שיחה אינטימית: המלצות בילוי לליל שמחת תורה
לפי ספר הזוהר, הלילה נחתמות הבחירות הנוגעות לחיינו במהלך השנה הקרובה. אז כדאי לנצל את ההזדמנות הנוספת לעוד שיחה אינטימית עם הבריאה
מדובר במפגש אישי, מצומצם יותר ביחס למפגשים שחלו בינינו לבין בוראנו מאז הסליחות, ראש השנה ויום הכיפורים. עד ליום זה החגים כיוונו לתפילות ולתשובה פנימית הקשורה גם בעמים אחרים, במעגלים רחבים, ואילו הפעם, בהושענא רבה, זהו מפגש אישי, ללא סמלים וללא טקסים. מפגש המביא אותנו לצלול עמוק יותר לנבכי נפשנו, לזכך ברמה הכי עמוקה שאפשר, הפעם רק ביני לביני.
בסיבוב הנוסף הזה אני בודקת איפה עוד ארצה להכניס אנרגיית חיים למערכת שלי. זה יכול לחול על תחום המחשבות, שהרי יש מביניהן כאלו שגוזלות מאיתנו אנרגיה אדירה וחשובה של חיים, ואנו מוזמנים לעשות עליהן "קאט". זה יכול לחול גם על רגשות, שהרי היכולת האנושית להיתקע ברגשות מסוימים, גם אם הסיבה להיווצרותם חלפה עברה זה מכבר, היא מופלאה מאין כמוה. ולבסוף כדאי לבחון את תחושות הגוף, כלומר זיהוי מקומות עם חסימה אנרגטית-פיזית ודאגה לריכוכם בטכניקות ובאמצעים שונים.
ועדיין, שאלה מסקרנת היא באיזה בדק בית חוזר מדובר. יש סברה בתורת הסוד, לפיה מלחמת אחרית הימים, מלחמת גוג ומגוג, תתרחש בהושענא רבה. הנה סיפור חסידי פשוט ועמוק, המיוחס לרבי פנחס מקוריץ, בהקשר זה: "בחול המועד סוכות דרש רבי פנחס על ההפטרה שבה מדובר על ביאת גוג ומגוג. אמר: 'מקובלים אנו שהקרב העיקרי במלחמה זו יהיה בסוכות. הבריות אומרים על אדם פלוני ועל עם פלוני: גדול הוא כגוג. מפני מה? מפני שגוג הוא גדול בגאווה ובגסות רוח. וזוהי המלחמה שצריכה להתלקח בסוכות: מלחמתנו בגאוותנו'."
ובאמת, זו שאלה חשובה: מה מצבה העדכני של הגאווה שלי? איפה העלבון הישן מחזיק אותי בפירוד? איפה הכעס עושה זאת שוב ושוב? איפה הקנאה או היהירות דואגות לניתוקים ולשכיחת האמת של הלב, של מה שבאמת חשוב לי בחיים, של מי שבאמת חשוב לי בחיים? איפה גסות הרוח משתלטת על כל חלקה טובה שלי, בתוכי או במערכות היחסים שלי? ואז, בעוצמה של החלטה נחושה, החלטה של חתימה אחרונה, להחליט "די": לא נותנים לכל אלה לשלוט עוד.
בשמחת תורה קוראים את פרשת "וזאת הברכה" (היחידה במקרא שאינה נקראת בשבת), החותמת את ספר דברים ואת החומש כולו, ובשבת הראשונה שאחרי שמחת תורה מתחילים לקרוא את התורה מהתחלה, מבראשית. הנה, אם כן, תזכורת נוספת למעגל החיים המחזורי המתפתח, אשר מצד אחד חוזר על עצמו ומצד שני יזמן אפשרויות להתחדשות. כי למרות שהחיים נעים במעגל, במחזוריות, זוהי אינה מחזוריות של חזרתיות אלא של צמיחה ותנועה, כמו בספירלה.
אדם עוזב את העולם בצורה שונה מזו שהוא נכנס אליה, גם אם הוא לא יודע זאת (וכדאי שיידע זאת...). כפי שהתאים בגוף שלנו מתחדשים בכל רגע ורגע, וזה מאוד ברור לנו במישור הפיזי, כך גם
אנו עומדים בפני כניסה לתרדמת החורף של הנפש. התכנסות לצורך הכנה לצמיחה מחודשת באביב הבא. לכך נועדו החגים להכין אותנו. ברור שבכך לא מסתיים הסיפור. התנועה ממשיכה, גם דרך תרדמת החורף, והחגים הבאים יאפשרו להמשיך את התנועה הזו. לכן, גם ליל הושענא רבה הוא לא ממש הזדמנות אחרונה: התהליך ממשיך ונגיש לנו כל יום ויום, ועם זאת, ועל אף שמעגל השנה היהודי ממשיך לנוע ואנו בתוכו, עדיין נדמה לי שמעגל זה דואג בחכמה לכך שלא נמרח את הזמן, שלא נדחה ונגיד "אחר כך". התחנות הללו, מאז חודש אלול ועד הושענא רבה, הבנויות זו על זו, כל אחת מהן יורדת יותר ויותר לעומק, לקילוף של עוד קליפה בשכבות הבצל שאנו נושאים בנפשנו. והושענא רבה אף היא תחנה משמעותית לעת עתה.
יש מנהג בליל הושענא רבה לברך בברכת "פתקא טבא" (פתק טוב). זוהי ברכה מסורתית, המסמלת את החותם השני, כאמור, שבו נמסר הפתק לעולמות העליונים לממש את מה שנכתב בראש השנה ונחתם לראשונה ביום כיפור. בברכה הזו מאחלים שנקבל דואר טוב, אבל, כמו שהזכרנו כאן בעבר, את המעטפה "פותחים" רק בחנוכה.
כל אחד ואחת מאיתנו מוזמן למצוא את הדרך האישית והמתאימה לו ביותר, כדי לקיים את בדק הבית הנוסף הזה בליל הושענא רבה - בין אם באמצעות כוונת המחשבה בלבד, בין אם דרך בקשה ותפילה פנימית, בין אם בקשת סליחה שמחכה להגשמה, ובין בכל דרך אחרת שתומכת בשליחת המעטפה עם הפתק ליעדה. בברכת חג שמח ו"פתקא טבא"!
לאתר הבית של יפעת אהרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם