"ג'ייק כהן הוא הנשק הסודי שלי. בכל פעם שאני צריך אותו הוא שם", אמר יאניס ספרופולוס, מאמן מכבי תל־אביב, לאחר הניצחון על הפועל גלבוע/גליל במוצאי שבת במסגרת ליגת העל בכדורסל. כהן קלע במשחק הזה 22 נקודות וקטף תשעה כדורים חוזרים – יומיים אחרי שקיבל מהמאמן היווני רק שש דקות משחק בניצחון הדחוק על אולימפיאקוס במסגרת היורוליג.
בשבע השנים האחרונות הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהכדורסל הישראלי. כהן, פאוור־פורוורד/סנטר יהודי אמריקני בן 29 המתנשא לגובה של 2.10 מטר, הגיע למכבי תל־אביב לראשונה כבר ב־2013. הוא הושאל ממנה לראשון־לציון, חזר אליה לעונה, חתם לרגע בירושלים אבל לא שיחק במדיה, הושאל לאריס סלוניקי היוונית וחזר לארץ כעבור שנה לעונה מוצלחת באשדוד. הוא מצא את עצמו שוב במכבי תל־אביב בקיץ 2017. בחודשים האחרונים, בעונתו החמישית במועדון, הוא הפך לגורם דומיננטי שסייע לקבוצה להשכיח את גל הפציעות שעברה, בעיקר בליגה הישראלית. בדצמבר החולף, שבו נבחר לשחקן החודש בישראל, רשם כהן בליגה המקומית ממוצעי שיא של 17.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו־3.8 אסיסטים לערב – כולל מופע מול היריבה המועדפת עליו, גלבוע/גליל, עם שיא אישי של 33 נקודות בתוספת 14 ריבאונדים.
"אני מרגיש בנוח בתפקיד שלי. אני במועדון במטרה לנצח במשחקים. אני חושב שבמכבי יודעים להעריך את העובדה שאני שם את הקבוצה בראש סדר העדיפויות ואעשה הכול כדי לעזור לה לעמוד במטרות"
"מבחינתי היכולת הזו והמספרים האלה הם תוצאה של עבודה קשה יומיומית, תוצר של הרבה שנות מאמץ והשקעה אינסופית", מסביר כהן את ההתקדמות המקצועית שלו. "באופן כללי אני ממעט להסתכל על התמונה הגדולה ומשתדל להיות ממוקד בעיקר בפרטים הקטנים, ולעשות את המיטב היום בשביל מחר. זה משהו שלמדתי בתקופה שבה שיחקתי בקולג': אם תטפל נכון בדברים שאתה צריך לטפל בהם, הדברים האחרים כבר יסתדרו מעצמם".
למרות זאת, הוא לא מסתיר את העובדה שהיה לו קשה להתמודד בתקופות הארוכות שבהן זכה לפחות הזדמנויות במשחקים של מכבי. "היו הרבה תקופות שהיו ממש מתסכלות עבורי", הוא מודה, "אני תמיד רוצה לשחק ולתרום מעצמי, אבל כשאתה חלק ממועדון כמו מכבי תל־אביב אתה צריך להבין ולקבל את זה שלכל שחקן יש את התפקיד שלו, והרבה פעמים התפקיד שלך משתנה ממשחק למשחק. יש משחקים בליגה הישראלית שבהם אשחק 30 דקות ויהיה עליי לאיים הרבה על הסל, ויומיים לאחר מכן במשחק יורוליג אשחק חמש דקות, והמטרה שלי תהיה לעשות הכי טוב בכל רגע נתון. אני גאה ביכולת שלי להיות יעיל בכל סיטואציה שהיא, לא משנה מהן הנסיבות. זה לא דבר פשוט לביצוע ויש הרבה שחקנים שמתקשים למלא תפקיד כזה – לשחק טוב במספר מוגבל של דקות. אני חושב שאני עושה עבודה טובה מהבחינה הזו".
