בעת דפדוף בספר הצילומים היפה שהוא חלק מעבודת הגמר של לי אן ברכה המוצגת בתערוכת הגמר של המחלקה לצילום בבצלאל, זיהיתי חפץ קטוע ומוכר. לקח לי רגע לזהות את המזרקה – שנתרמה על ידי ממשלת צרפת ומעטרת את כיכר פריז (ששמה הרשמי הוא כיכר צרפת) – בחלל הריק, מעורטלת משלטים ומפגינים, כמו תמונת ה"לפני" ב"לפני ואחרי", או סיבה שתוצאותיה לא נראות. התמונה ככל הנראה צולמה לפני התפרצות המחאה הנוכחית, ואולי נבחרה להיכלל בפרויקט ללא קשר לאקטואליה. הפרויקט היפה והמלנכולי של ברכה עוסק בכלל בבליית הגוף, החיים – אבל את הכול אנחנו רואים היום מבעד למשקפי נגיף הקורונה ותוצאותיו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
המועדון הסגור של עיתונאי השמאל: ליברלים דה לה שמאטע
מאדום לירוק, מגמזו לקבינט – מה הרמזור מסמן לי?
"לעצור את האנרכיה": ירושלמים עותרים לפינוי מאהל בלפור
אחת מהתוצאות היא הידוק תערוכת הבוגרים. כמי שיוצא בכל שנה מתערוכות המחלקות השונות בבצלאל עייף ומסוחרר מגודש העבודות, שמחתי על התערוכה המהודקת (הנובעת גם מן המצב, וגם ממספר הבוגרים המעט נמוך יותר השנה). אצרה אותה אילנית קונופני בגלריה של סדנאות האמנים באצטדיון טדי, והנחו יעל אפרתי ודרור דאום. ראש המחלקה דוד עדיקא מציין כיצד השפיעה שנת הלימודים המורכבת על עבודות התלמידים, ש"היו צריכים לחשב את המסלול שלהם מחדש". "בדיעבד אני חושב שזה יצר אצל כולם תהליכי עומק מאוד־מאוד רציניים… בתקופה הזאת הם העמיקו בתוך הפרויקטים שלהם", לדבריו, "חלק מהם קיבלו תפנית וממש התמקדו יותר באמת במה שקורה בתוך הבתים, ביחסים".
כך לדוגמה יול שיפ ונמרוד לנדסמן, שהכירו בחוג והפכו לזוג בשנה א' ומאז עובדים בסימביוזה, יצרו עבודת וידאו ששודרה ברשת מתוך חדר מבודד שבנו בתוך דירתם, עוד לפני גזרת הבידוד, פעולה שהתעצמה לאור המצב.
אורינה זדה עוסקת בתופעת הרווקות המאוחרת. תצלומיה היפים נעים בין החוץ שנדמה ביתי – בקברי צדיקים האמורים לעזור בזיווג – ובין הביתי, כשהיא מצלמת את אמה ואת עצמה בבגדי האם הצנועים.
גם רונה לובמן מגיעה מבית מסורתי ועוסקת בדרכה בתפקיד שממלאים נישואין בעולם הזה. היא מצלמת כלות הדומות לה, ואביזרי כלולות כשמלות ותחרה. היא בחרה בטכניקה של הדפסה בציאנוטייפ, חומר כימי צילומי, המספק תמונות בכחול ולבן, כך שלתקווה הלבנה נוספת עגמומיות מסוימת המתבטאת בשם היצירה "Blues".
בין שני בתים נמתחת העבודה המוצלחת והמסקרנת של אלומה מישר, שבטכניקות מגוונות רומזת לסיפור, ומתייחסת לשני הפנים של הבית – כמבנה פיזי המורכב מחומר ולבנים, וכאוצר בתוכו דיירים וזיכרונות.
ענבר האן יצרה עבודת וידאו שבה צילומים חיים שנעים בין צילומי טבע לצילומים דמויי מגזינים בכיכובן של בנות משפחתה, ומצליחה להשרות אווירה ייחודית ומובחנת.
אנחל חי ארביב מצלם נערים בתמונות אופנה מסוגננות, אבל הכוח האמיתי שלו פורץ בתמונות גדולות הממדים שבהן תיעד בני משפחה וחברים, המקרינות עוצמה ורגש.
רבקה קרסנה מצלמת את המרחב הביתי שלה במצלמה תרמית, ומציגה בו פנים חדשות, ובאותו חלל יעל זלמן שולחת את הצופה דרך תמונות מתחלפות למסע אנושי, יפה ומרגש.
עוד מציגים בתערוכה אולג אלון מורביץ', אור סיני, יעל אשל, מיכאל צור, נדיה אדלר, ניר בראינין, נעמה מוקדי, סתיו צור, תומר פייגין ותמר לנדא.
תערוכת בוגרי/ות 2020 – המחלקה לצילום בבצלאל הגלריה החדשה של סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים, עד סוף אוגוסט
