חמישה ימים נדרשו ליהונתן גפן כדי לכתוב ב־1978 את ספר הילדים "הכבש השישה עשר", כשהוא בבית מלון בפריז. כמה חודשים לאחר מכן חבורה מובחרת שכללה את יהודית רביץ, יוני רכטר, דיוויד ברוזה וגידי גוב נכנסה לאולפן ההקלטות "טריטון" כדי להקליט את הטקסטים מהספר לאחד האלבומים המיתולוגיים במוזיקה הישראלית בכלל ולילדים בפרט. מאז, היו כמה ניסיונות נאים להרים את הרף בתחום הקטנטנים, ומהשנים האחרונות בולטות דוגמאות כמו "ילדי בית העץ", "ענן על מקל" והאלבום המצוין של עלמה זהר "פלא". למרות זאת, נראה שהתחרות עם יהונתן גפן ויוני רכטר היא עדיין לא כוחות כשזה מגיע לארגז החול של הילדים.
שני אלבומי ילדים שיצאו לאחרונה מגיעים לכאורה מאגפים שונים במוזיקה הישראלית. אלבום אחד בשם "מצד לצד" של ההרכב הירושלמי אֶקוּט (Ecoute), והשני של יוני רכטר מיודענו שמתכתב עם האלבום ההוא של הכבש, בשם "יוני ג'ירף". לכאורה, משום שגם עם הבדלי הגישות המוזיקליים שאפשר למצוא ביניהם, שניהם יכולים להיכנס תחת אותה קטגוריה מחמיאה של אלבומים שלא ברור אם הם בהכרח לילדים או גם למבוגרים.
רכטר כמו רכטר בחר בין היתר בטקסטים של יהונתן גפן ושל ע. הלל שהאוזן נעצרת כדי להקשיב להם ולא רק מתגלגלים על הלשון בחרוזים. המוטיב המרכזי באלבום הוא חיות, והמוזיקה נוגעת בכמה רבדים שונים בו־זמנית. אפשר למצוא שם רוק רך ונעים, בוסה נובה וקריצות לכיוון הג'אז, אבל לא במידה שבה ילד יאבד את הקשב בקטעים האלה, וגם לא מבוגר שלא חובב את הז'אנר. הוא צירף אליו את ההרכב הנוכחי שלו שכולל את יעל צבי, יעל נחשון ואיתי פרל שמקבלים נוכחות מרכזית בשירים ובביצועים, כך שהתחושה היא לגמרי של אלבום הרכב.
באופן פרדוקסלי, דווקא השיר "פנינה", סוג של אופרת רוק שבה התאחדו כל חברי הכבש השישה עשר, הוא בעיניי החוליה הפחות חזקה באלבום, למרות הקליפ הנהדר. נדמה שהצל של האלבום ההוא כבד כל כך, שכל רפרנס אליו תמיד ייראה פחות זוהר.
אחת הבחירות האמיצות של רכטר הייתה לקחת שירי ילדים שהפכו לקלאסיקות כמו "עוגה עוגה" ו"האוטו שלנו" ולתת להם לחנים אחרים. בלוני ניסוי מעניינים שכנראה לא ייכנסו באף מסיבת יום הולדת לנעליים הקיימות, אבל עוברים את האוזן בהצלחה ולא משאירים תחושה מאולצת, כמו שקורה בלא מעט מקרים אחרים שבהם אמנים מסתכנים בצעדים כאלה.
את "מצד לצד", האלבום של ההרכב אקוט (מקשיב בצרפתית), אין סיבה על פניו להצמיד אסוציאטיבית לכבש השישה עשר. את ההרכב מובילים בני הזוג ענבל ג'משיד (האחיות ג'משיד) וגלעד ואקנין. כמו יהונתן גפן, גם הם הביאו משהות בפריז בשורות מרתקות לעולם אלבומי שירי ילדים, אך המעטפת שלהם עשויה כולה בשפה מוזיקלית ים־תיכונית שורשית. כל שירי האלבום הולכים אל ההארד־קור של הים התיכון והמוזיקה הערבית, וההשפעות העיקריות באו מהמוזיקה באלג'יריה ובמרוקו. היה כבר בארץ ניסיון דומה בכיוון המוזיקלי הזה עם "בייבי אוריינטל", אבל אלבום מקורי כזה לא היה, ולא ברור איך למרות המהפכות שקרו בתחום הוא הגיע רק ב־2020 לסביבה שלנו.
מצד אחד זאת בחירה אמיצה מאוד וקשה ליישום כשקהל היעד הוא ילדים, קהל שברובו מטבע הדברים פחות מתחבר לשפה מוזיקלית גבוהה ומורכבת, ונוטה אל הפופ המזרחי המצועצע יותר. הסולמות והשירה הערבית מורכבים, וג'משיד את ואקנין לא מעגלים פינות בתחום. מצד שני, הקול הנהדר של ענבל והלחנים מרעיפים על השירים רכות והופכים את הפרויקט הזה למאתגר פחות. האלבום "מצד לצד" ממשיך את אחת המהפכות הסוציו־מוזיקליות החשובות שידענו, ואולי בעוד ארבעים שנה הוא יעמוד כנביא שלא נשכח על המדף הנצחי לצד אלבומים כמו הכבש השישה עשר.
יוני ג'ירף יוני רכטר // מצד לצד אקוט