היכולת של כהן לקבל על עצמו את תפקיד השחקן המשלים, לצד החיוביות שהוא מביא למגרש ולחדר ההלבשה, הפכה אותו לגורם חשוב במועדון הצהוב, בטח כשהיום הוא אחד השחקנים הוותיקים במערכת. "ג'ון דיברתולומאו ואני מבחינתי נמצאים באותה סיטואציה במועדון ושנינו מתפקדים בה היטב. דיברנו בינינו הרבה על הנושא הזה, ושנינו מסכימים שהתפקיד שלנו במכבי זהה לתפקיד של ריליף פיצ'ר בקבוצת בייסבול (מגיש מחליף; הפיצ'ר הוא המגיש שזורק את הכדור לחובט ונחשב לשחקן המרכזי במשחק, ד"מ). אנחנו לא הפיצ'רים הפותחים המפורסמים, שמקבלים את המשכורות הגבוהות ביותר, וגם לא אלו שסוגרים את המשחקים, שכולם מכירים. השחקנים שנמצאים בין לבין פחות מוכרים, אבל יש להם תפקיד לא פחות חשוב. הם משחקים סיבוב או שניים וצריכים להיות מצוינים, אבל הקהל הרחב לא מכיר אותם. ג'ון ואני צוחקים שבמכבי זה התפקיד שלנו, להחזיק את הקבוצה ברגעים הקשים במהלך המשחק עצמו.
"אני מרגיש בנוח בתפקיד הזה. לא מעניין אותי שכולם יֵדעו מי אני, אני במועדון במטרה לנצח במשחקים, בשביל זה אני שם. אני חושב שבמכבי יודעים להעריך את העובדה שאני שם את הקבוצה בראש סדר העדיפויות ואעשה הכול כדי לעזור לה לעמוד במטרות שלה".
האנרגיה של יאניס
לאחר פציעתו של דיברתולומאו, בתחילת דצמבר, מונה כהן גם לקפטן המחליף של הצהובים, תפקיד שאותו מילאו בעבר אגדות כדורסל רבות. "האמת היא שהעובדה שהפכתי לקפטן לא גרמה לי להרגיש הבדל גדול", הוא משתף, "ברור שזה כבוד גדול להיות קפטן של מועדון כזה, אבל זה לא שינה אותי בתור שחקן או בתור אדם, ובתור קפטן אני משתדל לעשות בדיוק מה שעשיתי לפני כן: לדבר עם השחקנים על המגרש ובחדר ההלבשה ולהלהיב אותם".
בליגת העל כהן תורם העונה עד כה 11.5 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו־2.5 אסיסטים ב־23.5 דקות ממוצע. ביורוליג תפקידו גדל ביחס לשנים קודמות אבל עדיין נשאר צנוע יחסית, עם 5.5 נקודות בכ־14 דקות לערב. הוא שותף לרנסנס של הצהובים בכל הנוגע ליכולת במפעל האירופי, והקבוצה קרובה להבטחת מקומה ברבע הגמר בפעם הראשונה מאז שהפורמט של היורוליג השתנה לליגה שבה כל הקבוצות משחקות זו מול זו.
