"האיש הבלתי נראה" המקורי, על פי ספרו של ה. ג'. וולס, היה אחד מקלאסיקות האימה של אולפני יוניברסל. יחד עם "דרקולה", "פרנקנשטיין" ו"המומיה" נחלו הסרטים הצלחה גדולה בשנות השלושים, ולאורך השנים זכו לאינספור גרסאות והמשכונים, מוצלחים יותר ופחות. מי שאחראי לעיבוד החדש, ששמו בעברית קוצר ל"בלתי נראה", הוא לי וואנל שיודע דבר או שניים על סרטי אימה – הוא יוצרם של סדרות "המסור" ו"הרוע שבפנים" ולפני שנתיים אף ביים את "משודרג" הממזרי. העיבוד שלו הוא דוגמה מבריקה לאופן שבו ניתן להציע טיפול מקורי ועדכני לחומרים מוכרים ומשומשים.
גיבורת הסרט, ססיליה (אליזבת מוס מ"סיפורה של שפחה"), נמלטת באישון ליל מביתו של בן זוגה – מיליונר וממציא גאון ששלט והתעלל בה. לאחר כמה ימים הוא מתאבד ומוריש לה חלק מהונו. ססיליה מתקשה להאמין שהאקס המאיים איננו, וסדרה של התרחשויות מוזרות משכנעת אותה כי הוא אכן בחיים ושהכול חלק ממזימה אכזרית לאיים על שפיותה. כעת היא ניצודה על ידי מישהו שאיש אינו יכול לראות. בכל גרסאות העבר גיבור הסרט היה המדען שהפך לבלתי נראה, כשיכולתו הופכת למעין המחשה מוקצנת של יצר המציצנות האנושי בדגש על המבט הגברי המחפצן. הצופים הוצבו בנקודת מבטו של הגיבור, וככל שמעשיו הלכו והקצינו אל הבלתי מוסרי והפלילי כך הם החלו לשפוט אותו, ודרכו גם את מעורבותם שלהם. בגרסה החדשה וואנל לא שינה הרבה מהקונספט המקורי מלבד עניין אחד פעוט. הוא "בסך הכול" החליף את נקודת המבט מזו של הגבר אל זו של האישה הנרדפת על ידו. במהלך הכה מתבקש הזה לא רק שהרווחנו גישה רעננה לגמרי לחומרים אלא גם קיבלנו על הדרך את אחד מסרטי ה"מי־טו" הטבעיים והמוצדקים ביותר שנעשו עד כה. מצוקתה הגדולה ביותר של ססיליה היא נפשית ונובעת מהעובדה שאף אחד אינו מאמין לה שאדם בלתי נראה רודף אותה. ממש כמו כל אישה הסובלת מהתעללות כלשהי – פיזית, מילולית או נפשית – שאינה מותירה אחריה סימנים או ראיות, ועל כן היא מתקשה לקבל עזרה מסביבתה. ויותר מכך, הסיטואציות שבהן ססיליה מוצאת עצמה מואשמת על פשעים שלא ביצעה ואף מאובחנת כבלתי שפויה מהדהדות את החשש המשתק של כל נפגעת שלבסוף היא זו שתיחקר, תואשם ולמעשה תעמוד למשפט. אבל כל זה היה נותר אקדמי בלבד, לולא היה מדובר כאן קודם כול במותחן אימה משובח ואפקטיבי. וואנל מעמיד סצנות מבריקות בזו אחר זו כשהוא לוחץ על כל הכפתורים הנכונים בדיוק כירורגי. בין שמדובר ביצירת אווירה מקפיאת דם, הקפצות מבהילות או בהעצמת המערבולת הפסיכולוגית הבלתי נסבלת שהגיבורה נשאבת לתוכה. הסיפור, עבודת המצלמה והמשחק חוברים יחד ליצירת אפקט אופטימלי שיענג גם צופים שאינם מחשיבים את עצמם לחובבי הז'אנר. לקראת סיום אמנם נרשמים כמה מהלכים תסריטאיים פחות הגיוניים, אבל הם אינם מקלקלים את מסיבת האימה הנבונה והכה מוצלחת הזו.
בלתי נראה ארה"ב 2020, במאי: לי וואנל 125 ד'
