שירים המתארים את מצוקתה של קבוצה אחת, עשויים לעיתים להפוך לפס הקול של מצוקת קבוצה אחרת לגמרי. שיר ביידיש בשם "אלי, אלי", שפורסם בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוא דוגמה מובהקת לכך. אף שהשיר מתאר את רדיפתה של יהודייה בשל אמונתה הדתית, הוא אומץ על ידי נגני ג'אז וזמרים שחורים כדיוק אלינגטון ואת'ל ווטרס, שנמשכו אל הלחן העגמומי ואל תחושות הייאוש והדיכוי שעולות ממילות השיר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תפסת מרובה: תיזהרו עם המחאות שלכם
– כך התגלגלה המסכה לכסות את הפנים של כולנו
– עמי איילון, לא בבית ספרנו
שיר זה נכתב והולחן על ידי יעקב סנדלר ב-1896 לאופרטה ביידיש בשם "ברכה", אותו שרה נערה יהודייה בסצנת הוצאתה להורג. השיר מתחיל בעברית, עובר ליידיש ומסתיים בתפילת "שמע".
ב-1917 התפרסם השיר בביצועה של זמרת הקונטרלטו היהודייה הידועה סופי ברסלאו, יחד עם המטרופוליטן אופרה של ניו יורק.
מאז זכה השיר של סנדלר לביצועים רבים וב-1927 נסקה הפופולריות שלו בזכות החזן יוסל'ה רוזנבלט. רוזנבלט כתב גרסה משלו לשיר בשביל הסרט המוסיקלי הראשון בתולדות הקולנוע – "זמר הג'ז". על הנעימה המלנכולית של השיר כתב מבקר: "כשיוסל'ה רוזנבלט שר את 'אלי, אלי' נראה כאילו שרים איתו מלאכי הרקיע".
בהמשך ביצע המוסיקאי היהודי השחור וילי "האריה" סמית, גרסת כיסוי לשיר והפך אותו לגרסת סטנדרט לאמנים שחורים. העיתון היהודי "פארווערטס" פרסם אז קריקטורה ובה פרודיה על התופעה. "עולם במהופך" הייתה הכותרת לאיור שבו נראו חזן יהודי שר אַרְיָה מ"אאידה" בשעה שזמר שחור, חובש כיפה, שר שיר ביידיש. הקריקטורה נועדה להמחיש את הקשר בין שתי הקהילות השונות כל כך, שהיו שותפות לגורל של נידוי בחברה האמריקנית.
הזמרת השחורה את׳ל ווטרס הוסיפה את השיר לרפרטואר שלה בראשית שנות העשרים, אחרי שראתה את ההתלהבות בה התקבל הביצוע של ג'ורג' דיואי וושינגטון לשיר. "השיר מספר על ההיסטוריה הטרגית של היהודים", אמרה ווטרס. "ההיסטוריה הזאת שלהם, שהיא עתיקה ורוויית צער וייאוש, דומה כל כך להיסטוריה של עמי עד שהרגשתי שאני מספרת באמצעותו את תולדות הגזע שלי".
כאשר ביצע ג'ולס בלדסו, אחד האמנים השחורים הראשונים שזכה במשרה קבועה בברודוויי, את "אלי, אלי" ב-1929 ביידיש ובעברית ב- Palac Theatre, הוא זכה לתשואות רמות מצד הצופים הלבנים שמילאו את האולם.
מדהימה לא פחות העובדה ששיר היגון היהודי הזה, לא איבד מעוצמתו במרוצת השנים. ב-1951 ביצעו ליונל האמפטון ותזמורתו גרסה נפלאה לשיר בעיבוד ג'אז ייחודי.
פול רובסון, זמר שחור נודע ופעיל פוליטי, נשאל על ידי חסיה דינר, היסטוריונית של יהדות אמריקה, מדוע הוא מבצע מוסיקה יהודית כדוגמת "אלי, אלי" ולא יצירות צרפתיות, גרמניות או איטלקיות. "הסבל והדמע היהודיים קרובים לשלי", ענה לה. "אני מרגיש שהאנשים האלה קרובים יותר למסורות הגזע שלי".
ב-1958 כלל הזמר ג'וני מאתיס, צאצא לשחורים ולילידים אמריקנים, את מה שכינה ״שיר העם היהודי״, באלבומו Goodnight Dear Lord, שדורג בין 25 התקליטים הטובים ביותר בארה"ב באותה שנה. "מאז ומתמיד חשתי קרבה לכל הדתות", אמר מאתיס. "מעולם לא חשבתי על סוג המוסיקה הדתית שאני שר. מה שחשוב זה הסיפוק שהשיר מסב לי".
במשך שלושה עשורים, עד לשנות ה-60', שרו יהודים ושחורים בארה״ב את השיר הזה, כששתי הקהילות נאבקות בגזענות ובאנטישמיות. אך אז התחולל משבר בין שתי הקהילות בעקבות עליית הלאומנות השחורה ופריחת הציונות בקרב בני הנוער היהודים בארה"ב, שהגיעה לשיאה בניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים.