"ההנהלה והצוות המקצועי עשו בקיץ עבודה נהדרת והביאו לקבוצה שחקנים מוכשרים שגם מתאימים לרוח המועדון. אתה רואה את הלחימה על המגרש, שאף אחד אף פעם לא מוותר על כלום. מכבי השנה היא קבוצה שלמה"
"ההנהלה והצוות המקצועי עשו בקיץ עבודה נהדרת והביאו לקבוצה לא רק שחקנים מוכשרים אלא כאלה שמתאימים לרוח של המועדון, שחקנים עם אופי מצוין שאוהבים לעבוד קשה", מסביר כהן, "אני לא אומר חלילה שבעונה שעברה לא היה לנו סגל מקצועני ומוכשר, אבל אני חושב שהעונה הלכנו עם זה צעד אחד קדימה. אתה רואה את הלחימה על המגרש, שאף אחד אף פעם לא מוותר על כלום, לא משנה מה המצב ומה התוצאה. יש לנו העונה חדר הלבשה נהדר. ברגע שיש לך קבוצה של שחקנים שכל אחד מהם מוכן למסור את המסירה הנוספת כדי להשלים עוד התקפה מוצלחת, וכל אחד מוכן להקריב מעצמו ולהילחם עד טיפת הזיעה האחרונה, דברים מתחילים להתחבר יחד. אני חושב שמכבי העונה היא קבוצה שלמה, שנהנית מהמון כישרון ומסגל שחקנים שמוכן לעשות אקסטרה. זה המתכון להצלחה בעיניי".
כהן נמצא במהלכה של עונת משחקים עמוסה במיוחד. אחרי שהיורוליג הורחבה ל־18 קבוצות, העונה יכולה מכבי לחצות את רף 80 המשחקים בכל המסגרות, נתון שמזכיר יותר קבוצת NBA. "המסעות במכבי הם מבחינתי האתגר הקשה ביותר לשחקן במועדון הזה", משתף כהן, "בניגוד לקבוצות NBA, שיש להן מטוסים פרטיים שממריאים בדרך כלל משדות תעופה קטנים, אנחנו צריכים בכל פעם להגיע לנמל תעופה רגיל ולעבוד בידוק ביטחוני. אחרי כמה עשרות פעמים בשנה, זה בהחלט מתחיל להתיש. הצוות שלנו עושה עבודה טובה בניהול הלחץ והעומס שלנו, ואנחנו מנסים לעשות הכי טוב שאפשר בהתאם ללוח הזמנים. הנסיעות עבורי הן הדבר הכי קשה כאן".
איך העבודה עם המאמן, יאניס ספרופולוס?
"הדבר הראשון שראיתי בעבודה עם יאניס הוא האנרגיה המדהימה והאמיתית שלו. עונת כדורסל כמו שלנו היא ארוכה ומפרכת, וצריך בשבילה הרבה מאוד אנרגיה. קשה מאוד להלהיב את השחקנים בכל יום ולתת להם מוטיבציה, הרבה מאנשי המקצוע מתקשים לעשות את זה יום אחרי יום במשך חודשים ארוכים ופשוט מזייפים את זה. לא במקרה של יאניס. הוא תמיד במאה אחוז והתשוקה שלו למשחק ולכדורסל היא פשוט מדהימה. זו אחת הסיבות להצלחה שלו, אני מעריך אותו מאוד ואוהב לשחק בשבילו".
לאן אתה מאמין שמכבי תוכל להגיע השנה ביורוליג?
"קשה לי לדעת, והאמת שאני לא מסתכל על זה. כמו שאני מתמקד במשחק הבא בתור שחקן, גם כשאני חושב על הקבוצה, אני לא רוצה להיתקע עם הראש בעננים. אני ממשיך להתמקד במשחק הבא כדי לנצח בו".
מעבר לציפיות
ג'ייק כהן נולד וגדל בעיירה קטנה בשם בריין מאוור בפנסילבניה, ארצות־הברית. "במשפחת כהן הספורט היה חלק בלתי נפרד מחיינו", נזכר ג'ייק בחיוך, "אבא שלי, דיוויד, שיחק כדורסל ובייסבול בקולג'; אחי הגדול ג'וש היה שחקן פוטבול, ובתור ילד אני זוכר שהענף הפופולרי אצלנו התחלף לפי העונות: פוטבול בסתיו, כדורסל בחורף ובייסבול באביב. תמיד שיחקנו במשהו. אהבתי מאוד את שלושת הענפים ששיחקתי בהם, אבל בכיתה ח' הגובה שלי היה כבר 1.92 מטר, והכדורסל הפך עבורי לבחירה הטבעית".
