באחד הימים שלי באולימפיאדת ריו קיבלתי הודעה מהעורך – "ראיתי עכשיו את נדיה קומנץ' מדברת עם ערוץ הספורט, אשמח אם תצליח לראיין אותה. בהצלחה". תוך רגע יצאתי למשימה. יצרתי קשר עם אשת התקשורת המוכרת שראיינה אותה, אך היא טענה שארבה לקומנץ' בפינת האולם, הצליחה לראיין אותה ואינה מכירה מישהו שקשור אליה. תוך שעה גיליתי שהגרסה שמסרה לי היא במילים עדינות לא מדויקת. כדי לראיין את קומנץ' נעזרה אשת התקשורת באילן גזית, פרשן הערוץ למשחקים וחבר טוב של האגדה מרומניה, שהיה חביב מאוד והתנצל שהוא לא מרגיש נעים לבקש ממנה עוד טובה בטווח זמן קצר כל כך. הודיתי לו על הכנות ויצאתי לשטח. הלכתי לאולם ההתעמלות, עברתי בין נציגי התקשורת השונים, שאלתי, חיפשתי, ניסיתי וכלום – הגברת נעלמה מהשטח ולא הצלחתי לעמוד במשימה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הולכת שולל במל"ג: כדי לשפר את המצויינות, חייבים שקיפות
– הקס הבכיר נפטר יום אחרי שאשתו מתה מקורונה
– רוכשי "בית השלום" מתגעגעים מברוקלין לעיר האבות
מבחינתי מדובר היה בתיק פתוח, וברגע שחזרתי הביתה החל המסע כדי לסגור אותו. גיליתי שקומנץ' חיה באוקלהומה ומנהלת בית ספר ענק להתעמלות יחד עם בעלה, מתעמל העבר והאלוף האולימפי ברט קונר. איתרתי גם את המנהל שלה, שלא שלל את האפשרות שנקיים ריאיון, אבל מצד שני לא מיהר לזרז תהליכים. קומנץ' בימים כתיקונם היא גם אישה עסוקה מאוד, שמרבה לטוס להרצאות, פגישות ופעילויות שונות ברחבי העולם. במשך חודשים ארוכים, מדי שבוע, ניסיתי ליצור שוב קשר עם הסוכן, שלרוב לא היה במשרד, שלחתי מיילים ובעיקר חיכיתי בסבלנות. בשלב מסוים הדברים החלו להתחבר.
הסוכן ביקש ממני להתחייב לא לשאול את קומנץ' בנוגע לשערורייה שבמסגרתה הרופא של נבחרת התעמלות הנשים של ארצות־הברית התגלה כמתעלל סדרתי, וכאשר הסכמתי הודיע לי שהעביר לנדיה את הפרטים שלי והיא תיצור קשר. כעבור כמה ימים הגיע ממנה מייל – ״קיבלתי את הפרטים שלך, האם תוכל להסביר לי מדוע אתה רוצה לדבר איתי?״. כאן נשברתי לרגע, אבל אז חשבתי על פתרון יצירתי. ביקשתי מבת הזוג שלי ג’וליה, סופרת וכותבת מוכשרת, שתעזור לי לנסח הודעה באנגלית מלב אל לב לקומנץ'. הרעיון עבד! תוך שעות ספורות כתבה לי נדיה שתסכים לדבר איתי עשר דקות באחד מימי השבוע הבאים. כתבתי לה תודה, אבל שאני חייב לפחות זמן כפול, ושנקבע יום ושעה. זה עבד. במיילים נשמעה קומנץ' קרה ולא מעוניינת והיו לי חששות רבים לקראת השיחה, אבל מהשנייה שבה החלה הפגישה שלנו החששות התאיידו. היא התגלתה כאישה חביבה ולבבית, הרבתה לצחוק, ענתה באריכות ולא הזכירה ולו פעם את זמן המפגש שהלך והתארך. נהניתי מכל רגע, וכשסיימנו, ידעתי שהתיק נסגר אבל לרגע לא חשבתי שהמפגש הזה ייצור כל כך הרבה התרגשות. לאורך השנים היו הרבה אלופים אולימפיים שנשכחו, אבל זה לא הסיפור במקרה של קומנץ'. כמות התגובות והתודות שקיבלתי אחרי פרסום הכתבה הייתה יוצאת דופן, אנשים כתבו שהיא הייתה האהבה הראשונה שלהם, שהחזרתי אותם לימים אחרים, והודו לי על ההזדמנות להשלים פערים עם גיבורת ילדותם. מתברר שהילדה מכפר קטן ברומניה הקומוניסטית, שזכתה במדליית זהב אולימפית כבר בגיל 14 והייתה לראשונה בעולם ההתעמלות שקיבלה את הציון 10, התיישבה לאנשים רבים בתוך הלב ומעולם לא עזבה.
