תקופת השואה זימנה התמודדויות קשות ביותר, ויהודים עמדו בפני דילמות מוסריות בלתי אפשריות. אחת הדילמות הייתה האם להסגיר יהודים מסוימים לידי הנאצים על מנת להציל אחרים? ואכן מקרה מזעזע של הסגרת יהודים על ידי יהודים, אירע באוקטובר 1942 בגטו קטן בבלארוס, אושמיאנה.
הגרמנים דרשו מיעקב גנס, ראש היודנראט של גטו וילנה, שהיה אחראי גם על גטו אושמיאנה, להסגיר לידיהם 1,500 יהודים. לאחר משא ומתן הסכימו הגרמנים להפחית את מספר היהודים המבוקשים ל-406. המשטרה היהודית לקחה על עצמה לבחור את אותם יהודים המיועדים למוות. לימים סיפר לי גנס כי ראה בתפקידו שליחות, "מתפקידי היה לזהם את ידיי".
גנס טען כי על העם היהודי עוברים זמנים איומים ביותר ובציטוט דבריו שנאמרו במהלך אספה של השוטרים היהודים תוך המלחמה ציין כי "בשעה שחמישה מיליונים אינם כבר, מתפקידנו להציל את החזקים ואת הצעירים – לא רק בגיל אלא גם ברוח, ולא לשחק בסנטימנטים". וכך שוטרים יהודים נכנסו לגטו ואספו כ-400 זקנים וחולים שנשלחו אל מותם בירייה בידי הליטאים.
הדילמה הזו של הבחירה בין מי ימות ומי יחיה היא חלק מ"האזור האפור" שניצול אושוויץ, פרימו לוי כתב עליו בספרו "השוקעים והניצולים". זהו אותו אזור שאמוֹת המוסר מטשטשות בו, הקו העדין בין טוב לרע מתערפל והקורבנות והרוצחים כבר לא מופרדים באופן ברור לשתי קטגוריות שונות.
מה שמרתק בסיפור הספציפי הזה הוא שנותר לנו תיעוד של דברי השוטרים היהודים באספה שקיימו מספר ימים לאחר האקציה. במסגרת האספה ניתנה לאנשי היודנראט הזדמנות לדבר על רגשותיהם ולנסות להסביר ולהצדיק את עצמם. אחד השוטרים שהשתתף באיסוף היהודים באושמיאנה והסגרתם והן באספה היה נתן רינג שסיפר כיצד אחד השוטרים התעלף ואחרים התערערו. "בהכרה מלאה, כל אחד מאתנו הוביל אנשים לתלייה", אמר. אותו רינג הוצא להורג לימים בהיותו פרטיזן ביער, בין היתר בשל הטענה ששיתף פעולה עם הגרמנים ובגד בחבריו, עובדה שאינני בטוחה שהיא נכונה.
שאלת שיתוף הפעולה של יהודים עם רוצחיהם בתקופת השואה נדונה ועולה במחקר תכופות. הייתה זו החוקרת היהודייה ילידת גרמניה חנה ארנדט שהואשמה בביקורת כלפי ההנהגה היהודית ובמיוחד כלפי המועצות היהודיות בספרה המפורסם "אייכמן בירושלים – דו"ח על הבנאליות של הרוע" (הוצאת בבל, 2005). לדבריה: "בשביל יהודי, התפקיד הזה שמילאו המנהיגים היהודים בחורבן עמם שלהם הוא ללא ספק הפרק האפל ביותר בסיפור האפל כולו".
האם ניסיונות הצלת חלק מהאוכלוסייה על ידי הסגרת חלק אחר, בעל סיכויי הישרדות פחותים יותר הן פעולות אפלות, או שמא מדובר בלקיחת אחריות ובנקיטת עמדה פעילה כדי להציל כמה שיותר אנשים?
בתחילת הקורונה כאשר בתי חולים באיטליה היו גדושים באנשים שנזקקו למכונות הנשמה נאלצו הרופאים להחליט – את מי יחברו למכונות ואת מי יותירו למות. כך, הדילמה המוסרית של בחירה בין מי יחיה ומי ימות רלוונטית מתמיד.
