1. תפילה קצרה לילד עם בעיות קשב
כשהייתי תלמיד בישיבת הסדר, לא הצלחתי להתמיד בלימוד, אבל כן הצלחתי לקום לתפילה בבוקר. עבור רבים מחבריי הקושי הגדול היה לקום, אבל אצלי הוא בא לידי ביטוי בדרך אחרת: היה לי קשה מאוד להתרכז בתפילה, ובמיוחד בתפילות הארוכות בראש השנה וביום כיפור. לא רק שהתפילה הייתה איטית, אלא שגם היינו צריכים כל פעם לחכות עד שהרבנים יסיימו את התפילה. שעות על גבי שעות של תסכול. מהר מאוד הפכתי להיות זה שיושב מאחור ומדבר כל התפילה עם כולם. מה שכן, היו קטעים שבהם הצלחתי להגיע להתרוממות גבוהה יותר, דווקא בקטעים המוזיקליים או האישיים יותר. לא אשכח את החוויות הרוחניות הכה גבוהות שהגעתי אליהן באותה התקופה.
אך עם השנים המצב הלך והחמיר – אין לי סבלנות לתפילה של שעתיים בשבת, ובטח לא לתפילה של חמש או שש שעות בימים הנוראים. יתרה מכך, אני זוכר בבירור את התסכול כנער צעיר שמנסה להגיד כל מילה בסידור – ללא הצלחה. תחושת הכישלון הדהדה, וגם גרמה לי לחשוב שאני הרבה פחות דתי או פחות מאמין מחבריי.
לפני שמונה שנים, הכרתי לראשונה את הרב שי פירון. ראיינתי אותו למוסף יומן בעיתון זה, כשנכנס בדיוק לפוליטיקה הארצית, במקום השני במפלגת "יש עתיד".
הוא סיפר על שו"ת שהוא עבד עליו אז, עם פסקי הלכה לאנשים בעלי מוגבלויות. "אחת השאלות עוסקת בדיני תפילה לאנשים הסובלים מבעיות קשב וריכוז: דיני תפילה קצרה", הוא אמר לי אז. "אני רואה ילדים כאלה, הבן שלי למשל. להכניס ילד כזה לתפילות של עשר שעות בימים נוראים, או לתת לו ללמוד חמש שעות גמרא ביום, זה לחרפן אותו. המסקנה שלי היא שילד עם בעיות קשב וריכוז צריך להתפלל תפילה קצרה. אבא צריך לדעת להגיד לבן שלו שביום כיפור יגיע לתפילה בעשר. אני חושב שאם נצליח להתאים את הלימודים ואת התפילות לתלמידים, נוכל להמעיט בנטילת כדורי ריטלין".
את כל זה אמר לי פירון עוד בטרם מונה לשר חינוך, אך עם השנים הוא התבטא לא פעם בנושא של הפרעות קשב וריכוז, ואף הצהיר כי הוא עצמו נטל כדורים כמו ריטלין ואחרים בתקופות נקודתיות בחייו.
כמה זמן לקח לי לכתוב את המדור?
חצי שעה תמלול, ושעה כתיבת המדור בהשפעת ויואנס.
כמה פעמים הסתכלתי ברשתות החברתיות?
טלפון מקרוב משפחה שביקש עזרה, שתי הצצות בווטסאפ, בדיקה במייל.
2. דרך אחרת ללמוד גמרא
כל מי שמכיר את פירון מבין שיש לו הפרעת קשב. במהלך ישיבות הממשלה כשהיה שר, הוא כל הזמן נע בכיסאו, כי היה לו קשה מאוד להתרכז לאורך כל הישיבה, שכנראה לא כל כך עניינה אותו.
ועל כן אני מתחיל איתו את הפגישה בשאלה הכה מתבקשת:
האם אתה מאובחן כבעל הפרעת קשב?
"אני לא יודע להגיד לך, אבל אני בהחלט צריך לפעמים להתאמץ יותר כדי להיות מרוכז. לא אעשה דברים שלא מעניינים אותי, אבל באופן כללי אני לא מרגיש שזה מגביל אותי בכל צורה שהיא".
כאיש חינוך ותיק, רב ושר חינוך לשעבר, זורק פירון פצצה כשהוא אומר "אתה מגלה עם השנים עד כמה חוסר יכולת להתמודד ולפתור בעיות קשב וריכוז באורח החיים הדתי יכול לגרום לחילון, הדת לוקחת אנשים מסוימים ושמה אותם בסדר יום שחלק גדול מהמרכיבים שלו לא מתכתבים עם הקשיים של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז".
הוא מתייחס לשלושה אלמנטים שלדבריו משפיעים על אדם עם הפרעות קשב, במסגרת החיים הדתית: סיסטמתיות, משך זמן וריטואליות. לדבריו, הסיסטמתיות והריטואליות של קיום מצוות הן דבר שקשה להרבה אנשים עם הפרעות קשב וריכוז. ואילו משך הזמן מתייחס לתפילה או לטקסים דתיים אחרים, שיכולים להיות ארוכים ביותר.
במסכת ברכות עוסקים במושג 'תפילה קצרה בשעת סכנה'. אני חושב שאם למישהו יש הפרעות קשב וריכוז קשות ואינו מבין שהוא 'בשעת סכנה' בתפילה רגילה – אנחנו מפסידים אותו"
"אתה בעצם לוקח את הדבר הכי קשה לך, וזה מגדיר את הזהות שלך", הוא ממשיך, "הרי תפילה או לימוד תורה הם מגדירי הזהות של אנשים דתיים".
הוא מביא כדוגמה לא מדעית את תופעת "נוער הגבעות" ומבקש לקשר זאת לשיחתנו, "אין לי כל כלי מדעי כדי להוכיח את התיאוריה שלי, למרות שאני בטוח שהיא נכונה: אם היינו מאבחנים את נוער הגבעות, היינו מוצאים שיש שם הפרעות קשב גבוהות יותר מהשיעור הממוצע באוכלוסייה. ברור לי שמדובר באנשים עם צימאון גדול לא־לוהים, ושהם חיפשו נתיב או דרך אחרת לאפשר להם להתקרב לריבונו של עולם, אבל לא בכלים שהממסד הדתי מציע".
ראיינתי לפני מספר שנים את הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל, והוא אמר לי שאנשים כמוני לא היו צריכים ללמוד גמרא – ובוודאי שלא בצורה שבה למדו בישיבות.
"לא רק בתחום של לקויות הלמידה, בעיניי לא חכם לחשוב שכולם צריכים ללמוד באותה הצורה – לא משנה מה הלקויות של אותו בן־אדם. אני חושב שמורה שהוא מחנך או רב טוב צריך לתת לילד עם הפרעות קשב דרך אחרת ללימוד גמרא".
פירון מביא כמה דוגמאות לכך, כגון "הגדלת ממד החברותא" ו"הורדת ממד השיעור הספונטני". בנוסף, הוא מציע "ללמד סוגיות נבחרות, ולא רצף" – דהיינו, לא ללמוד מסכתות שלמות, אלא סוגיות מסוימות שהן קלות או רלוונטיות יותר לצעירים. עוד הוא מציע "להפעיל את התלמיד ולתת לו משימות שירתקו אותו וקשורות לחומר הנלמד. אם למשל יש סכסוך בכיתה כי מישהו שבר לתלמיד אחר את המשקפיים – צריך להגיד לתלמיד עם הפרעת הקשב: יש סוגיה כזו וכזו ב'בבא קמא', ובנוסף, אומרים לו – תרים טלפונים לרבנים, תתייעץ עם גורמים מקצועיים, ותבוא עם פסק הלכה עבור החברים שלנו".
3. לבוא לבית הכנסת עם שני ספרי קריאה
לפירון יש מסר שהוא חשוב מאוד למחנכים ולהורים הדתיים. "המחנך צריך לגרום לתלמיד שלו להבין שלא משנה אם הוא לומד גמרא בצורה אחרת או מתפלל בצורה שמתאימה לו – זה לא אומר שהוא פחות 'דוס' או ש'השם פחות אוהב אותו'. אלא צריך להבהיר לו: 'אתה לא כישלון, אתה משהו אחר'".
