1לפעמים גם הטרלה חושפת נקודה של אמת, ובמקרה הזה מי שאחראים להטרלה של שופטי בג"ץ הם השר דודי אמסלם, מקורבו עו"ד מוטי שמעון, וצעיר חרדי שבשמו הוגשה עתירה הדורשת לחייב את הממשלה וצה"ל לגייס את בני המגזר הערבי. מדובר בעתירה דומה לזו שכבר הוגשה בעבר בידי השר אמסלם ונדחתה מנימוקים טכניים, שככל הנראה כבר לא יוכלו להושיע את המדינה בפעם הזו. בלב העתירה טענה פשוטה: אם צה"ל והממשלה אינם מוסמכים לתת פטור גורף מגיוס לבני המגזר החרדי, הם לכאורה גם אינם מוסמכים לתת פטור דומה לבני המגזר הערבי, משום שחוק שירות ביטחון חל על אלה ממש כמו אלה. ממילא, אם חובה לגייס את החרדים, מדוע לא חלה חובה דומה לגייס את הערבים.
2 לצורך גיבוש תגובת המדינה לעתירה, ביקש הייעוץ המשפטי לממשלה לקבל את עמדתם המעודכנת בסוגיה של ראש הממשלה ושר הביטחון. מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס סירב לקבל את הבקשה והבהיר, כי הדרג המדיני איננו מתכוון להידרש לסוגיה. "הפטור שהעניק הפוקד מאז קום המדינה לבני ובנות המגזר הערבי משירות חובה בצבא הוא ללא מגע ידה של הממשלה ואין בכוונתה לקיים דיון בנושא. מדיניות הממשלה הייתה הסכמה שבשתיקה". בייעוץ המשפטי לממשלה לא אהבו את התגובה הזו ודרשו במפגיע לקבל את עמדת השרים. במכתב עליו חתמו שניים מהמשנים ליועמ"שית הם אף טענו, כי "שאלת גיוסם של בני האוכלוסייה הערבית לצה"ל היא שאלה של מדיניות. שעה שהנושא תלוי ועומד בבית המשפט העליון והמדינה נדרשת להגיש את תגובתה לעתירה, מתחייב כי תוצג בפני בית המשפט המדיניות הממשלתית בנושא".
3אך האם שאלת גיוסם של בני המגזר הערבי לצה"ל היא "שאלה של מדיניות"? דומה שלפחות לפי עמדת היועצת המשפטית לממשלה התשובה לשאלה הזו שלילית. על פי פסיקת בג"ץ משלהי שנות ה-90 בסוגיית גיוס החרדים, אשר היועצת המשפטית לממשלה הצהירה פעמים רבות שמחייבת את הממשלה, איש מלבד הכנסת איננו מוסמך להעניק פטור מגיוס לקבוצת חייבי גיוס על פי חוק (להבדיל מפטור ספציפי ליחידים על פי נתוניהם האישיים). לעניין זה אין הבדל אם מדובר בערבים, חרדים, ג'ינג'ים או תכולי עיניים. כל עוד מדובר בפטור קבוצתי – רק המחוקק מוסמך להעניק אותו, ואף זאת רק במידה שהוא עונה על המגבלות הקבועות בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו משום הפגיעה שפטור כזה פוגע בזכות לשוויון. ממילא, השאלה של גיוס הערבים לא יכולה להיות שאלה של מדיניות, וכלל לא ברור מה יכולים לתרום ראש הממשלה ושר הביטחון לניסוח תגובת המדינה לבג"ץ.
4 אכן, זה נראה לרגע מעט משונה שהדרג המדיני מגלגל כביכול את האחריות בנושא רגיש כל כך לדרג המקצועי, אולם השאלה מה נמצא בסמכותו של הדרג המדיני איננה בגדר "תכנית כבקשתך". אם מתן פטור קבוצתי מגיוס נמצא בסמכות הדרג המדיני (גם אם כפוף לכללי המשפט המנהלי הרגילים כדוגמת החובה לשקול את כלל השיקולים הצריכים, לא לשקול שיקולים זרים, סבירות וכד') אזי הדבר נכון הן כלפי החרדים והן כלפי הערבים, ואם זה לא כך – הרי שהדבר נכון בשווה כלפי שני המגזרים.
5 כמובן שחשיפת האבסורד שבפסיקות בג"ץ ועמדת היועמ"שית לא פוטרת את הממשלה מגיבוש מדיניות שתענה על צרכי כח האדם של צה"ל. בהטרלות לא מנצחים מלחמות, ולא פותרים את נטל המילואים הבלתי נסבל על האוכלוסייה המשרתת בישראל. המשימה הזו מוטלת על כתפי הממשלה, ובתוכה גם השר המטריל דודי אמסלם שאמנם בישל עקיצה נאה אך ספק אם מקדם בכך את פתרון המצוקה הכבדה. שהרי אם באמת הייתה ממשלת ישראל מעוניינת לגייס את בני המגזר הערבי כמענה למצוקת כח האדם בצבא, היא לא הייתה זקוקה לשם כך לבג"ץ. הדרך לשליחת הצווים פתוחה, וברור לכל שלא משם תבוא הישועה. אך לצד חובתה של הממשלה, מותר לצפות גם מהמערכת המשפטית לפחות לעקביות פשוטה.
