אולי ניסע לצ'ילה?: היינות הצ'יליאנים מגיעים לכל העולם
כבר 20 שנה שהיינות הצ'יליאניים מככבים על שולחנות האוכל. בשיחה עם לואיס פליפה אדוארדס, מנכ"ל יקב מקומי, למדנו על מעלותיהם וגילינו אדום אחד מזן מיוחד
ברוב המקרים היו להם טעמי פרי מוחצנים ואלכוהול גבוה, שהוסיף מתיקות לטעמם העז. מחירם הזול קרץ לקהל הרחב, ורק אניני יין מושבעים נשארו נאמנים ליינות הקלאסיים של צרפת, איטליה וספרד.
עם ההצלחה בא התיאבון, והיום גם בין יינות העולם החדש יש מותגים שהתבססו בצמרת ומחירם מתחרה במחירי היינות של היקבים מאירופה בעלי המוניטין.
החודש ביקר בישראל לואיס פליפה אדוארדס, המנכ"ל הצעיר והתוסס של יקב בשם דומה, שנחשב לאחד המצליחים ביותר בצ'ילה. ההצלחה של משפחתו נובעת מחיבור של תרבות אירופית עם האפשרויות הגלומות בטבע ובאקלים של דרום אמריקה. כדאי לזכור שכל ענבי העולם החדש יצאו במאה ה-19 ממרכז העולם הישן של היין - צרפת. לאוסטרליה הגיעו ענבי עמק הרון ולדרום אמריקה בעיקר ענבי בורדו.
במשפחת אדוארדס יש כבר שלושה דורות באותו שם. האבא, לואיס פליפה אדוארדס, נסע לספרד בסוף שנות השישים כדי לנהל סניף של חברת מזון צרפתית. כשחזר למולדתו נודע לו שחבר טוב שלו רוצה למכור את כרמיו בעמק קולשגואה, מרחק שעתיים נסיעה דרומה מהבירה סנטיאגו. לאדוארדס זה היה רגע היסטורי של חסד. חברו בו הידע המקצועי שרכש באירופה הקלאסית בתחום המזון והמשקאות עם הזדמנות לנצל את המעלות הטבעיות של הטרואר הדרום אמריקאי. היום יכול בנו, שנקרא גם הוא לואיס פליפה אדוארדס, לחייך בסיפוק ולקבוע: "היינות שלנו עולים על השולחנות של כל העולם. אנחנו מייצאים ליותר מ-60 מדינות".
אני מחייך באירוניה עצמית כשאני קורא על מעלות הכרמים הצ'יליאניים. רוב העמקים שבהם פורחים כרמי היין מוגדרים בפרסומים המקצועיים כ"בעלי אקלים ים תיכוני מצוין". הם נמצאים בין הים להרים ממש כמו רוב כרמינו. נכון שהאנדים גבוהים מהרי הגליל או יהודה, והאוקיינוס השקט גדול מהים התיכון, אך גובה הכרמים, כמות המשקעים ולעתים גם סוג האדמה שלהם דומים לאלה שאצלנו. נכון שכוח העבודה זול שם מאוד והקלות המיסוי והתמיכה הממשלתית נדיבות בהרבה מאצלנו, אבל היינות הללו הצליחו בעולם לא רק מפני שהם זולים אלא גם משום שהם טעימים, פירותיים ונגישים בטעמם.
במשך שנים רבות מכרה המשפחה את ענביה ליקבים אחרים. רק ב-1994 השיקה לראשונה יין משלה. זה היה קברנה סוביניון שג'נסיס רובינסון, המבקרת הבריטית הנודעת, שיבחה אותו מימיו הראשונים. ב-1997 הם הוסיפו את הקרמנר, הזן שמסמל את הצלחת היין הצ' יליאני. הקרמנר היה זן בורדולזי שנעלם מאדמת אירופה במגפת הפילוקסרה בסוף המאה ה-19 ושרד בכרמי צ'ילה.
"שנים רבות הוא נטמע בכרמינו בין שאר הזנים", מסביר לואיס פליפה בעת שאנחנו שותים את הקרמנר 2010 שלו, יין פירותי כמעט סמיך שמכיל 14 אחוז אלכוהול. "מכיוון שהעולם הישן מחק אותו מלוח היינות לא היה לו ביקוש מסחרי. רק בשנים האחרונות, כשבדיקות מדעיות מודרניות הצליחו לאתר את הקרמנר שהיה מפוזר בין גפנינו, התחלנו להפרידו ולשדרגו ליין זני בזכות עצמו".
מאז מייצרים באדוארס יינות רבים משלל זנים. מיין הדגל, דוניה ברנרדה, ממסך של מיטב ענבי המשפחה שנקרא על שם אשתו של האב המייסד, ועד ליינות הסדרה הכשרה "דון חוליו", שנקראת על שם הסבא. בנוסף לאלה יגיעו לישראל בשנה הקרובה גם הסוביניון בלאן הלבן בעל הטעם המינרלי המרענן והמלבק האדום מהסדרה החדשה LFE900, שכרמיה נמצאים בגובה 900 מטרים.
ביקב אדוארדס ייצרו השנה כ-30 מיליון בקבוקים (לשם השוואה, כל יקבי ישראל מייצרים בשנה "רק" כ-36 מיליון) והמשפחה ממשיכה לטעת כרמים ברחבי צ'ילה. "הענבים שלנו הם שם המשחק", מסכם לואיס פליפה. "אחותי נשואה ליינן הראשי שלנו, ניקולס ביזארי. אני תמיד מתלוצץ עם גיסי ואומר לו שייזהר כי הוא יכול רק לקלקל את הענבים הטובים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם