ראשי » סגנון » ניו אייג' » סיפורים מהקליניקה

הטאו של מרים: סיפורים מהקליניקה הסינית הקהילתית

הרפואה הסינית מייחסת לכל אדם ייעוד פרטי, ה"טאו" שלו. סטייה מהדרך יכולה להוות גורם למחלה, כמו במקרה של מרים, שהרגישה שהיא לא מספיק רוצה את הדברים שהיא רוצה

רואי גרין פ''ח | 31/10/2010 13:51

מרים הגיעה לקליניקה יחד עם אחותה שסבלה מבעיית כתף קלה, וסיפרה לי שניסתה לגרור גם את בעלה לטיפול, ללא הצלחה. "רציתי שנשב שלושתנו יחד בטיפול, אבל הוא מפחד ממחטים, חבל על הזמן... לא עזרו כל השכנועים." "לא נורא", אמרתי, "העיקר שהגעתן אתן". הטיפול באחותה לא דרש זמן רב, ולאחריו שבתי לדבר עם מרים.

הסיבה להגעתה הייתה נפשית. בת 31, נשואה עם שני ילדים קטנים, עובדת בחברת כוח אדם. בשנים האחרונות חיה מרים בתחושה של אבדן דרך, כלשונה, כאילו לא ממשה את ייעודה. "ואת באת לטיפול בתקווה להשיג מה?", שאלתי. "בתקווה שזה יעזור לי להתכוונן על מה שאני באמת רוצה". המשכתי לעיין בשאלון הרפואי שלה וציינתי לעצמי את כאבי הגב התחתון והברכיים, העייפות, נשירת השיער, הסחרחורות וקוצר הראייה.

נדמה ששאלת הייעוד האישי נשאלת רבות בתקופה האחרונה. האם זה חופש הבחירה שגדל עם השנים, או ריבוי האופציות? בקרב חלקים רחבים באוכלוסייה שאלת הייעוד אינה רלוונטית, מאחר שההכרח לשרוד פיזית מכתיב את הקיום. אולם אצל רבים אחרים קיימת התמודדות עם השאלה הזו, כזו שאינה דומה בעליל לזו של הורינו, סבינו והדורות שקדמו להם. בתקופות ההן פשוט הלכו בדרכי ההורים, או חיפשו "מקצוע מכובד" כמו עורך דין או רופא. היום החיים יותר מורכבים.

ברפואה הסינית, לכל אדם הייעוד שלו, ה"טאו" שלו, וסטייה מהדרך יכולה להוות גורם למחלה. התהליך פועל במספר איברים, שלכל אחד משויכת יכולת מסוימת: הכבד הוא "הגנרל", הרואה למרחקים והמכוון אותנו לעבר ייעודנו; כיס המרה שוקל את האופציות בשטח ומחליט את ההחלטות; הכליות הן המנוע רב העוצמה של כוח הרצון; והלב מעניק את היכולת להביא לכדי מימוש את מה שאנו חולמים עליו.

דיקור. לא התשובה המתבקשת לבעיות של מימוש צילום: רואי גרין

עד לצעד הראשון

"בדרך כלל אנשים לא באים לדיקור בשביל הדברים האלה", אמרתי בכנות.
"אני מתארת לעצמי", ענתה מרים, "פשוט אני לא מאמינה בפסיכולוגים".
הסברתי לה שאוכל לסייע באיזון הכוחות האנרגטיים שקשורים בתהליך, לסייע בהצתת הניצוץ לתחילתו, אך שלא תפסול סיוע מכיוון הפסיכולוגיה או האימון האישי.
"איפה את מוצאת את הקושי הכי גדול?"
"אני מרגישה שאת הדברים שאני רוצה לעשות אני כאילו לא רוצה מספיק, לא מצליחה להניע את עצמי לקחת את הצעד הראשון."

תחושת אבדן הדרך של מרים משלבת כמה גורמים, והסימפטומים האחרים שלה מצביעים על כך ששורש הבעיה טמון בחולשת הכליות וכוח הרצון שנובע מהן. אך האם השימוש שלה בביטוי "אבדן דרך" מלמד שפעם ידעה את הדרך, והיום כבר לא?

"תמיד רציתי להתעסק באמנות, מגיל צעיר. ההכרח להתפרנס דחק את המשאלה הזו הצדה,

אני מניחה".
"אני מאמין בלקיחת צעדים קטנים. הצעד הראשן הוא הכי קשה."
כמו במכונית, הכוח הגדול ביותר נדרש בהילוך הראשון. הנקודות שדקרתי היו על מרידיאן הכליות, לחיזוק כוח הרצון והנחישות. גם מרידיאן הכבד, "הגנרל", קיבל התייחסות. הדיקור סחט ממנה אנחה קלה, והיא שקעה בשינה עמוקה.

מרים הגיעה לשלושה טיפולים, ובמהלך הקיץ טסה לחופשה בחו"ל. פגשתי בה באקראי ברחוב יום אחד, והיא סיפרה לי שהדיקור עשה לה טוב, למרות שעדיין לא עשתה את הצעד הראשון.
"זה מתקרב, אבל..", חייכה.
"אני שמח".

נפרדנו והיא נכנסה למכונית שאספה אותה. למחרת התקשרה לקבוע טיפול נוסף. באחת הפגישות ציינה שבאוקטובר מתחילים לימודי עיצוב פנים, והיא שוקלת להירשם. אבל היא לא יודעת, לא בטוחה.
"נראה מה יהיה...", הפטירה.
"נראה", השבתי.

לאתר הבית של רפואה סינית קהילתית בירושלים