, מיקרופון ונורות מבצבצות פה ושם – חיית רשת קלאסית. בריאיון עצמו הוא מתברר כאדם רגיל ביותר: גבר בן 34, נשוי עם ילדה בת שנתיים, בעל עבודה מינורית יחסית בשוק ההון. הדיבור שלו משעמם למדי ואין בפיו בשורה מיוחדת. הוא בטח לא ציפה לאירועים שנגרמו כתוצאה ממעשיו. בחור רגיל, שאפשר למצוא אלפים כמוהו בכל עיר מערבית.
אבל עד לרגע שבו נשברה האנונימיות שלו, גיל היה מורד מסתורי ומגניב. כמו כל חבריו, היה לו שם משתמש מאיים (שלא ניתן להדפסה פה), הוא כתב בביטחון מוחלט ברדיט ודיבר אינטרנטית שוטפת, על כל הבדיחות, הרפרנסים, הממים והקללות שכלולים בה.
כל אלה מעניקים כרטיס VIP לשיטוט ברשת, אבל גם מנתקים לחלוטין את תושבי הרשת מהעולם שבחוץ. כמו השבטים הנודדים המונגוליים שהפציעו פתאום והציפו את ארצות האסלאם, חבורה של גיימרים ובעלי ממים הפכו בן־לילה מאנונימיים לחלוטין לכובשים מאיימים ששפתם ותרבותם זרות בעליל לקורבנותיהם.
די בקריאה חטופה של הכתבות הראשונות על הפרשה כדי להבין עד כמה כך הם פני הדברים. עיתונים גדולים עמדו חסרי אונים מול הצורך להסביר לקוראים מבוגרים, או אלו שנבכי הרשת זרים להם, מושגים כמו "סאב־רדיט", "דיסקורד", "רובין הוד", או השם ירחם – לתרגם עבורם את המסרים הבוטים שעברו הלוך ושוב בעניין באינטרנט.
למרות ממדי הסיקור שהסיפור הזה קיבל, סביר להניח שהוא לא ייזכר כמשמעותי במיוחד. כמה כתבות, ספר, אולי איזו סדרה לרפואה, לפני שהוא יהפוך לעוד אנקדוטה שתופיע במדורי "הידעתם" ובשעשועוני טריוויה.
אבל אם יש לקח ללמוד מהפרשה הזו – מלבד הצורך הבסיסי של כולנו ללמוד כמה מושגי יסוד מעולם שוק ההון – הרי זה שמה שקורה באינטרנט משפיע באופן ישיר על החיים האמיתיים. הממים של היום עלולים להיות סיסמאות המהפך בוול סטריט בשבוע הבא.
והרי החדשות
ג'ון סטיוארט, המגיש האגדי של תוכנית החדשות הקומית–לכאורה "הדיילי שואו" שנעלם מעל פני האדמה בשנים האחרונות, פתח סוף–סוף חשבון טוויטר בקול רעש גדול. תאהבו אותו או תשנאו אותו, מסתמן שהוא הולך להופיע בפיד של הטוויטר בקרוב.
מילון מושגים
"רדיט" היא רשת חברתית שעובדת כסוג של פורום עצום. "סאב–רדיטים" הם התת–פורומים שלה בכל נושא שתוכלו לחשוב עליו, משו"תים ועד פרוסות לחם מהודקות לעצים (באמת). "דיסקורד" זו במה לשרתים גדולים ושיחות רשת שפופולרית במיוחד בקרב גיימרים. "רובין הוד" היא אפליקציה אמריקנית שמאפשרת ליחידים לסחור במניות קלות.
בעד ונגד
בעקבות תבהלת הווטסאפ האחרונה פנתה האפליקציה ל"סטטוסים" (קרי, סטוריז) של כולנו השבוע עם מסר מרגיע: הם "מחויבים לפרטיות" שלנו. ובכן, המחויבות היחידה לפרטיות שיש לחברות הטכנולוגיה היא המאמץ הבלתי פוסק לאסוף כל שביב מידע שלנו, לסווג אותו ולהשתמש בו כדי להציע לנו תוכן אישי, מותאם ונוח. האם ויתור על פרטיות שווה חוויית משתמש נוחה? תחליטו אתם.
