ראשי » סגנון » ניו אייג' » סיפורים מהקליניקה

ייסורי גדילה: סיפורים מהקליניקה הסינית הקהילתית

האם אסתר הקרייריסטית, שסובלת מבעלה ומכאבי ראש, נתי בעל מערכת העיכול העצבנית ויוני הסובל מחרטה מייסרת יכולים ללמוד דבר או שניים מהבן הצעיר של רואי גרין, המצמח עכשיו שיניים?

רואי גרין פ''ח | 13/9/2010 11:22

הבן הקטן שלנו מוציא שיניים, ואגב כך גם אותנו, מדעתנו, בלילה. ובכל זאת, נדמה לי שהפושע הקטן הזה יכול ללמד את כולנו דבר או שניים על התמודדות עם כוחות החיים.

אתמול קמתי עייף במיוחד, לאחר עוד לילה בכיכוב הפעוט, והתחלתי את היום עם משאלה שייגמר כבר. הקליניקה בערב הייתה עמוסה, עם מטופלים שמגיעים מדי 15 דקות, והאמת היא שבירכתי על כך, בסופו של דבר. ככה לא יכולתי לחשוב על העייפות שלי יותר, והוכרחתי לפעול מתוך ה"כאן ועכשיו". לתת לפוקוס, שפחדתי שלא יהיה לי, לקחת פיקוד.

נתי (שם בדוי) נכנס ראשון לטיפול הרביעי שלו בבעיות עיכול שהחריפו מאז חזר מהודו, ואחריו רותי, ששמחה מאד לקבל סופסוף מחזור ללא כאבים. החיוך שמתפשט על פניה בכל פעם שאני שם לה את המחטים עשה לי טוב. יוני, גבר בשנות ה-50 לחייו, נכנס עם פנים נפולים. אביו בן ה-80, שזה עתה עבר יוני להתגורר עמו, אושפז בבית החולים במצב של חוסר הכרה. "איחרתי", הוא הפטיר בעצב, ולי רק נותר לשתוק ולנסות להעניק לו 30 דקות של שלווה וצבירת כוחות בסיוע המחטים.

אחריו הגיעה אסתר, קרובת משפחה קרייריסטית שסובלת מכאבי ראש ומסרבת להאט את הקצב מעט, ואחריה זהבה, שבאה לטפל בכאבי צוואר ובתופעות גיל המעבר. היא פתחה את שיחתנו בהצהרה שהמתח והחרדה שבהם היא נתונה הם תוצאה של הסביבה המשפחתית שלה.

"מישהו ספציפי?", שאלתי.
"כן, בעלי", היא חייכה.

דיקור. לא יכול להילחם בטבע צילום: רואי גרין

צרות קטנות

חשבתי שוב על בני הקטן שמצמיח שיניים. ניסיתי לעשות לו דיקור כדי שיישן טוב יותר, ואולי גם עזרתי לו מעט, אבל דיקור לא יכול להילחם בטבע. שיניים שבוקעות וחותכות את הבשר בדרכן החוצה הן תופעה טבעית וכואבת, ואף על פי כן מבורכת. הן חלק מייסורי הגדילה שלו. לכל בעיה יש הקשר מסוים, טבעי או לא טבעי, אך כזה שדורש התייחסות. תהיתי גם אם באמת אוכל לעזור לכאבי הראש של אסתר, שממשיכה לחיות את חייה בקצב מטורף. או לגברת שחיה בסביבה משפחתית רווית מתח וחרדה. איך אפשר לעזור כאשר כוחות החיים משחקים תפקיד כה משמעותי במכאוביי היומיום?

מטופלים יכולים לעזור לעצמם, בעיקר. מה שיכולתי להציע ליוני, שאביו זה עתה אושפז, זו הזדמנות להתחבר לחכמת הגוף ולאגור כוחות כדי להתמודד טוב יותר עם המציאות המורכבת. וזה גם מה שאני יכול להציע לאסתר ולזהבה: פסק זמן שיאפשר לגוף ולנפש להתאפס קצת,

כדי למצוא דרך התמודדות טובה יותר עם "ייסורי הגדילה" שלהן.

נכון, אפשר לטפל ישירות בכאבי הראש ובתופעות גיל המעבר, אבל טוב יותר יהיה אם במהלך הטיפולים תגיע אסתר למסקנה שהיא צריכה קצת להוריד את הקצב, כי אני יכול להמליץ על כך עד מחר, אבל זה יהיה חייב לבוא ממנה. ואולי זהבה תמצא כאן כוחות להתמודדות עם בעלה, ודרך כלשהי למתן את הלחץ הסביבתי המופעל עליה כל הזמן.

בדרך הביתה חשבתי שוב על הקטנצ'יק הזה, שבטבעיות מדהימה יודע להתמודד טוב יותר מכולנו עם "הצרות" שלו. הוא פשוט בוכה וצורח, ובבוקר קם חייכן ומאושר, כאילו מעולם לא סבל. אילו ידענו כמוהו להתמודד עם ייסורי הגדילה שלנו מבלי לסחוב איתנו את הסבל הנפשי הכרוך בהם לכל מקום, אולי לא היינו זקוקים כלל לדיקור. ואולי הוא גם יודע משהו שכולנו שכחנו: איך לחיות את ה"כאן ועכשיו" שבו אין שום בעיות, רק פתרונות.

לאתר הבית של רפואה סינית קהילתית בירושלים