זה קרה באחת השבתות הראשונות של נועה ירון־דיין לבד עם הילדים בביתם שבדרום תל־אביב אחרי הפרידה מיובל. מי שהייתה מורגלת בשולחן שבת מרובה משתתפים, חילונים לצד דתיים, כשהיא וילדיה בצד הדתי, מצאה את עצמה נלחמת בשיניים לקיים את השבת כהלכתה. עד הפרידה נשמר סטטוס־קוו בבית. "כתוב 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם', והבית שלי הוא מושבתי. תמיד היו חילונים בשולחן שבת אבל הם ידעו שכאן לא מעשנים, ושהטלפון בתיק. אם עלית במעלית אני לא רוצה לדעת מזה, ואם אתה חוזר במונית אני לא רוצה לדעת מזה. מצידי תישאר לישון כאן. אף אחד לא העז להפר את זה".
אלא שבאותו ליל שבת לפני שנתיים היא קמה באחת בלילה כדי לבדוק מה שלומו של החמין, וכשחזרה לחדרה הריחה ריח סיגריות באוויר. "אמרתי לעצמי, זה מושבותיי, אבל זה גם מושבותיהם של הילדים. מה אני עושה עכשיו? אני בשום מחיר לא רוצה להיות האמא הדתייה הזאת שלא באים אליה כי היא דתייה. מצד שני זה הבית שלי, זו השבת שלי. בסדר, הכיסא של האבא בשולחן שבת ריק, אבל אני חייבת לשבת בביטחון על הכיסא של האמא. בכמה חרדות ותפילות זה היה כרוך עבורי, לשבת שם ולהאמין בשבת. להאמין בקדוש ברוך הוא, להאמין בכוחן של קציצות, בכוחו של דג, בכוחה של עוגת תפוחים. אני שם ואני נלחמת, מה אני עושה עם הסיגריות האלו עכשיו?"
מה באמת את עושה?
"נהייתי חכמה רצח. מפחיד כמה חכמה וגמישה נהייתי, וכמה הקדוש ברוך הוא הולך איתי. לפעמים אני אומרת לו: 'לא קצת לא נעים מהשולחן ערוך שלך? אנחנו שנינו אוהבים את הילדים האלה, אבל מה עם התורה?'. אז אמרתי לילדים: 'המרחב הציבורי בבית הזה הוא שומר שבת. יש פה אמא וילדים שומרי שבת, אני מבינה שזה לא פשוט לכם אז אני מקצה לכם את הממ"ד. הממ"ד הוא לא שלי ואני לא אכנס אליו מכניסת השבת עד צאתה. מי שרוצה לשמוע שם מוזיקה או לראות סרט, שישים אוזניות, אבל אתם יכולים לעשות שם מה שאתם רוצים. יש לכם חדר משלכם'".
אחרי כמה שבועות הילדים של שני היוצרים נועה ויובל, שעד לחזרתם בתשובה היו שחקנית ומגישה ותסריטאי כריזמתי בהתאמה, מצאו גם שם לחדר. "הם קראו לזה 'חדר אמנים'", היא אומרת ומתגלגלת מצחוק, "לפעמים יש אורחים בשבת ורוב האנשים בבית נמצאים בחדר אמנים, ואני מוצאת את עצמי ליד שולחן השבת עם הבן הקטן, מסתכלת לו בעיניים ואומרת לו 'שבת היום', והוא מסתכל לי בעיניים ואומר 'שבת היום'. ואנחנו חוגגים את השולחן הזה, שנינו יחד".
"אני חייבת לשחרר ולהבין שכאן אני נמדדת וזה הניסיון שלי .זה מעבר גדול מאישה חרדית
נשואה, קפוצה, קצת מבוהלת, למצב שאני מייחלת אליו – אישה שיושבת בחסד וברחמים
אל שולחן השבת שלה ויש לה מקום בלב לכל מי שיבוא"
שלוש השנים האחרונות הביאו אותה למצב שבו היא נלחמת לא רק על שולחן השבת. מאז פרידתם של בני הזוג והעזיבה של יובל את הדת, שעליה סיפר בפוסט חושפני ומפורט בפייסבוק, ירון־דיין נלחמת כדי לקיים תא משפחתי שמח ומגובש גם אם לא כל חבריו נמצאים באותו מקום על הרצף הדתי. היא נאבקת גם להתפרנס בכבוד, וכן, נאבקת גם על האמונה שלה עצמה. לא בכל המאבקים היא מנצחת, אבל שלרגע לא ישתמע שהיא מפסידה. ירון־דיין של 2020 היא עוצמתית, אמיצה, ישירה ומביטה למציאות בעיניים בלי למצמץ, אמא ואישה לביאה, ומלאת חוש הומור.
"כדי לעמוד בניסיון הזה, אני לא יכולה להיות אישה קטנה שעושה תחבולות על הילדים שלה. כדי שהם יתחזקו בעתיד אני חייבת לשחרר ולהבין שכאן אני נמדדת וזה הניסיון שלי. זה מעבר גדול מאישה חרדית נשואה, קפוצה, קצת מבוהלת, למצב שאני מייחלת אליו – אישה שיושבת בחסד וברחמים אל שולחן השבת שלה ויש לה מקום בלב לכל מי שיבוא, ומספיק אמונה כדי להבין שהדרכים אולי מפותלות, אבל בסוף הם יבחרו בדרך הטובה. למה? כי אני מהמרת טובה. הבנתי שבכפייה אני מאבדת את כולם. לא בחרתי בדרך הזו מלכתחילה. הקדוש ברוך הוא הוריד אותי הכי נמוך שאפשר כדי שאבחר בדרך האהבה והקבלה. הבחירה שלי הייתה בין גרוע לגרוע מאוד. כל הסמכות ההורית שלי וכל מה שבניתי במשך השנים התהפך עליי. הבנתי שאם אני אשאר סגורה בשם הלפיד הבוער של היהדות, ואם אפעל נגד אבא שלהם או נגדם, אז אני אפסיד".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
