מפתיע אולי, אבל אליהו של ד"ר יונתן יוגב, חוקר מקרא ומזרח קדום, עשה נפלאות וקיבל הכוונה ישירה ויעילה מא־לוהים. איך זה לעשות נפלאות? איך זה להתנבא? איך ההרגשה, איך החוויה הפנימית? צריך לא מעט דמיון, יודה גם המסורתי שבקוראים, כדי לענות על כך. יוגב יצר מערכת קוהרנטית למדי, המקנה לחוויות העל־טבעיות של הנביא צורה ומסגרת; תיאורים אופייניים ועקביים, ואף מרשימים, של דרכי ריכוז האנרגיות הרוחניות ושל השפעתן על הנביא. כמו סופר פנטזיה רציני, אבל תחת המגבלות החמורות של ההקשר ההיסטורי ושל המידע הנמסר בספר מלכים, התווה יוגב לעל־טבעי של אליהו חוקים עקביים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קורונה כלכלית: כיצד יתמודדו הבנקים עם החזרי המשכנתא שלא ישולמו?
– דעה: האיש שהעז: המהפכה הלימודית שהחל הרב שטיינזלץ
– למי שהתגעגע: עשרה ביצועים בלתי נשכחים מהופעות חיות
סיפור אליהו שבספר מלכים מותיר לדמיון היוצר די פערים למלא גם מעבר לשאלות הנבואה, ההתגלות, המופתים והחייאת המתים. איך יודע נער שהוא נביא? מהי המסגרת המשפחתית שאליהו נולד בה, ואיך ולמה פעל כנווד בודד בלי משפחה משלו? איך בעצם חי נביא, וחיים חברי־נביאים, בחברה חקלאית מעוגנת קרקע? מה עושה לאליהו הגלעדיות שלו, היותו בן הפריפריה הנידחת שמעבר לירדן? איך מגיעים המוני ישראל ומאות נביאי בעל לכרמל? וכיצד, על רקע הידוע למחקר ההיסטורי על בריתות בין מלכים, יכלה מלכה בת מלך זר, איזבל, להכתיב את הפולחן האלילי בממלכת ישראל?
אליהו
יונתן יוגב
פרדס, תש"ף
338 עמ'
כל הדברים הללו ואחרים, נרקמים למסכת שיהיו שיאמרו, כאליהו בזמנו, שהיא פוסחת על שתי הסעיפים, אך יש בכך חן ותועלת: מסכת הנשענת על ההנחות המקראיות בדבר אפשריוּת העל־טבעי בפעילותו של הנביא – אך מתבוננת בו באופן יחסי, מתוך הבנת ההקשר התקופתי. וגם מתוך ההנחה שבתקופה ההיא, בטרם קום נביאי הספר, הרמה הרוחנית והאינטלקטואלית של הציבור ושל הנביאים עצמם הייתה פרימיטיבית למדי, וגם את התורה עצמה ספק עד כמה הכירו. וכך, אליהו של יוגב אינו אדם מעמיק במיוחד, אלא אדם העושה ביושר לבב את שא־לוהיו ציווהו ישירות. בזאת מסתכמת קנאותו: הוא עצמו אדם נעים ושוחר טוב.
אליהו זה הוא איש א־לוהים אבל גם דמות קצת קומיקסית. גיבור־על עם הקשר רוחני, כזה המסוגל לניסים טקטיים הממלטים אותו מרודפיו אך לא לשינוי מציאות פוליטית ורוחנית. אפילו חיית מחמד המלווה אותו במסעותיו יש לו, עורבת שנשארה איתו מימי נחל כרית.
ואחרי כל זה, עם כל הידע ההיסטורי החי והתיאורים היפים של החוויות הרוחניות, הספר שלפנינו הוא לא הרבה יותר ממקבילה כתובה לסרט קומיקס עלילתי מתוחקר־היטב על אליהו־מן. ספרות קלה אינטליגנטית, חטיף חינוכי לקיץ. לא חילצתי ממנו תובנה מיוחדת על מהות הנבואה והנס או על מהותה של קנאות, ולא נאלצתי להפעיל את ערוצי המוח שספרות איכות מפעילה. העלילה המהנה היא העיקר, לא החוויה הרוחנית או האסתטית. במאמציו להשתמש בשפה ידידותית לקורא העכשווי נסחף המחבר לכדי סגנון הנראה לפעמים כתרגום לא מוקפד מאנגלית. הפוטנציאל הסימפוני האדיר שהעברית, גם זו העכשווית, מזמנת לכתיבה עכשווית על התנ"ך, נשמר למחברים הבאים. נקווה שיהיה להם גם דמיון מפותח כשל יונתן יוגב.
