תוך כדי צפייה בפרק נתון של הסדרה 'שקרים קטנים גדולים' אני תמיד שואלת את עצמי האם הייתי מתחלפת עם נשות הסדרה: נשים פריבילגיות מהמעמד הגבוה, המתגוררות באזור אמריקני מבוסס במיוחד. ואם עצוב או קשה להן, תמיד יש את הים שנשקף מכל חלון בווילות הענק שלהן, שעל אף משבריו התכופים מספק מרגוע ונחמה. סודות, שקרים, טראומה, פסאדה שנשברת בכל פעם מחדש – אבל כל זה מתרחש על רקע חללים מעוצבים במיוחד. הייתם הולכים על זה או משלימים עם מגורים במודיעין?
העונה השנייה של הסדרה נפתחת בצל התמודדות עם השלכות של מעשה נורא, לו היו שותפות נשים אלה, כולן אימהות לילדים שסיימו כתה א'. כדי לא לעשות ספוילר לעונה הראשונה והמכוננת, רק נגיד שכנראה לא היתה להן ברירה אלא לעשותו מתוקף חברות האמת ששוררת ביניהן. כעת עומדת חברות זו במבחן, כשכל אחת מהן גם משחזרת מה קרה באותו לילה נורא וגם צריכה איכשהו לנהל שגרת חיים. חלקן נעזרות באנשי מקצוע או בבן משפחה, חלקן פשוט צפות, מקוות שבשגרה המבורכת של הכנות רובוטיות של ילדים לבית הספר, יימצא בסוף הריפוי.
אנחנו כבר מכירים את זה: חיי פרברים, נשים שיש להן יותר מדי זמן פנוי, דברים אפלים שמתרחשים במקום שהוא לכאורה הכי פסטורלי. הסדרה 'עקרות בית נואשות' עשתה את זה יופי החל משנת 2004 ולמשך שמונה עונות. למיני־סדרה 'שקרים קטנים גדולים' תוכננה עונה אחת בלבד, אבל בעקבות ההצלחה והפרסים הוחלט לכתוב עונה נוספת.
בעוד ב'עקרות בית' מרבית השחקניות זכו לשיא מקצועי הודות לסדרה, 'שקרים' מאכלס קאסט של שחקניות הוליוודיות: אם זה ניקול קידמן וריס ווית'רספון, אשר רכשו יחד את הזכויות לעשות סדרה מהספר של הסופרת ליאן מוריארטי – קידמן בתצוגת משחק מרשימה כאישה שסובלת מהתעללות בבית, ווית'רספון כעקרת בית נואשת, ממש כך. או אם זה לורה דארן כמנכ"לית עשירה, שמדגימה מהי "הורות הליקופטר" עכשווית במלוא תפארתה המשתלטת. הגברים בסדרה הם רקע, תפאורה, שאפשר לבחור אם להביא אותה לידי ביטוי. אולי כמו הים.
הצופה חש בר מזל שכל כך הרבה שחקניות מהליגה הזו מאכלסות סדרת טלוויזיה, ועושות עבודה כל כך טובה. למעשה, בכך הן כאילו מודות שהטלוויזיה היא מקום העלייה לרגל החדש של האנושות המזפזפת, ולא סרטי הקולנוע.
על פי הפרסומים, מריל סטריפ יצרה קשר עם ההפקה כי אהבה לצפות בסדרה, והתפקיד שלה נכתב במיוחד למענה. סטריפ מגלמת את אמו של פרי, בעלה המתעלל של סלסט (קידמן), שבאה לעזור לה לגדל את שני בניה התאומים ומסתבכת גם היא בפלונטר של סודות העיירה. היא האישה שמספרים לה הכול אחרונה, אבל היא נעזרת בחושיה כדי להתחקות אחר דברים בכוחות עצמה.
למרות המסתורין והים וריבוי הסודות שמטעינים את העלילה, התחושה שבעונה השנייה, שאותה ביימה אנדריאה ארנולד (ולא הבמאי בעונה הראשונה, ז'אן מארק ואלה), יש יותר מידי מקרים בהם דמויות "במקרה" נכנסות לחדר ובדיוק שומעות את הסוד שהסתירו מהן כל העת. שיש בסיפור יד מכוונת, שהיא קצת קיטשית או טלנובלית באופייה, שקצת פוגמת באמינות העלילה.
אך התהליך שבו המבוגרים הופכים עוד יותר מפוכחים מאשליות, ואפילו הילדים מאבדים לאט לאט את תום הילדות שלהם, נמשך כל העת. סודות שמסתירים שקרים הם כמו חומצה מאכלת שפוגעת בכולם. ביום שאחרי מי שעוד חי צריך להחזיק חיים, והסדרה מתמודדת באומץ עם הניצולים, שהופכים בעל כורחם לקורבנות. מומלץ לצרוך בבינג' את העונה הראשונה, ואז להתחבר לעונה השנייה, שמשודרת בארץ במקביל לשידורה בארה"ב.
שקרים קטנים גדולים – עונה 2, yes, HOT וסלקום tv
