בעולם שעובר טלטלה שלא ידענו כמותה, כשכל יום מנחית עלינו גזירות חדשות או נתונים מאיימים, הטלוויזיה היא אחד הדברים היציבים היחידים בחיינו. מקום מפלט מהמהומה שבחוץ. ואם ביציבות עסקינן, אין תוכנית יציבה יותר מ"מאסטר שף". עשר שנים ותשע עונות שהמתכון המנצח שלה מספק לנו נחמה. רגעים שבהם המוח יכול קצת לנוח, בזמן שבלוטות הטעם לוקחות פיקוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
"לעג לרש": 800 יחידות דיור בלבד יאושרו ביו"ש
במקום להספיד את אדלסון, חדשות 13 השתמשו בציניות במותו
אין פלא שגם בעונתה התשיעית ממשיכה מאסטר שף לשמור על נתוני רייטינג טובים (כ־20 אחוז) עוד לפני שהגענו לחלק המרכזי של העונה. תקופת הקורונה, על סגריה המרובים והמסעדות הנעולות, עוררו את הבשלן הפנימי גם באנשים שהתמחו עד כה בחביתות בלבד. לחמי מחמצת הואכלו והושקו, חלות תפחו, קדירות הועמדו ועוגות זולפו. הסקרנות הקולינרית גברה, ואיתה גם יצר ההרפתקנות. הזמן הפנוי הרב עודד אותנו לנסות מתכונים מורכבים יחסית, או כאלה שהכנתם דורשת זמן ומיומנות. כך שמאסטר שף מגיעה – בזמן של סגר הדוק נוסף – אל קרקע דשנה במיוחד.
הרכב מנצח לא מחליפים, וכך גם הנוסחה של מאסטר שף נותרת קבועה. השופטים הם אותם שופטים מוכרים (שלושה מהם – חיים כהן, אייל שני ומיכל אנסקי – מלווים אותנו מהעונה הראשונה. עבור ישראל אהרוני זו העונה השלישית), וגם הפורמט נשאר זהה: בשלנים חובבים מתמודדים על כרטיסי כניסה לנבחרת, ובמהלך העונה הם נלחמים על התואר הנחשק של המאסטר שף.
בשלב האודישנים, שנמתח כמו גבינת מוצרלה, המתמודדים נשלחו לשדה כדי לבחור לעצמם ירק, ובהמשך גילו מי השופט שהירק משויך אליו והתבקשו לבצע אחת משתי מנות שבחר. כתוצאה מהמגבלות הללו, נאלצנו לצפות בהכנתן של כ־80 מנות של קנלוני חציל. או לפחות זו הייתה התחושה.
אם המנה מוצאת חן בעיני השופטים, הבשלן מוזמן להיכנס ומתקין מנה נוספת בסגנון חופשי. זה השלב שבו בולטת יותר מכול העובדה ש"מאסטר שף" היא לא תוכנית על אוכל, אלא תוכנית על אנשים שמבשלים. הסיפורים האישיים של המתמודדים – שרובם ככולם נושאים על גבם מטען כבד, קשיים ומכשולים – הם תבלין שמוסיף עומק לכל מנה שהם מוציאים תחת ידיהם.
זה גם השלב שבו השופטים נותנים דרור ללשונם, לזיכרונותיהם ולעולם הדימויים העשיר שלהם. במקרים מסוימים זה מעניין ומעשיר, ובמקרים אחרים זה מטרחן, מעיק ומוזר. רבות דובר על אייל שני, שלוקח את השפה העברית, לש אותה, מפרק אותה ומרכיב ממנה שפה משלו. אלא שמה שהתחיל כמאפיין חינני הולך ותופס ממדים מפלצתיים. גם אם השופטים שלצידו כבר מורגלים, המבט המבולבל שנועצים בו המתמודדים שמנסים להבין אם התכוון להחמיא להם או להפך ("לא הרכבת את הבשר על תאי הנפש שלך", אמר לאחד מהם) ממש מעורר אי־נוחות.
כאשר מתמודד מתקבל לנבחרת הוא מקבל סינר טבחים. בעונות הקודמות השופטים היו קושרים לו את הסינר, אבל בעידן הקורונה הם רק מוסרים לו אותו ביד. כאילו חמש דקות לפני כן הם לא עמדו במרחק עשרה סנטימטרים ממנו ואכלו את המנה שהגיש להם – כשאיש אינו עוטה מסכה. הנוהג הזה נראה קצת מיותר, אבל אולי בכל זאת נחוצה לנו תזכורת: מאסטר שף נותרת יציבה, בעולם שבו שום דבר לא נותר כשהיה.
מאסטר שף. ראשון ושני, 21:30, קשת 12  
