לא כולל שירות: אחת שלא יודעת לארח
אני נורא אוהבת אורחים אבל ממש שונאת לארח. איך יכול להיות שלהתרוצץ סביב החברים שלי כמו דבורה מסוממת ולהגיש להם אוכל בכלים מטופשים יגרום להם להרגיש נוח? או לי?
הפעם הראשונה שהבנתי עד כמה אני מארחת גרועה הייתה כשעברתי לגור בדירה שכורה. ביחד עם כמה מגבות מהוהות וסדינים עם גומי רפוי מדי, התעקשה אמי לדחוף לזרועותיי גם ערימת כלים המיועדים לאירוח. מדובר, לרוב, בערימת צלוחיות סדוקות בהדפס עות‘מאני מכוער, ובפנכה הנצחית לפיצוחים, זאת שמחולקת לשלוש קעריות קטנות, ולנצח תעלה אבק בארון ותתפוס המון מקום.
"לארח זה כיף,“ הודיעה, "זה גורם לאנשים להרגיש נוח, להרגיש שהם רצויים.“ הסתכלתי עליה מבולבלת. איך יכול להיות שלהתרוצץ סביב החברים שלי כמו דבורה מסוממת ולהגיש להם אוכל בכלים מטופשים יגרום להם להרגיש נוח? או לי?
הפעם השנייה שהבנתי עד כמה אני מארחת גרועה, הייתה כששוב מזגתי לעצמי דיאט קולה והשארתי את הכוס של שרון ריקה. ישבנו אצלי בסלון וראינו סרט, לועסות נודלס שמנוני שהזמנו בטייק אוויי.
"תגידי, מה נסגר איתך,“? גערה בי ומזגה גם לעצמה, "שכחת שאני כאן.“?
מיד נמלאתי בושה, מבוכה ושנאה עצמית מפעפעת. אני פשוט בהמה, בעטתי בעצמי. מילא שאני אף פעם לא מציעה קפה לאף אחד - עזבו קפה, כוס מים עלובה לא עולה בדעתי להציע, חלילה לא עוגה מאפה בית. אבל למזוג רק לעצמי? אין עוד אנשים בעולם? לא רק שאינני עומדת להמשיך את שושלת האירוח המשפחתית, אני עומדת לקבור אותה באדמה.
זה לא שאני לא אוהבת אורחים. יש פה חברים כמעט כל סופשבוע. אני גם ממש אוהבת לבשל, וכשאני זוכרת לקנות חלב, יש אפילו מי שטוען שהקפה שלי לא רע. אבל האמת היא שאני אדם עייף ועסוק, שלא בא לו להעמיד פנים, ועוד יותר לא מתחשק לו שיעמידו פנים לידו. לכן אני פשוט מתנהגת לאורחיי כפי שהייתי רוצה שיתנהגו אליי כאורחת. ואני, מה שגורם לי להרגיש נוח, זה שמעניקים לי כרטיס חופשי: למקרר, לארונות,
זה לא שאכפת לי להכין קפה, סנדוויץ‘ או ארוחת חמש מנות, להבדיל. אני אוהבת לפנק את חבריי. אבל המחשבה שאני עושה את זה ממקום טקסי, כי כך יאה ונאה, נראית לי מטופשת. חבריי מרגישים מספיק נוח להכין לעצמם, כיוון שביתי הוא ביתם. וכן, גם כי הם יודעים שאני עצלנית ואין לי כוח להכין בעצמי.
לא לחינם הייתי הפקידה הגרועה ביותר בתולדות צה“ל, שנזרקה משמונה משרדים. כמה כפיות מלח בקפה של המפקד, פלוס פרצוף מופתע משכנע, ואת מקבלת אחלה פטור מקפה עד להודעה חדשה. שיכינו לבד, הקרציות. במחשבה נוספת, אולי זה מה שאני צריכה לכתוב על דלת הבית שלי, מתחת לשם המשפחה: "לזובסקי - שירות עצמי.“
ולסיום, הבהרה: מתברר כי יש מי שנפגע מכך שכיניתי את החלילית "כלי דבילי“ בטורי האחרון. לפיכך אני גם מתנצלת וגם מעוניינת להבהיר, כי החלילית הינה כלי נגינה פנטסטי וחד פעמי. קיברו נא, ילדים, את הגיטר הירו בארון, השליכו את החלומות לרכוש מערכת תופים - ולכו על זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם