בשבועות האחרונים ראש הממשלה משתמש במונח "דיפ־סטייט", ומהדהד את המחשבה - שקנתה לה שביתה בחוגים נרחבים בימין האמריקני והאירופי - שלפיה השליטה בחיינו מוחזקת בידי אליטה בלתי נבחרת שחבריה משתפים פעולה כדי לנטרל את כוחם של נבחרי הציבור. אך האם התזה הזו, שבגרסאותיה הקיצוניות גולשת לעיתים למחוזות תיאוריות הקשר, באמת משקפת את אופן התנהלותה של ישראל?

תחילתה של תשובה לשאלה הזאת אפשר למצוא באירועי השבוע, ובמיוחד במאמצי האליטה המשפטית־פקידותית להחליש את נבחרי הציבור ולהגדיל את כוחה. היה זה כאשר מונו, בניגוד לרצונם של שרי הממשלה, יועצים משפטיים חדשים למשרדי האוצר והקליטה.

פרשת חילופי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מלווה אותנו זה זמן, ותקצר היריעה מלפרט את כל נפתוליה. אחרי מאבק ארוך הצליחה הממשלה להביא להחלפת היועצים המשפטיים בכמה משרדים, שהבולט בהם הוא משרד האוצר, על אף התנגדות שנרשמה מצד הייעוץ המשפטי לממשלה. אלא שההחלפה הותנתה בכך שעם תום כהונת היועמ"שים המכהנים ייבחרו מחליפיהם. התנאי התקבל על דעת השרים, אך איש לא שיער שההתחייבות תנוצל כדי לכפות עליהם יועצים משפטיים שלא ירצו בהם.

כדי להבין כיצד קרה הדבר, צריך להסיט את המבט לזירת המאבק המקבילה בנציבות שירות המדינה. מאז שסיים פרופ' דניאל הרשקוביץ את כהונתו לא נבחר נציב חדש, בעקבות צו ביניים שהוציאו שופטי בג"ץ בסוגיה. גם ממלא המקום שמינתה הממשלה, עו"ד רואי כחלון, סיים את תקופת מילוי המקום שנקצבה לו, ובהנחיית שופטי בג"ץ כהונתו לא הוארכה.

כתוצאה מכך, בראש הנציבות לא עומד כעת איש. והנה, אף שתקנון שירות המדינה קובע כי בראש ועדת הבוחנים שבוחרת את היועצים המשפטיים עומד "נציב שירות המדינה או בא כוחו", המשיכה הנציבות לקדם את המכרזים לבחירת יועצים משפטיים קבועים למשרדים. מי שעמד מאחורי המהלך ודחף למינוי מיידי של יועמ"שים קבועים במשרדים על אף המכשול המשפטי הברור היה הייעוץ המשפטי לממשלה. האינטרס בקידום המהיר לא הוסתר. הוא הוצג במפורש בתגובת הייעוץ המשפטי לממשלה לעתירת ארגון "לביא", שדרשה לעצור את המכרזים המתנהלים בניגוד לחוק.

בארגון טענו שלא ייתכן שמכרזים לבחירת יועצים משפטיים למשרדי הממשלה יתנהלו לא לפי התקנות, ובלי מעורבותו של הנציב, שאמור לעצב את פני שירות המדינה.

בתגובה הבהולה שהגישה מחלקת הבג"צים לעתירה נאמרו הדברים במפורש: אסור לאפשר דחייה, ולו הקלה ביותר, בבחירת היועצים המשפטיים למשרדים - לכאורה כדי להבטיח את "עצמאותם" ו"אי תלותם". במילים אחרות, המהלך נועד להבטיח את יכולתו של הייעוץ המשפטי להשתמש ביועצי המשרדים כזרוע השליטה הארוכה שלו בתוכם.

לצורך כך לא הסתפקו פרקליטי המחלקה בבקשה מהשופטת יעל וילנר להחיש את ההחלטה. בצעד חריג הם ציינו שם כי בית המשפט מתבקש "בכל לשון של בקשה" לקבל את החלטתו עד יום ראשון השבוע, בשעה 8:00 בבוקר, כדי לאפשר את כינוס ועדות הבוחנים בדיוק במועד שתוכנן מלכתחילה, בשעה 8:30 ובשעה 9:00. ואכן, אם הייתם במתח, השופטת קיבלה את הבקשה, וליועץ המשפטי של משרד האוצר נבחר המועמד ששר האוצר לא היה מעוניין בו. הקדנציה שלו תימשך שמונה שנים תמימות, וגם אם לאחר שייבחר נציב חדש ירצה שר האוצר לנסות להחליף אותו - הוא לא יוכל.

אז האם לפנינו באמת "מדינת מעמקים"? ייתכן שהשימוש במונח הזה מופרז, אך אסור להתעלם מאי הנחת שמעוררים אירועי השבוע.