כשהייתי בן 17 פרץ ויכוח ביני ובין המורה לספרות שלימד אותנו בתיכון, סביב השאלה "למה התכוון המשורר יהודה עמיחי". הוא חשב מה שחשב, אני חשבתי אחרת, והוא דרש לכפות עליי את דעתו "הנכונה". הייתי אז כתב נוער ב"מעריב לנוער", והחלטתי לבדוק עם המקור עצמו. פניתי לעמיחי, והוא נאות ברצון לריאיון. התרגשתי. נסעתי באוטובוס מנהלל לחיפה ומחיפה לירושלים כדי לפגוש אותו, חצי יום לכל כיוון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דיכטר תוקף: "צריכים לפנות את חאן אל אחמר מיד"
– הלכה במציאות משתנה: מסע בעקבות דיוני הפוסקים
– מגפת הקורונה נקלעה בטעות לשנת בחירות ישראלית
נפגשנו בקפה עטרה הירושלמי. הוא היה בן 49, ובאותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים. כנער מושבניק, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שישבתי בבית קפה, ועוד באמצע היום. ועוד עם עמיחי. הוא הפתיע אותי בנעימותו ובדיבורו הרך. בסיום הריאיון שאלתי אותו לפשר השיר שבשלו הגעתי עד אליו, וביקשתי ממנו להכריע בוויכוח ביני ובין המורה לספרות. עמיחי השיב לי ש"כל אחד יכול לקחת מהשירים שלי את מה שהוא רוצה ואת מה שהוא מבין". עם זאת, הוא אמר לי שהוא נוטה לפרשנות שלי ולא של המורה.
אחר כך התגייסתי. שירי האהבה והמלחמה שלו ממשיכים ללווות אותי עד היום, בכל פעם מחדש. את המורה לספרות מהתיכון לא פגשתי מאז. הוויכוח הזה עלה לי בציון בספרות, אבל גם ממרחק השנים הרבות זה היה שווה. לפניכם כמה ציטוטים מדבריו של עמיחי באותו ריאיון, שלא נס ליחם עד היום.
שירה ומלחמה
"הדחף לכתיבת שירה נבע מן המלחמות שהייתי שותף להן. אינני חייל יחיד, ולכן הנני מבקש הזדהותם של אנשים השותפים לאותן חוויות שעברתי במלחמה. השירה שומרת עליי מפני בדידות. שיר הוא תגובה מרוכזת של יחסי לעולם, ולכן אני מייעד אותו לכול".
מהו שיר
"תוספת ערנות ואפשרות הבעה, באמצעות נתינת יחס מחודד יותר למילים – הן ממרכיביו של השיר. אולם כיום אין חוקיות לשירה. שיר הוא שיר המכריז על עצמו כשיר, והמאפיין שלו הוא עצם היותו מלוקט ומורכב משורות מקוטעות הנקבעות בידי יוצרו. בשל היעדר אותה חוקיות, כיום קשה יותר לכתוב שיר טוב".
הנוער והקריאה
"אנחנו קראנו שירים מסורתיים של המאה ה־19, ובאותה תקופה לא הייתה שירה עברית מודרנית. היום טולסטוי וקפקא 'נבלעים' על ידי בני 'הטיפש עשרה'. גם רמת השירה עומדת במקום מצוין, אם נשווה לשאר ארצות תבל. יש לנו בהחלט במה להתגאות. כך גם ביחס לפרוזה או דרמה. הראיה לכך היא תרגומים רבים, ופניותיהן של הוצאות ספרים בעלות מוניטין עולמיים לפרסום השירה העברית".
ביקורת
"אם אנו קוראים ביקורת על משורר כביאליק, שאיננו בן זמננו, הרי יש בכך טעם. אולם ברגע שמשורר כותב על משורר בן זמנו, ברור שנוצר מצב של שמור לי ואשמור לך, ויש בכך טעם לפגם".
התנ"ך
"אינני חש בהבדל שבין עבר להווה, ולכן הסיפור התנ"כי ממלא את תפקיד ההווה בשבילי. לגביי הוא בבחינת מרכז הכולל גם עבר וגם עתיד, ואילו אני מצוי בתוכו".
פרנסה
"מהכתיבה הטהורה אין משורר יכול להתקיים. אינני רואה כל אסון בכך שסופר עברי יעסוק במקצוע אחר בצד כתיבתו. אם המדינה הייתה משלמת לי כמשורר וכסופר, הרי שהייתי חייב להימנע מכתיבת סאטירות מסוימות על מצבים מסוימים, וכמובן שהדבר אינו בריא".
לימוד ספרות
"ישנה מחשבה שתלמידי תיכון הם אנדרוגינוסים הצריכים לבלוע רעיונות. משירת ימי הביניים של הנגיד, של אבן־גבירול ושל ר' יהודה הלוי, בחרו למענכם את שירי התפילות ולא את שירי האהבה, אם כי כבודם במקומו מונח. אם לא ילמדוכם בגיל 18 שירי אהבה, מתי תלמדו אותם? בגיל תשעים?
"שיעורי ספרות צריכים להילמד בשיחות של 15 משתתפים, ותוך אהבה לנושא. ציון בספרות ייקבע על ידי המדריך, המכיר את התלמידים משיחות בעל פה, ולא בבחינה שבכתב. אפילו ממבחר המשוררים הקיים, לו היו משנים את לקט הנושאים היו פני הדברים נראים אחרת. אתה יודע אלו שירי אהבה נפלאים היו בימי הביניים? גם משיריי אני בחרו בשבילכם את שירי המלחמה והשירים הרעיוניים, ואילו את שירי אהבתי אסרו מעיניכם".
