השבוע אנחנו שולפים מהנפטלין שתי סדרות סרטים. הראשונה היא סדרת "בחורים רעים" שמקבלת פרק חדש, 17 שנים מאז שנתקלנו בה לאחרונה. השנייה היא אמנם לא ממש סדרה, אבל "הג'נטלמנים" מחזיר אותנו לז'אנר הפשע הייחודי של הבמאי גאי ריצ'י, שבו לא ביקר מאז "רוקנרולה" מ־2008.
יש להודות, "בחורים רעים" המקורי מ־1995 הוא סרט סבבה, לא יותר. ההמשכון שלו מ־2003, למרות כמה סצנות אקשן מלהיבות, היה בעיקר ארוך ומייגע. לכן נחמד לגלות שהפרק החדש, "בחורים רעים לתמיד", הוא הטוב בסדרה ובסך הכול הפתעה נעימה למדי.
25 שנים אחרי ההתרחשויות הקודמות, גיבורינו מוצאים את עצמם בני חמישים פלוס. אך בעוד מייק (ויל סמית') מבקש לשמור על נעוריו, מרקוס (מרטין לורנס) הופך לסבא ומבקש לפרוש. אויב מן העבר ששב לאיים עליהם ועל קרוביהם טורף את הקלפים, והצמד יוצא לקרב האחרון (לפחות עד לחלק 4, שכבר קיבל אור ירוק להפקה). כדי שהמעריצים ירגישו בבית, צמד הבמאים הבלגים הצעירים עדיל אל־ערבי ובילאל פלאח שומרים על המראה הקליפי המסוגנן (והמיושן למדי כיום) שנתן לסדרה אביה מולידה, מייקל ביי. לשמחתנו, הם אינם נסחפים אחריו עד הסוף ומעדנים מעט את מגע ידו הבוטה.
גם בצד האלימות שומרת הסדרה על מסורת הדירוג למבוגרים ואינה בוחלת בהשפרצות דם למכביר, באופן שישמח כל חובב אקשן. ליבה של הסדרה נמצא כמובן בכימיה שבין שני כוכביה, וזו ממשיכה לעבוד נהדר. על הכריזמה של סמית' אין צורך להרחיב, וההומור של לורנס ממשיך לשעשע בדרכו הפלגמטית. אבל נראה שהערך המוסף המרכזי פה הוא קצת יותר לב ממה שהורגלנו אליו אצל ביי הטכנוקרט. אל־ערבי ופלאח מוציאים צד אנושי יותר מכולם, וזאת בחסות ההבנה שעל התסריט ללכת רחוק יותר הפעם אם ברצונו לגייס מחדש את המעריצים. נכון, לעיתים הוא גולש מעט למחוזות פתטיים ובהחלט היה אפשר לוותר על אלמנט הטלנובלה שתופס תאוצה בשליש האחרון, אבל בשורה התחתונה, תמהיל האקשן וההומור הזה לגמרי עושה את העבודה.
ויל סמית' שימח השנה גם את הבמאי גאי ריצ'י, כשעזר לו ולסרטו "אלאדין" להרוויח יותר ממיליארד דולר בקופות. אבל האמת היא שבאלאדין כמעט לא הורגש מגע ידו המסוגנן של הבמאי, וכנראה גם לו זה הפריע – כי הנה מגיע "הג'נטלמנים", שבו הוא חוזר היישר אל כור מחצבתו. כן, חובבי "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'" הנפלאים ישמחו לשמוע שסרטו החדש קורץ בדיוק מאותם החומרים: סיפור פשע עם קריצה שמלווה חבורה של פושעים צבעוניים, שמנסים לעקוץ ולרמות זה את זה בדרך אל הפרס הגדול. יהיו משחקי זמנים, עריכה קופצנית, פרצי אלימות קשה ושלל אסים בשרוול שיישלפו בדיוק ברגע המפתיע הנכון.
הפעם זהו סיפורו של מיקי פירסון (מתיו מקונוהיי), גנגסטר אמריקני שמנהל את עסקי המריחואנה בלונדון. כשהוא מחליט למכור את העסק הרווחי שלו, כל פושעי העיר קופצים לקלחת של משחקי מוחות וכוחות. מי יצא כשידו על העליונה?
אפשר לסכם כך: אם אהבתם את "לוק, סטוק" ודומיו תאהבו גם את הסרט הזה, שאינו סוטה אפילו בפסיק מהנוסחה המנצחת. השאלה היא מתי צפיתם באחד מהם לאחרונה, כי אז הייתם מגלים שהקצב שלו הפך לאיטי עם השנים, ועובר כמעט חצי סרט לפני שהוא מתניע; הייתם גם מגלים שהטובים הם תמיד גברים לבנים, שנשים נדחקות לקרן זווית ושהעלילה נעדרת כל עומק או רצון לומר משהו על החיים, מלבד כמה קלישאות חלולות שנשמעות טוב לרגע כשהן נלחשות על ידי הגיבורים המגניבים. זה עדיין לא אומר שב"הג'נטלמנים" אין הרבה כיף, הומור ושנינות, וגם דמות אחת אדירה בגילומו של קולין פארל שפשוט חייבת לקבל סרט משלה. עד אז, אתם בהחלט יכולים לתת לסרט הזה הזדמנות.
בחורים רעים לתמיד ארה"ב 2020, במאים: עדיל אל–ערבי ובילאל פלאח, 124 ד'   
הג'נטלמנים ארה"ב 2019, במאי: גאי ריצ'י, 113 ד'  
