ביקור ביקב בקיבוץ גת
בין האזעקות מצאנו את הנחלה בקיבוץ גת הדרומי. ביקב לה טרה פרומסה הפגנו את החשש בעזרתו של יין אדום קל ומתובל, שמתאים למטבח המזרחי
ב-1991 הגיע השף סנדרו פלגריני מאיטליה לישראל כדי לעזור לחבר שפתח מסעדה איטלקית בירושלים. עבדה שם מלצרית, סטודנטית לתולדות האמנות בשם אירית אליהו שהגיעה לירושלים מחבל לכיש. בני משפחת פלגריני חשבו שבנם השתגע בארץ הקודש. הוא התאהב באירית ועבר לגור במושב שלה.
הוריה של אירית עלו לישראל מקוצ'ין בראשית שנות החמישים ובמצוות דוד בן גוריון ירדו לנגב ועסקו בחקלאות. סנדרו מצדו, שהפך לחתן שלהם, החליט להרחיב את החזון. בסוף שנות התשעים הוא הקים עם אירית יקב ומסעדה בשם לה טרה פרומסה - הארץ המובטחת באיטלקית.
"הוא היה אז מאוד נאיבי ואופטימי," אומרת אירית בין אזעקה לאזעקה, ואני חושב שהיא אולי קצת פסימית מדי בגלל ביטול האירוע. לוח המסעדה, שפתוחה לקהל הרחב בסופי השבוע ולאירועים מוזמנים מראש בשאר הימים, גדוש בהזמנות לשנה הקרובה.
המטבח מאחד את המסורות של שניהם. במנה שהוגשה לנו, למשל, איחדה הפולנטה האיטלקית את רצועות הסינטה שהוקפצה על המחבת עם נתחי הבקר שהתבשלו שעות ארוכות על פי המתכון הקוצ'יני. סנדרו קורא לפיוז'ן הקולינרי הזה קוצ'ינה אה לה קוצ'ין.
פתחנו ביין הלבן הייחודי של היקב. "כשהגעתי לישראל לא הבנתי למה בארץ חמה כזאת אין יין לבן פשוט וטעים" מספר סנדרו. "בכל מחוז באיטליה יש יין לבן שנלגם להפגת החום ולחימום האווירה של כל מפגש חברתי. מהפרסקאטי, דרך האורבייטו ועד הסואבה".
"שמעתי שבישראל שתו הרבה יין לבן לפני שהגעתי אבל בשנות התשעים ההתלהבות מהיינות אדומים, בגלל הפרדוקס הצרפתי שטען שהאדומים בריאים יותר, גרמה לכך שהיינות הלבנים העממיים פשוט נעלמו מהשוק. הרי מי רוצה לשתות שרדונה יקר ומלא גוף באמצע היום? מצאתי כרם ותיק של הזן אמרלד ריזלינג שעמד להיעקר ושכנעתי את בעליו לשריין לי כמה שורות לצרכי הפרטיים. היין הלבן הזה סימל את ההתאקלמות שלי בארץ המובטחת".
בכל שנה מפיקים אירית וסנדרו כמה מאות בקבוקים של הלבן הזה, שרובם נחטפים בחודש השקתם ומיעוטם נמזגים לאורחי המסעדה. האמרלד ריזלינג היה יין פשוט ועממי בימים שאנשים בחרו יין על פי מחירו וטעמו ולא על פי המלצת המבקרים. סנדרו שדרג את הטיפול בו החל משלבי גידולו בכרם ועד להצללה לפני בקבוקו.
טעמתי את גרסת - 2012 יין מלא בשומת פרי וגוף נעים ומרענן. וכל זה בפחות מ-60 שקל. צפוי לנו קיץ מענג איתו בשנה הבאה. גם האדום ה"עממי"
"התעקשתי להפיק בארץ יין מהזן שגדלתי עליו באיטליה" מסביר סנדרו. "כשאני מוזג את הפרימיטיבו הישראלי לתיירים אמריקאים הם מתלהבים מאוד לגלות שזה האב המזרח תיכוני של הזינפנדל הקליפורני שלהם. לעומת הגרסה האמריקאית המתקתקה ועתירת טעמי העץ, אני שומר על הטעם של המסורת הקלאסית".
"בהתחלה היה קשה מאוד לשכנע את הישראלים לשתות יין ששמו פרימיטיבו אבל היום זה היין הכי נמכר ביקב שלנו ולא רק כי הוא זול מהאחרים, אלא כי הוא אדום קל ומתובל שמתאים באופן מדהים גם לאוכל המזרחי".
בין האדומים של היקב נציין את הסירה הפרחוני ואת הקברנה סוביניון המאוזן בשלל טעמיו, שתוויתו מוקדשת למרקו סימונצ'לי, רוכב מרוצי אופנועים אגדי שנהרג בשנה שעברה.
מעל כולם מככב הלקרימה (דמעות באיטלקית) יין אדום מעולה ב-120 שקל, שממסכו מערב סנג'ובזה וסירה עם מעט קברנה פרנק. "קראנו לו 'דמעות' כי בבציר הראשון שלו היו לנו כל כך מעט ענבים שלכל טיפה שהוצאנו מהם בעת הסחיטה התייחסנו כמו לדמעה". טלפון: 050-5684775.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מתכונים -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם