האירועים בירדן טרם התבהרו לחלוטין בעת כתיבת שורות אלו, אך מהדיווחים הרשמיים שמתפרסמים בירדן עולה כי התרחשה מזימת פגיעה סביב הנסיך חמזה בן אל-חוסיין. קשה להאמין שהנסיך התכוון לבצע הפיכה כדי להדיח את המלך עבדאללה מהשלטון ולתפוס את מקומו, ואם אכן כך הוא חשב, הרי הדבר מלכתחילה נועד לכישלון.
לפי הדיווחים, איש מהעצורים איננה אישיות צבאית בכירה. יתר על כן, בדיווחים הרשמיים הדגישו את העובדה שמדובר ברשת של אזרחים "שהיוותה איום על יציבותה וביטחונה" של ירדן. במדינות ערב, על אחת כמה וכמה בירדן, שהצבא הוא אחד מגורמי הכוח החזקים ביותר והגוף שנהנה ממידת האמון הגבוה ביותר במדינה (כ-90 אחוזים), ההיתכנות לבצע הפיכה באמצעות פקידים אזרחים, בכירים ככל שיהיו, היא קלושה עד אפסית.
לכן, סביר יותר להניח שהנסיך חמזה ביקש להשיב לעצמו את מעמדו באמצעות מספר אנשים המקורבים אליו, ביניהם מנהיגי שבטים ופקידים בכירים. חמזה, הוא בנו של המלך חוסיין המנוח, מאשתו הרביעית המלכה נור. עם מות המלך בפברואר 1999 ובלחץ רעייתו, כיהן חמזה כיורש עצר למלך עבדאללה. בשנת 2004 מינה המלך עבדאללה את בנו חוסיין ליורש עצר במקומו של חמזה, ומאז ניסה חמזה לשוב לאור הזרקורים וליהנות מתמיכה עממית. ואכן, הקשר שלו עם השבטים הבדואים ידוע. תמיכת השבטים בו איננה בהכרח מעידה על חוסר נאמנות של השבטים למלך עבדאללה. הסרטונים שהתפרסמו ב-31 למרץ, ערב מעצרו יכולים להתפרש כתמיכה בו על רקע יום ההולדת שלו שנחוג באותו היום ולא ככוונות חתרניות כלפי המלך.
בין אם מדובר בכוונות לביצוע הפיכה או כוונות אולי ללחוץ על המלך עבדאללה להשיב לו את תפקידו הקודם כיורש עצר, הרי שהתאוריות מדברות על ערב הסעודית שעומדת מאחורי מהלך זה או לכל הפחות תמכה בו. השריף חסן בן זיד, אחד העצורים הראשים, הוא דמות מפתח בקשרים של המשטר הירדני עם בית המלוכה הסעודי; הוא מקורב מאוד ליורש העצר הסעודי בן סלמאן, מבלה את רוב זמנו בסעודיה ומחזיק גם בדרכון סעודי. גם הדמות הבכירה השנייה, באסם עודאללה, שנחשב מקורב לשעבר למלך עבדאללה וכיהן כשר האוצר הירדני, מחזיק בדרכון סעודי. גם הוא ניהל התקשרויות רשמיות וייתכן שאף אישיות עם יורש העצר הסעודי.
על רקע המשבר ביחסים בין השלטון הירדני לסעודי בזמן האחרון, בעיקר סביב שאלת הנורמליזציה עם מדינת ישראל, פתרון שתי המדינות וסוגיית המקומות הקדושים בירושלים, ניתן להבין מדוע סעודיה נקשרה למזימה זו. בן סלמאן, תומך נלהב של טרמפ וניסה לקדם את עסקת המאה – עסקה שהירדנים התנגדו לה- הסתכסך גם עם המלך עבדאללה. עתה, שהמצב הכלכלי הקשה בירדן מדיר שינה מעיני השלטון ההאשמי ומגביר את החשש מחוסר יציבות פוליטית, ברור מדוע כל קשר, בין אם הוא רציני או לא, מביא את השלטון ההאשמי להתגוננות.