"קשה להלהיב את השחקנים בכל יום ולתת להם מוטיבציה, הרבה מאנשי המקצוע מתקשים לעשות את זה במשך חודשים ארוכים ופשוט מזייפים את זה. לא במקרה של יאניס ספרופולוס. הוא תמיד במאה אחוז והתשוקה שלו לכדורסל פשוט מדהימה. זו אחת הסיבות להצלחה שלו"
כהן, שלמד בתיכון קונסטוגה הסמוך למקום מגוריו, היה גם חלק מקבוצת הכדורסל של בית הספר, ובמקביל שיחק גם בקבוצה של הקהילה היהודית בפילדלפיה. ב־2007 הוביל את הקבוצה הזו לזכייה ב־JCC Maccabi Games (אירוע ספורטיבי המיועד לנערים יהודים, ד"מ) לאחר שקלע 33 נקודות במשחק הגמר. "בשום שלב בשנים האלה לא חשבתי שאהפוך יום אחד למקצוען", הוא מגלה, "לא הייתה אף קבוצת מכללות מהדרג הבכיר באזור שבו גדלתי, ואף שחקן מהתיכון שלי מעולם לא התקבל לקבוצת קולג' מהדרג הזה. מאז שהייתי ילד, אחת החוויות הגדולות שלי ושל אחי הייתה צפייה בטלוויזיה בשלבי ההכרעה של טורניר המכללות. בתור נער לא חשבתי על ה־NBA, והחלום הגדול שלי היה לקבל מלגת לימודים בקולג' איכותי ולהשתתף בטורניר הזה".
כהן הציג יכולת מצוינת בתיכון, ובעונה האחרונה בו סיים עם 17.6 נקודות, 11 ריבאונדים וחמש חסימות למשחק. הוא זכה בתואר שחקן השנה בצ'סטר קאונטי, נבחר ל־MVP של הסנטרל ליג ולקבוצת השנה השלישית במדינה כולה, והוזמן ב־2009 למשחק "מקדונלד'ס אול־אמריקן" היוקרתי, שבו משתתפים מדי שנה שחקני תיכונים מצטיינים מרחבי אמריקה. היכולת הטובה שלו הובילה את מכללת דיווידסון מצפון־קרוליינה, המשחקת בדרג הבכיר, להציע לו את מלגת חלומותיו.
"אני לא מצליח להבין איך האנשים שקבעו שאני לא מספיק ישראלי בשביל לשחק בליגה מצפים ממני שאתן את כל כולי לנבחרת ישראל. זה ממש גורם לי לקונפליקט פנימי. איך יכול להיות שפיב"א הכירה בי כישראלי אבל למנהלת הליגה זה לא מספיק כי לא נולדתי פה? בעיניי זה מצחיק באופן חולני"
כבר בעונה הראשונה הפך כהן במהרה לשחקן חמישייה בשורות "חתולי הבר", סיים עם 13.3 נקודות לערב ונבחר לשחקן השנה הראשונה המצטיין במחוז המערבי. בשלוש השנים הבאות המשיך להציג יכולת גבוהה ומספרים יפים. הוא סיים את לימודיו במכללה בתור החוסם הבכיר שלה בכל הזמנים עם 197 חסימות והקלע השישי בתולדותיה עם 1,795 נקודות. כהן גם הגשים את חלומו לזכות באליפות המחוז המערבי (פעמיים ברציפות) ולהשתתף בטורניר סוף השנה היוקרתי של המכללות ב־2012 ו־2013, בשתיהן הפסיד עם קבוצתו בסיבוב הראשון בשלב 64 הגדולות. "עבורי הזיכרון הכי מתוק מתקופת הקולג' הם החברים לקבוצה, שעד היום הם החברים הכי טובים שלי. כמה מהם היו השושבינים בחתונה שלי בקיץ החולף, וזו רק דוגמה שמראה כמה קרובים אנחנו. החברות הפכה את החוויה בקולג' לעוצמתית עוד יותר".
בסיום ארבע שנות לימוד הוא ניגש לדראפט ה־NBA, אבל לא נבחר. "בשנה האחרונה שלי במכללות ה־NBA הפך בפעם הראשונה למשהו שמדי פעם חשבתי עליו. כמו כל ילד, גם עבורי זה היה חלום ילדות, אבל האמת היא שאף לא האמנתי שזה חלום ריאלי. אבל גם אם היית שואל אותי בתור ילד האם יש סיכוי שאקבל מלגה לשחק כדורסל במכללה, הייתי אומר לך לא באופן גורף. ברור שכל עניין ה־NBA נמצא שם במקום כלשהו בראש, אבל מעולם לא התמקדתי בזה ואני ממש לא מרגיש אכזבה או תסכול שלא הגשמתי את היעד הזה. אני אסיר תודה על כל מה שקורה לי בקריירה, שזה הרבה יותר ממה שאי פעם ציפיתי לו".
לאחר הרפתקה קצרה בליגת הקיץ במדי פיניקס סאנס, חתם כהן ביולי 2013 על חוזה מקצועני ראשון בן ארבע שנים במכבי תל־אביב. כהן, שגדל במשפחה יהודית, למד בבית ספר עברי, וחגג בר־מצווה ואת החגים השונים. "אני מחובר ליהדות שלי כמו כל אחד שגדל במשפחה יהודית", הוא מספר, "העובדה שאני חי כבר כמה שנים טובות בישראל מחברת אותי לזה עכשיו אפילו יותר, אבל אני לא שומר מצוות באופן קבוע, מתפלל או הולך לבית כנסת. החיים עבורי ועבור אשתי בישראל נהדרים ואנחנו אוהבים להיות כאן. הצד המורכב יותר הוא הגעגוע למשפחות שלנו בארצות־הברית, בעיקר כשאנחנו מפסידים חתונות, ימי הולדת ומפגשים שונים. אבל מבחינתנו, אם לחיות מחוץ לארצות־הברית, ישראל זה המקום בשבילנו ומאוד נעים ונוח לנו כאן".
ישראלי כמו כולם
הכישורים של כהן, שנחשב לשחקן מגוון עם יכולות קליעה מטווחים שונים ואינטליגנציית משחק גבוהה, לא נעלמו מעיני ראשי איגוד הכדורסל בישראל, והם דאגו לאזרח אותו כבר בשנת 2010 – מה שאפשר לזמן אותו לנבחרת העתודה באליפות אירופה בקיץ באותה שנה. באותה העת הנבחרת השתתפה בדרג ב' וסיימה חמישית בלבד, אבל כהן סיים כקלע המוביל שלה בטורניר עם 20 נקודות למשחק. בשנת 2017, לבקשת איגוד הכדורסל הישראלי, זכה כהן למעמד של שחקן ישראלי מן המניין בנבחרת ולא כמתאזרח. כיום הוא חלק חשוב מהנבחרת המתחדשת, תחת שרביטו של עודד קטש.
כהן, אדם רגוע וחייכן בדרך כלל כשהוא מחוץ למגרש, יצא משלוותו בשנה החולפת בעקבות החלטות ועדת שרעבי. הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התרבות והספורט ביטלה את החוק הרוסי (החוק שחייב כל קבוצה לכלול שני ישראלים על המגרש בכל רגע נתון במשחקי ליגת העל, ד"מ) ושינתה את המעמד של המתאזרחים, כך שהם ייחשבו החל מהעונה הבאה כזרים לכל דבר במקרה שהם לא מייצגים את ישראל בנבחרת. כהן, שנחשב למתנגד הקולני ביותר להחלטה האחרונה, פצח בקיץ החולף במלחמת טוויטר מול מנהלת הליגה, ומאז מרבה להתבטא בנושא.
"אני לא מצליח להבין איך האנשים שקבעו שאני לא מספיק ישראלי בשביל לשחק בליגה מצפים ממני עכשיו שאתן את כל כולי לנבחרת ישראל. זה ממש גורם לי לקונפליקט פנימי וקשה מאוד עבורי. איך יכול להיות שפיב"א הכירה בי כישראלי אבל למנהלת הליגה זה לא מספיק כי לא נולדתי פה? בעיניי זה מצחיק באופן חולני", הוא אומר. "אני גאה לייצג את ישראל, אוהב לשחק בנבחרת לאורך השנים ואעשה הכול כדי להמשיך לייצג אותה, אבל במקביל אמשיך לדבר נגד החוקים האלה. ההחלטה הזו מרגיזה מאוד ואני חושב שהדרך שבה הליגה בישראל מתייחסת עכשיו לישראלים אמריקנים היא שגויה ולא הוגנת. כל מה שהיה צריך הוא לאזן את עניין המיסוי בין כל הישראלים, את זה אני מקבל, אבל במקום זה הולכים להטיל קנסות על הישראלים האמריקנים או על הקבוצות שיעסיקו אותם. זה פיצל בין הישראלים, בין אלה שנולדו בארץ ואלה שלא. לדעתי אם אתה ישראלי, אתה שווה כמו כל אחד אחר. ההחלטה הזו תפגע בטווח הרחוק בכדורסל ישראלי ובישראל עצמה, שאמורה לעודד ישראלים להגיע לארץ המובטחת. אם יקשו על כדורסלנים אמריקנים יהודים להגיע לפה, שחקנים כמו דיברתולומאו וכמוני לא יגיעו לפה, ועושה רושם שזה מה ששואפים לעשות. מבחינתי זו בושה".
מעבר לזה, מה דעתך על הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שיש הרבה מקום לשיפור בכדורסל הישראלי, בעיקר בכל מה שנוגע לקבוצות הקטנות. אני לא רוצה להעביר יותר מדי ביקורת, כי בכל זאת, היום אני במועדון כמו מכבי תל־אביב. אבל עדיין, הייתי גם חלק ממקומות צנועים יותר בכדורסל המקומי ולדעתי ההנהלות שם עושות כל הזמן אותו הדבר, מבחינת אופי השחקנים והמאמנים שהן ממנות. אני חושב שהן יכולות להסתכן יותר, לתת הזדמנויות, לנסות דברים חדשים ולהעז, מה שלדעתי יעזור להן גם להצליח יותר. מבחינת הכדורסלן הישראלי, אני שמח לראות עכשיו דור חדש ומוכשר מאוד של שחקנים כמו תמיר בלאט, יובל זוסמן ודני אבדיה, שמבטיחים עתיד טוב לכדורסל הישראלי".
יש לך כבר מחשבות על העתיד?
"אני מניח שבסוף הקריירה אחזור לארצות־הברית, מהרצון לחיות קרוב להורים שלי ולאחי הגדול, אבל מבחינה מקצועית עדיין לא חשבתי מה אעשה בעתיד".
בסדר היום העמוס יש לך זמן גם לתחביבים?
"אני אוהב מאוד לקרוא ספרים, וזה עיקר מה שאני עושה במסעות שלנו, בשדות תעופה, במטוסים ובמלונות השונים. לאחרונה סיימתי את 'לדבר עם זרים' של מלקולם גלדוול, עיתונאי, חוקר וסופר קנדי שאני אוהב מאוד את המחקרים שהוא עושה והשאלות שבהן הוא עוסק".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. יש לי חיים מדהימים בתל־אביב, אישה נהדרת, חברים מצוינים לקבוצה, קבוצה טובה. אני נהנה בחיי האישיים והמקצועיים והסיבה היחידה שאני לא בחמש היא שעדיין לא זכינו באליפות. אז גם אגיע לשם".