אבל הנושא שבאמת התכנסנו עבורו הוא ליבון העניין של התפילה, במיוחד בימים הנוראים. הוא ממשיך את אותו הקו שהציג בפניי לפני שמונה שנים. "אני חושב שכל אדם, אבל במיוחד אדם עם הפרעת קשב, צריך להכין את עצמו לתפילה של ראש השנה ויום כיפור. כדאי שאנשים עם הפרעת קשב וריכוז יבואו לבית הכנסת עם שני ספרי קריאה שמעניינים אותם. למה דווקא שניים? כיוון שכל מי שמכיר אנשים עם הפרעת קשב יודע שהם ישתעממו מאחד מהספרים, וכך יהיה להם עוד אחד". בנוסף, הוא מציע להתמקד רק בחלקים מסוימים של התפילה, "בנאדם צריך להחליט בינו לבין עצמו מהם שלושת הקטעים בתפילה שהוא נותן בהם דגש מיוחד מבחינת כוונה וריכוז. אתה צריך להגיד לעצמך: 'אני יודע שיש לי בעיה, שקשה לי, ולמרות זאת, אתרכז כמה שאוכל – בתפילת העמידה, בקריאת שמע וב'ונתנה תוקף' – זו המשימה שלי" הוא אומר, ולא בהכרח מתכוון רק לקטעים האלה של התפילה, אלא על כך שכל אחד צריך לבחור לעצמו את הקטעים הרלוונטיים. ההמלצה השלישית והאחרונה של פירון היא "לא להתבייש לקחת הפוגות, לצאת החוצה, לנשום אוויר, ולחזור".
כרב, להגיד לבנאדם שהוא לא צריך להתפלל את כל התפילה – זה לא דרמטי?
"הלכתי פעם עם תלמיד לאחד מגדולי התורה בציונות הדתית. התלמיד היה במקום מאוד קשה מבחינת ריכוז, וימי הסליחות היו עבורו סיוט. הוא לא הבין את הסליחות והוא לא התחבר לעניין. הרב פסק לו לידי: 'תקרא את מה שאתה רוצה תוך כדי הסליחות, אבל רק בחלק של 'י"ג מידות של רחמים' תנסה להתכוון. אם תצליח להתכוון שם כמה פעמים – את שלך אתה עשית'. התלמיד יצא מאושר – וזה מה שהיה".
4. אתגר יומיומי
פירון הוא גם נשיא תנועת "פנימה" ורב השכונה הדתית באורנית, והוא מספר על התוכניות לראש השנה במנייני הרחוב שלהם. "יהיו שלושה מנייני רחוב: האחד יהיה רגיל, של שש שעות בשמש, ויש אנשים שזו מסירות הנפש שלהם, והם לא מוכנים לוותר על כך. יהיה מניין שני שיהיה מלא – אבל מהיר, והמניין השלישי יהיה עם כל הקיצורים האפשריים. אמרתי לקהילה – תבחרו לאיפה אתם הולכים".
במקום לקצר, למה שלא אקח ריטלין לפני התפילה?
"אם אתה יכול לקחת ריטלין ולהרגיש טוב עם זה – למה לא? מי שחשוב לו להיות חלק מהתפילה במובן המלא שלה – וואלה, בסדר גמור. אך אגיד משהו שהוא השינוי במחשבה סביב הנושא: במסכת ברכות עוסקים במושג 'תפילה קצרה בשעת סכנה'. אני חושב שאם למישהו יש הפרעות קשב וריכוז קשות ואינו מבין שהוא 'בשעת סכנה' בתפילה רגילה – אנחנו מפסידים אותו. אני חושב שצריך לפסוק למבוגרים ולילדים עם הפרעות קשב וריכוז קשות להתפלל מלכתחילה 'תפילה קצרה' כיוון שבעיניי הוא מוגדר 'בסכנה'". הוא מספר שלעיתים קרובות ניגשים אליו אנשים בוגרים ומדברים איתו על הקושי שלהם להתרכז בתפילה אך "רובם לא יודעים לקרוא לקושי שלהם בשם, אלא נותנים לכך שמות או הסברים אחרים".
לשמירת המצוות התייחס הרב פירון בתחילת שיחתנו, והוא מבקש להסביר את הקושי. "לבנאדם עם הפרעת קשב קשה לעשות את אותו הדבר כל פעם מחדש. הרי מדובר באנשים יצירתיים, שחושבים מחוץ לקופסה. קשה להם עם המסגרת, ולכן דווקא עבורם, שמירת המצוות היא אתגר ומשימה יומיומית – שיהיו בה הצלחות וכישלונות. המסר שלי אליהם הוא: העולם לא ייחרב אם לא הצלחתם לעשות את כל מה שתכננתם או רציתם".
סיכום המדור ב–30 מילים:
תפילה ארוכה ביחד עם הפרעות קשב וריכוז זה שילוב שמביא רק לנקיפות מצפון. רגע לפני החגים תקשיבו לרב שי פירון ותבחרו מראש את החלקים בסידור שבהם אתם עומדים להתרכז. וזהו.
לטורים קודמים של מדור תיאוריית הקשב לחצו כאן>
צפו: יום חמישי ב-20:30: שידור מיוחד באתר מקור ראשון
