"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" של יניב איצקוביץ' כתוב כרומן רב־קולי: הוא מורכב מארבעה חלקים, כל אחד מהם מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת שמקיימת קשרים – חזקים יותר או פחות – עם האחרות. זהו ספר מתעתע, שמתחיל עם תעלומת רצח שבנויה לפי כל כללי הז'אנר: מקרה מסתורי שמבלבל את חוקרי המשטרה, שרק רוצים לעשות לעצמם חיים קלים; שוטרת אמיצה אחת עם בעיות בחייה האישיים שהולכת נגד המערכת ומנסה לפתור את התעלומה על אפם ועל חמתם; חידה שהולכת ונעשית מורכבת. אלא שלמרבה ההפתעה, התעלומה לא ממש נפתרת, ונותרת בעיקר ברקע לסיפור שעוסק במערכת היחסים של השוטרת עם ילדיה ואביה המבוגר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הנייה מזהיר את הסעודים: הסכם עם ישראל מסכן אתכם
זכותם של החרדים לעצב זהות, רק שלא יבקשו טובות
אחרי שהביס את הנגיף, טראמפ מקווה להחלמה גם בסקרים
הסיפור הבא מתרחש כעשור מאוחר יותר, ומסופר מנקודת מבטו של בן טובים שהפך לנער רחוב שהפך לסטודנט לרפואה. לרגעים נראה כאילו הוא עומד לשפוך אור על התעלומה מהסיפור הקודם, אך גם הוא מפליג למחוזות שונים מאוד. הוא גם מציג תעלומה חדשה, שגם היא לא מגיעה לפתרון של ממש. הסיפור השלישי, שמתאר את עלייתו לגדולה של קבלן מרקע עני והמחיר שהוא משלם בדרך, מתייחס לשאלות שהוצבו בשני הסיפורים הקודמים, אם כי גם הוא לא מספק תשובות של ממש; והסיפור הרביעי, על בנו של אותו קבלן והטיול אחרי צבא הלא שגרתי שלו, יוצא במידה רבה לדרך משלו.
כל אחד מארבעת הסיפורים עשיר בפרטים ובסיפורי־משנה. דמויות ומוטיבים רבים, לעתים משמעותיים ולעתים משניים לחלוטין, מופיעים בשני סיפורים או יותר, ושאלות מסיפור אחד ממשיכות להתפתח ולהתברר בסיפור הבא. כמה שאלות יסוד כגון מהי הצלחה, מהו היחס הנכון כלפי אנשים שזקוקים לך, או כמה רחוק אנחנו יכולים – וצריכים – ללכת מהמקום שבו גדלנו, מטופלות בכל הסיפורים ומקבלות בכל אחד מהם תשובות שונות מאוד. התחושה הסופית היא של עולם שלם של דמויות ורעיונות שמוחזק בין דפי הספר.
למרות שזהו לא ספר מתח, כפי שנראה תחילה, הדמויות מחזיקות את תשומת לבו של הקורא: כל אחת מהן מתאפיינת בקול ונקודת מבט ייחודיים, וכולן מצליחות לעורר הזדהות. הבחירות שלהן לעתים מפתיעות ומשונות, אבל הסיפורים מספיק משכנעים וקרובים לחוויות מציאותיות כדי לא לעורר ספקות רבים מדי. יש אפילו הבלחות קצרות של פנטזיה (בעיקר בסיפור הראשון והאחרון), והקורא נותר לתהות האם מדובר בהזיה, סמל, או דברים שהיו באמת.
חלק מהסיפורים מרקדים על גבול הקלישאה, בין אם מבחינת הדמויות עצמן (השוטרת השמנה והגרושה, האדם שזוכה להצלחה אך מאבד את נשמתו בדרך) או האופן שבו הן מאפיינות את עצמן (נער הפנימייה שיודע שתמיד יישאר נער פנימייה). על פי רוב הריקוד הזה מצליח, אם כי מדי פעם ישנן גם נפילות. כשכל התמהיל המורכב הזה עובד – במיוחד בסיפור השני – הספר נקרא בנשימה עצורה.
ואולי הרעיון מאחורי התעלומות שמוצבות לאורך הספר הוא דווקא שהן נותרות בלתי־פתורות, עד כדי כך שלא ברור האם יש תעלומה כלל. במובן הזה, התעלומות מסמלות את השאלות והדילמות שהגיבורים מתמודדים איתן: לא רק שהתשובה אף פעם איננה מוחלטת, אלא גם בשאלה עצמה יש להטיל ספק.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו
יניב איצקוביץ'
כתר
405 עמ'
