לייב. בומרנג. סטורי לבבות. סטורי נצנצים. עם מוזיקה. בלי מוזיקה. לוקיישן. האשטג. סלפי. זווית. האשטג נוסף, חיוך. עוד תמונה. ועוד אחת. מעלה לסטורי. 1,000 צפיות! ממשיכה. לייב. מראה לכל העוקבים שלי את מסיבת פורים המטורפת שאני נמצאת בה. מראה את התחפושת המדהימה שהזמנתי מאמזון, את משלוח המנות המעוצב עם קונספט שוק מחנה יהודה שהכנתי. באמצע מעלה פוסט לפייסבוק עם התחפושת. מתחילה לצלם סרטון לטיקטוק. ואז זה מכה בי, עצרי לרגע. תהני מכל מה שקורה פה. זה סבבה לגמרי להעלות סטורי אחד, שניים. אבל בואי תהיי נוכחת. בואו נחווה את הרגע הזה. ננצור אותו. נרגיש אותו. ודווקא עכשיו. בפורים זה מתעורר אצלי, הפילטרים האלו אל מול המציאות האמיתית.
המאבק היום יומי והעיקש הזה בין המסך למסכה – מה המסכה שלנו? מה אנחנו רוצים להגיד לעולם? מה המסך מסמל בשבילנו? כמה שעות אנחנו מבלים מול המסך? אישית אני חושבת שפורים בא להעיר אותנו, ולא סתם הדימיון הזה בין מסך למסכה. האם אנחנו מי שאנחנו מאחורי המסך? או שאולי לפעמים מאחורי המקלדת קל לנו לייצר ולהיות דמות אחרת ממי שאנחנו? האם הפרסונה שאנחנו בונים לעצמנו ברשתות החברתיות היא מי שאנחנו באמת?
יצא לי לאחרונה לפגוש הרבה אנשים בחיים האמיתיים, מעבר למסך, אחרי שהכרתי את הדמות הפייסבוקית שלהם, וקודם כל כמה כיף היה להכיר באמת. מעבר ללייק והתגובה. אבל אני לא יכולה להגיד שלא היה שם פער. פער בין הדמות כפי שאת חווה אותה מעבר למסך, ופער למציאות. המסך לפעמים מייצר לנו מסיכה, פילטר ורוד ויפה, ומציג אותנו באור אחר. המציאות לא תמיד ככה. הרי מי יודע איפה הייתי בזמן שהעליתי את התמונה ממגדל אייפל? באמת הייתי שם?
בואו נעצור ונחשוב מה אנחנו באמת רוצים להיות? האם כל השנה יש לנו מסיכות או שזה החיים שלנו? הפיד שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם לא משקף בדיוק את מציאות חיינו. רוב הפידים שמחים, יפים, צבעוניים, מלאים בטיולים בארץ ובעולם (גם שלי כן?), לא תמיד קל להביא את המציאות כפי שהיא, לא הכל אנחנו גם רוצים להביא לרשתות החברתיות, עדיין נשאר בנו מימד של פרטיות.
אז אולי במקום להיכנס למירוץ פרסום ותחושה של – לא העליתי סטורי היום אז אין מצב, אנחנו לא קיימים. או לא נכנסתי שעה לאינסטגרם, מה כבר הפסדתי? כל תחושת הFOMO – fear of missing out- הריצה לנייד בבוקר כדי לבדוק את ההתראות שפספסנו בזמן הלילה. בואו נבחר לרגע לעצור ופשוט לנכוח. לדבר עם חברים שלי בכיתה, לאכול עם המשפחה ארוחת ערב או פשוט להנות מהיום היפה בחוץ.
בחג הפורים הזה אני מציעה לכולנו, נוער ומבוגרים כאחד, לעצור ולחשוב. לחשוב מה אנחנו רוצים להיות ולא רק איזה תמונה אנחנו רוצים להוציא מהאירוע. ישנו קשר הדוק בין פורים ליום הכיפורים, אנחנו יכולים לנצל את המסיכות של החג על מנת לערוך חשבון נפש. בפורים הזה, בואו נהיה מי שאנחנו. נוריד את המסיכות (את של הקורונה אפשר להשאיר), נשתחרר וננסה לשמוח באמת. פורים שמח.
