מועדף ונהדף /// יעקב סלע | 33 | 3+
"אבא ואמא, אתם רוצים שאני אספר לכם את מי מכם אני אוהב יותר?"
הבטתי באהובתי שתחיה בחרדה. שום דבר לא הכין אותנו לשאלה הזאת של בננו בן השבע. "אנחנו לא בטוחים שאנחנו רוצים לדעת", ענינו שנינו.
את התשובה לא אגלה, אבל גם כמה ימים אחריה לא הפסקתי לתהות ביני ובין עצמי מהיכן בא לבני הדחף הגדול לענות את התשובה, על אף שהבהרנו לו שהיא עלולה להעליב אותנו. האם הייתה זו סתם רוח שטות, או שהוא רצה שבאמת נדע שגם בין שני הוריו יש מי שהוא אוהב יותר ויש מי שהוא אוהב פחות.
נזכרתי שלפני כשמונה שנים אשתי הדריכה קבוצת תיירים בטיול ארוך ונעדרה מהבית לכמה ימים. לאחר שלושה ימים באנו לבקר אותה במלון בצפון הארץ, והגדול, שהיה אז בן שנתיים, סירב לדבר איתה. היה זה מחזה קשה לצפייה. אמנם אני זה שהיה הפעם ההורה המועדף, אך זה שבר לי את הלב. מאז החלטנו, רעייתי ואני, שבכל פעם שתהיה לה קבוצה להדרכה ממושכת, נגיע לבקר אותה פעם ביומיים לפחות.
אני לא אוהב את המונח "ילד של אבא" או "ילד של אמא". להרגשתי לא הוגן שילד יעדיף הורה אחד על פני השני. אולי יכולה לעבור בך תחושה נעימה כאשר אתה ההורה המועדף על הילד, אבל כידוע, החיים הם כמו גלגל – פעם אתה למעלה ופעם למטה, פעם מועדף ופעם נהדף.
אולי זה בכלל עמוק יותר. מדי יום אנחנו לומדים כיצד להיות הורים. צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים לעבר הורות טובה יותר. בשאלתו, בן השבע בעצם הניח בפנינו "הורה־מטר" שמעמיד אותנו במבחן. קשה להודות, אבל אנחנו לא אוהבים מבחני הורות, והוא בחוכמתו כנראה זיהה זאת.
ואולי, רק אולי, זו הייתה הנקמה הקטנה שלו על התשובה הקבועה שלנו כאשר אחד הילדים שואל מדוע אחיו קיבל יותר: "כי אותו אני אוהב יותר".
ילד של הדור /// מאיר ליוש | 35 | 3+
"ילדה של אבא" / "ילדה של אמא". איזה קשקוש, בחיי. ראיתם פעם ילד שהוא של אבא או של אמא? אני לא ראיתי. נכון יותר, בחיים לא חייתי ככה, ולא נתקלתי בזה. כל המושג הזה, "ילד של אבא" או "ילד של אמא", נולד בדור שבו האבא היה מחוץ לבית בעבודה, חוזר מאוחר ורואה את הילד לפני השינה. זה המקור, אגב, לשורות השיר "אבא הלך לעבודה, הלך הלך אבא. ישוב עם צאת הלבנה, יביא לך מתנה". פה נשאלת השאלה – האם הילד/ה גרידי ורוצה רק מתנות, והוא מחכה לאבא, אז לכן יוגדר "ילד של אבא"? או שבגלל שהותו כל היום עם אמא בבית הוא יוגדר "ילד של אמא"?
התשובה טמונה בשינוי שקורה בדור הזה. קחו אותי למשל – עובד מהבית רוב הזמן, גם מכין ארוחות, גם מנקה את הבית, גם מכין את הסנדוויצ'ים בבוקר, גם לוקח את הבנות לבתי הספר, גם מקבל אותן חזרה. היא, בימים שאני מחוץ לבית, בימי המילואים או בימי הלימודים לפני כמה שנים, הייתה עושה בדיוק אותו הדבר.
הבילויים שלנו משותפים. אין בילויי אמא או בילויי אבא – הכול ביחד. טיולים, נסיעות, הנאות. כשהן היו קטנות (ויש לנו עכשיו עוד אחת קטנה שהצטרפה בעת פריחת הקורונה, בלי עין הרע טפו־טפו־טפו), גם מקלחות והחלפות חיתולים. אז התשובה האמיתית לשאלה – מי אצלכם ילד/ה של אבא או ילד/ה של אמא – היא פשוטה: ילד של מי שזמין באותו רגע.
