כנראה בזכות נטפליקס גם אתם מכירים כבר את הבמאי הדרום־קוריאני הנפלא בונג ג'ון־הו, שביים את "אוקג'ה" המרגש לפני כשנתיים. כעת הוא חוזר עם "פרזיטים", הזוכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן השנה. אז לפני שניכנס לדיון מעמיק יותר, נסכם כך: "פרזיטים" הוא חתיכת יציאה מקורית ווירטואוזית שתדביק אתכם לכיסא ואז גם תשלח אתכם הביתה עם חומר למחשבה. עשו לעצמכם טובה ולכו לצפות בו.
מחשש לספוילרים נסתפק בתקציר הזה: משפחת קים חיה ממש מתחת לקו העוני, עובדה המקבלת דימוי ויזואלי באמצעות דירת חצי המרתף שלה, אשר מחלונותיה העליונים היא משקיפה היישר אל גובה פני הרחוב. יום אחד מזדמנת לבן הבכור, קי־וו, עבודה כמדריך לאנגלית באחד מבתי העשירים בעיר. קי־וו מנצל את ההזדמנות כדי לקדם את כל בני משפחתו המובטלים, אבל מה שמתחיל כתוכנית בלתי מזיקה מקבל תפנית מפתיעה ואפלה.
התסריט המבריק של "פרזיטים" הוא מסוג הנרטיבים השנונים שנקודת המוצא הפשוטה שלהם גורמת לתהייה איך עוד לא עשו את זה קודם. בונג, שגם שותף לכתיבת התסריט, יצר לעצמו כר פורה לשילוב שני המאפיינים הבולטים ביותר בעבודתו – החיבה למיזוג ז'אנרים והמודעות החברתית.
אם ב"אוקג'ה" הזיגזוג בין הז'אנרים היה מעט צורם, הפעם מגיש לנו בונג עבודה של מאסטר אמיתי. העברת ההילוכים בפרזיטים היא כה ממזרית שכמעט לא תבחינו מתי היא מתרחשת – כשהסאטירה הקומית המשעשעת הופכת לדרמה עוכרת שלווה ואז למותחן מורט עצבים.
כמו ב"רכבת הקרח" שלו מ־2013, המנוע הדרמטי כאן הוא שוב מלחמת המעמדות, אך עם טוויסט שונה: במקומה של מלחמת הקיום הקלאסית בין עשירים ועניים ניצב הפעם המאבק הפנימי בין השכבות הנמוכות – כשהעשירים חיים בעולם משלהם, נטולי דאגות עד כדי כך שאין בהם כל תאווה משחיתה. היחסים האפשריים היחידים בין המעמדות הם אלו של ניצול דווקא מצד העניים – אלו מתוארים כאן כחרקים פרזיטים, דימוי השזור לאורך כל הסרט ומציג את רחובות שכונות העוני התחתיות ממש כביוב מצחין של רובע העשירים הניצב מעל.
הדיון העמוק שהנרטיב מפתח עוסק במשמעות העושר ובהשפעות הפסיכולוגיות שלו על החיים ועל טבע האדם. כדי להדגיש את הנקודה מאופיינות כל הדמויות באינטליגנציה גבוהה, מנטלית ורגשית – אנשים טובים מיסודם, אנושיים מאוד, שמזלם לא שפר והגיעו לתחתית. אך ברגע שהם משיגים ולו רק אשליה של ביטחון ומעמד מיד הם שוכחים מאין באו והם מפגינים צרות עין ואף אכזריות כלפי זרים המשוועים לעזרה.
בונג משליך הצידה תפיסות רומנטיות הנוהגות להקטין את מקומו של הממון בהשפעה על אושרנו. האמת שלו גורסת כי מאבק ההישרדות הוא זה שמגדיר אותנו, ורק מתי המעט שמגיעים לראש הסולם יכולים להרוויח את הפריבילגיה להיעשות אנשים טובים יותר. זו אמת קרה וקשה לעיכול. מזל שהמסע הקולנועי המוביל אליה כה מסחרר ומהנה.
פרזיטים קוריאה הדרומית 2019, במאי: בונג ג'ון–הו 132 ד'
