הממד הרביעי: קוקוס מהרג' פרק 14

בפרק שלפנינו סועדים יותם, פרבהו וקוקוס מהרג' את ארבעת מצבי התודעה הידועים, חווים רטט אדמה בלתי מבוטל ומקנחים במחלוקת מילולית סבוכה

שנטם זוהר | 26/11/2010 9:48

קריסת מבנית: שיר אקדמה והסבר לפרק סתימת הגולל על העבר והעתיד.

הו הפכי האותיות ומשמעות כל השמות
בשתי שפות מאוד קדומות
ופירשוני המספרים
עם המבנים המתכלים
וכן הטעמים ארבע
ערות, חלום, שינה, טוריה
בסוף מארבע לשלוש
יש להפעיל כאן את הראש!
מבנה שווה לאישיות
ומצב הכרה, תפיסה
יותר מרגע להרעיד
בלי קצב אינטרנט מפחיד
כפי שיצאו אז ממצרים
כך בגואה שבעתיים
ואם הנס הזה היה
טרום חנוכה
שיוולה!

ברגע שעזב אליוא את המסעדה עם ניירות הירושה החתומים בידו, רטטה האדמה בעדינות והמסעדה רעדה. וכמעט מייד רעדה האדמה שוב. יסודות המסעדה האדמתיים נרעדו וקירותיה העקומים נסדקו, והנמלטים מלאו חיל ורעדה. כפנתר, זינק מהרג' להשליך את ששת הכיסאות ושני השולחנות אל חצר המסעדה. לימונים עמוקים התנגשו במתוקים מעופפים, ומלונים ארוכים התפוצצו אל תוך ענן על-זמני של מלח לבן. קוקוס קם, אחז בתיק, ותוך שזרק לתוכם לימון, מלון, מתוקים ומלח, קרא, "אחריי!".

יותם מסכים. מחלוקת

ילדים ישראלים רגילים לחוות אסונות גדולים, ואין בהתפוצצות המסעדה האהובה עליהם דבר יוצא דופן. אך עבור פרבהו, אשר גדל בסביבה ממוגנת, כוחות טקטוניים המובילים יבשות להתנגש זו בזו נחוו כאתגר בלתי אפשרי. וכך, שורך את נעלי ההתעמלות שלו באצבעות נרעדות, דמיין פרבהו בעיני רוחו ריצה מהירה חזרה הביתה. אך מהרג', אשר ראה ללב תלמידו, אמר: "ים, ברם, שנטם."

הבאבא-קוקוס חוזר אורן אנטין

כך נמלטו הנמלטים מקירות המסעדה המתפוררים ועלו על דרך האדמה הנוזלית שהייתה, לכל עניין וצורך, בלתי ניתנת למעבר. ובראות מהרג' את נוזליות האדמה ואת מנוסת העכברוש, החתול, הכלב, הקוף, החזיר, החמור, הצרצר, הפשפש, הגמל, האדם, הסוס והעש, השתטח על האדמה הנוזלית ושחה דרך האדמה דרומה.

"אחריי!" שאג.
נדהמים, שואטים, מועדים ומתייצבים, עקבו התלמידים אחר מורם. והם שחו דרך האדמה על מים רטובים, והאדמה להם חומה מימינם ומשמאלם. ושלט מסעדת ה-We Made It היטלטל ונפל אל האדמה, והקירות התפוררו לאבק דק וגג המסעדה קרס ופסולת בניין סתמה את חמסת בית הקברות לירקות. לצד כנסייה ורודה, מקהלה שרה, "חולמ, קותמ, רמ, צומח." והנמלטים זרמו, עד שאחזו בקרקע מוצקה בדמות תל עתיק. אז הכין מהרג' מלון מר עם לימון מלוח וממתקים, והם סעדו בשלווה את ארבעת הממדים.

"ממקום מושבנו כאן," אמר מהרג', "בואו נבנה מחדש את המסעדה."
התלמידים הביטו בו בעין מותשה.
"אנא הירגעו," הורה מהרג', "ועתה, עצמו את עיניכם ודמיינו את כל החומרים הנחוצים לבניית מסעדה."
התלמידים עצמו את עיניהם, מדמיינים חומרים שונים.
"עתה, מקמו את עצמכם ביסודות המסעדה ובנו קומת תבלינים מעל לראשכם."
"אבל גורוג'י, לא ארגנתי לעצמי תבלינים," אמר פרבהו.
"אז צא וסייר בשוק שבתוך ראשך, והבא משם את מיטב התבלינים."
"כן, גורוג'י."
"עתה, אחרי שבניתם את

הרצפה, בנו ארבעה קירות מחומר שהנכם יכולים לתפוס בקלות בדמיונכם. וכשאתם מסיימים, הניפו ארבע אצבעות באוויר."

שמונה אצבעות התנופפו אל על.
עתה הרימו גג למבנה.
פרבהו חייך בשמחה. "גידלתי פטריית ענק, גורוג'י. קטפתי אותה ואני משתמש בה עכשיו לכסות את הגג."
"טוב מאוד," צקצק מהרג' בלשונו. "עכשיו, לפני שנוכל לחזור למבנה המשופץ, חשוב שנסכים להסכים שהמסעדה שרירה וקיימת."
יותם קימט את מצחו.
"יותם?"
אני מסכים, אבל אני לא מסכים להסכים."
"ולמה לא?"
"יותר מדי פעמים אותה המילה."
"טוב....פרבהו?"
"גורוג'י, אני מסכים להסכים, אבל איני מסכים."
מהרג' כיווץ את גבותיו. "וזאת למה?"
אני מסכים להסכים כי כל כך טוב להיות יחד. אבל ממש להסכים שמה שהוא הינו כפי שהוא, זה מעבר ליכולתי."

מהרג' נאנח. "אוקיי. כיוון שיותם מסכים אבל אינו מסכים להסכים, ופרבהו מסכים להסכים אבל אינו מסכים, אנו באי הסכמה. וכך עתידנו סתום כעברנו."
ברקים האירו את התל, עם חרקים זוהרים, ציפורים צווחות, בתים בוערים, כוכבים, ירח וים.
"גורוג'י," שאל פרבהו, "האם אנו ערים, חולמים, ישנים, או משהו אחר לגמרי?"
מהרג' שרטט מעגל עם מקלו בחול. "התוכל לרבע את המעגל הזה?"
יותם מחק את המעגל וצייר מרובע בחול במקומו.
ופרבהו מחק את המרובע, באומרו, "מבנה אותה המסעדה כבר נמחק מעל לפני האדמה."
ושלושת הנמלטים יצרו משולש מושלם.

על הכותב

הכותב מתנצל בפני הקורא על כי, בקריאה שטחית, פרק זה סתום במיוחד.