העלתה חרס בידה - והוציאה יופי של יין
האהבה הגוברת של לינה סלוצקין ליין, לקחה אותה עד לגיאורגיה - שם היא גילתה את שיטת ההפקה מכדי החרס, שבה השתמשו לפני אלפי שנים. אם תגיעו להרי יהודה - תוכלו לטעום בעצמכם
לינה סלוצקין עבדה 20 שנה בחברת אינטל. בעלה, שעובד בחברת טבע, מדגיש: "רכשנו בית בהרי יהודה, בדיוק באמצע הדרך בין המפעל של אינטל בקרית גת לזה של טבע בירושלים". בנסיעותיהם הרבות בעולם התפתחה אהבת היין שלהם, שאותה הם שדרגו בקורס מקצועי לחובבי יין.
לפני כמה שנים במסגרת טיול שורשים חזרה לינה לטעמים של ילדותה בגיאורגיה. "אבי היה איש מאוד מכובד בטיביליסי", היא נזכרת. "בבית היו תמיד בקבוקי יין מעולים. בטיול לגיאורגיה הגעתי כבר כקונוסרית של יינות המערב ופתאום גיליתי מחדש את תרבות עולם היין הקדום, שנשתמרה שם במשך אלפי שנים. זה קרה בדיוק בזמן שחיפשתי שינוי בחיים". לינה עזבה את ההייטק והפכה את האדמות החקלאיות של משפחת סלוצקין לכרמים.
"נכנס יין, יצאו הקישואים והכרובית", היא צוחקת. "כשנטענו את הכרמים בשנת 2010, אנשים לא האמינו כמה רחוק אלך עם התוכנית שלי. זה נראה כמו עוד הייטקיסטית שבעה שרוצה לשחק קצת ביין. אבל אני הרגשתי שאם אני מחפשת שינוי, אני צריכה לעשות משהו שהוא באמת שונה".
ב"וינופוליס", מוזיאון תולדות היין היפהפה בלונדון, מוקדש האולם הראשון לכפר עתיק שארכיאולוגים חשפו בגיאורגיה. שרידיו השרופים מגלים שהוא נהרס בעבר בידי כובשיו. כשחומר אורגני נשרף הוא מתפחם ומת.
באמצעות בדיקת האיזיטופ פחמן 14, אפשר לגלות מתי נשרף הכפר. בין שרידיו נמצאו הוכחות לתעשיית יין מקצועית. כדי החרס שימשו לא רק לאכסון ושמירת היין אלא גם לתהליכי הפקתו. נמצאו בהם חרצנים של ענבים שנסחטו באופן מכני ושריגי גפנים שהוכנסו ליין בעת תסיסתו כדי להגביר את עוצמת טעמיו. על פי הבדיקה האיזוטופית היקב הזה נשרף לפני כ-7,000 שנה .
עד היום יש בגיאורגיה יקבים שממשיכים להפיק יין בכדי חרס. לינה החליטה שזו תהיה דרכה החדשה. הגפנים בכרמי המשפחה המשיכו לגדול והיא חזרה לגיאורגיה כדי להעלות חרס בידה, במובן החיובי של המילה. "בכפר נידח בשם שורשה מצאתי אמן של כדי חרס המותאמים לתעשיית היין", מתארת לינה את הנתיב המפרך שהוביל להקמת היקב שלה בכפר אוריה. "הזמנתי אצלו מיד 21 כדים גדולים כי ידעתי שהמסע הזה לא יחזור. השגתי נגר שבנה תומכות עץ מיוחדות לשמירת הכדים בעת ההובלה ארצה. בבוא היום הגיעה המכולה הענקית לקצה הדרך שמתחת לביתו של הכדר שנמצא במעלה ההר. במשך שמונה שעות העמסנו את הכדים בעבודת ידיים של הכפריים. בלשון המקצועית הטענה כזו נקראת 'המכלה'. אני מקווה שלא פגעתי בנורמות של פועלי נמל אשדוד אם שברתי שיא עולמי בהמכלה ללא עגורנים".
את כדי החרס מדפנים בדונג של דבש דבורים. איני יודע אם זו התודעה שקובעת את ההוויה אבל בטעימת יינות קדמא נוצרת אשליה של מתיקות דבשית. כד החרס אינו אטום לחלוטין ולכן הוא כאילו מזיע בעת התסיסה וכך הוא מצנן את היין באופן טבעי. כמו המים הקרים שהיו שותים פעם בארץ ישראל מכדי חרס שקדמו לקולרים של היום.
הסירה של קדמא הוא כמו שיראז אוסטרלי מעודן, ובסדרת רזרב הקברנה סוביניון הקשוח רך כמו מרשמלו מריר מענבים. זה הפטי וורדו שמעניק לו את השלד הטניני. יש גם יין קינוח אדום שתסיסתו הופסקה בהוספת אלכוהול. זה סוג של פורט שלא איבד מרעננות הפרי שלו. לינה לא מסתירה את העובדה שהיא מעניקה ליינות שלה זמן התבגרות מייצבת גם בחביות עץ. אבל בחביות ישנות כך שהשפעת העץ שלהן היא מועטה.
התסיסה הראשונית בכדי החרס מעצבת את האופי של יינות יקב קדמא. כמו ילד פלא שמשלים את הדוקטורט שלו כבר בבית הספר העממי. האוניברסיטה, כמו החביות והביקבוק בנמשל שלנו, מעניקה לו רק את המסגרת הרשמית לכישוריו. לאחרונה קיבלה לינה סלוצקין חיזוק מעודד כששמעה שגם יקב פונטה קאנה המהולל בבורדו החל להתסיס את יינותיו בכדי חרס. טלפון: 0549195136.
פסטיבל היין ה-15 של מטה יהודה נפתח בסוף השבוע שעבר ובמסגרתו ייערכו החודש סיורי יין, הופעות, טעימות וסדנאות גסטרונומיה אתנית. לוח האירועים בטלפון 8108*.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם