אין הרבה סרטים שגורמים לך להרגיש כאילו נגסת כרגע מפרי עץ הדעת. "אמת מטרידה" של אל גור על משבר האקלים פקח לציבור את העיניים כמו שמאות מחקרים יבשושיים לעולם לא יוכלו; ""Fed Up חשף את תעשיית המזון המעובד במערומיה וניסה לחולל מהפכה בצלחת של כולנו. אותה תחושה נדירה ומעוררת של התפכחות מתקבלת כשצופים ב-"The Social Dilemma", הדוקו החדש והמדובר של ג'ף אורלובסקי, שעלה בשבוע שעבר בנטפליקס.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מבוכה גדולה ושמה דנה ויס
ללא מחסה ואספקה: חסידי ברסלב מעוכבים בגבול אוקראינה
יפה ושונה: ארוחת חג מושלמת בחמש מנות
כן, ידענו שהרשתות החברתיות ממכרות. שפייסבוק וטוויטר הופכות את העולם לקוטבי ומפולג, שאינסטגרם מדכאת ומעוררת FOMO, שטיק טוק פוגעת בדימוי העצמי של ילדים. אבל איכשהו לא הבנו עד כמה. עד כמה אנחנו משועבדים מרצון לאלגוריתם שרואה בנו מוצר, מוכרים את נשמתנו לשטן בעבור חופן דופמין.
ואם עד לאחרונה עוד חיינו תחת האשלייה שנותרה לנו שליטה על רמת החשיפה שלנו ושל צאציאנו – הגיעה הקורונה והפילה את האנושות סופית בנוק אאוט מהדהד.
"The Social Dilemma", או בשמו העברי "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית", הגיע אלינו בטיימינג מושלם של זמן סליחות. כי לפני הכל, זהו סרט הכאה על חטא.
לא מעט בכירים, לשעבר ובהווה, בחברות הענק של עמק הסיליקון מתייצבים מול המצלמה ושוטחים את גרסתם ל"אשמנו, בגדנו". הם חושפים את המנגנון שהביא את הרשתות החברתיות לצבירת הכוח הבלתי נתפס שלהן ואת תרומתן ההרסנית לערעור הדמוקרטיה ועליית הפייק ניוז.
החלק הכי הטראגי בסיפור הוא שאף מתכנת לא יצא לדרך עם החלום להרוס את העולם. כפי שמעיד האיש שהמציא את הלייק – בתכנון המקורי הכפתור הזה נוצר כדי להוסיף טוב ואור בעולם. להגיד: "הי, אני אוהב את מה שהעלאת". אז איך הוא הפך לאויב הכי גדול של ילדות בנות עשר, שגורם להן לשנוא את עצמן ואת גופן?
התשובה היא כמובן, מה שתמיד מסובב את העולם (ודאי את ארצות הברית): כסף. החנונים מעמק הסיליקון הם ממש לא הברוקרים תאבי הבצע של וול סטריט, אבל במירוץ אחר המודל העסקי האולטימטיבי הם הקריבו למולך החדש את כולנו.
סרטי דוקו נוהגים לרענן את בליל הראשים המדברים עם קטעי דרמה. כאן הביצוע עובד באופן חלקי. ההמחזה המלאכותית של משפחה כל-אמריקנית שמוצאת עצמה חסרת אונים אל מול ילדיה המכורים מגוחכת ומיותרת. אם אתם צופים בסרט הזה, כלומר הנכם חלק מהעולם המערבי – כנראה שאתם כבר מכירים את המציאות הזו יותר מדי טוב מקרוב. מצד שני, דווקא ההמחשה של משתמש כבובה על חוט, אשר נשלטת על ידי אח גדול יודע-כל, מצמררת ומסייעת להעביר את המסר.
כל מי שצופה בסרט לא יכול שלא לחשוב על ה"מטריקס", הטרילוגיה המיתולוגית בכיכובו של קיאנו ריבס. שם, מוחות בני האדם חוברו לתוכנת מחשב לאחר שהפסידו למכונות במלחמה ארוכה. במציאות אנחנו מתמסרים לעולם המקוון אפילו בלי שיצאנו לקרב. לא שמדובר בכוחות: מן הצד האחד מוח אנושי שמתפתח באיטיות לאורך מיליוני שנות אבולוציה, מן העבר השני מחשב-על עם יכולות למידה אקספוננציאליות שיודע ללחוץ על כל הנקודות הרגישות שלנו.
יצירה משמעותית היא כזו שמניעה את המתבונן בה לפעול. האם "המלכודת הדיגיטלית" תייצר תנועת המונים שתציב גבולות חדשים ותדרוש מצוקרברג ושותפיו להפסיק להסתכל אלינו כעדר שנע בתוך הקוראלס בדרכו לההיפך לערימת מזומנים? עוד מוקדם לדעת. אבל כשרולר הקרדיטים הסתיים ונטפליקס עמדה כהרגלה לשאוב אותי פנימה עם עוד המלצת צפייה (מוצלחת, נו מה) שתתחיל בעוד 1,2,3 שניות – לחצתי אינסטינקטיבית על השלט ומיהרתי להחשיך את המסך. 1:0, לאדם מול המכונה.
The Social Dilemma / מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית, נטפליקס
