ארוחה ערומה: כשאת מוזמנת להביא את הספציאליטה שלך
מה אם הפשטידה שלי תישאר שם לבד אחרי כולם, כמו ילד ששכחו לקחת מהגן? פלורה צפובסקי מגלה שלהגיש את האוכל שעשית, זה בעצם להציע את האגו על מגש מפואר, לחסדם של האורחים
לארח (ועל כך ארחיב בפעם אחרת) זה עסק מלחיץ במיוחד, אז למה להרחיק לכת אם אני נכנסת לסרטים מהצורך להביא פשטידה? במשך יומיים ניסיתי להבין מהו מקור החרדה האמיתי: הרי לא פעם הכנתי בתנור הקטן שלי פשטידות, עוגות ותוצרים שלא עומדים בשום הגדרה סטנדרטית. ועם זאת, האינסטינקט המיידי שלי היה לרוץ ל"בייקרי" הקרוב ולרכוש קיש מדוגם עם בטטות. במילים אחרות, תכננתי להגיע לאירוע הפשטידות עם פשטידה שאני הבאתי, אבל היא לא באמת "שלי". לבסוף הבנתי - הקבלה שאקבל במאפיה ואריזת הקרטון היפה שתחבק את הקיש סביב סביב, אמורים לשמש בסופו של דבר כחומת מגן לאגו שלי, שחששתי שעלול להתנפץ במהלך האירוע לרסיסים. מה אם הפשטידה שלי תישאר שם לבד אחרי כולם, כמו ילד ששכחו לקחת מהגן? מה אם יגיע סוף הערב והמארחת תציע לי לקחת את שאריותיה הביתה, באדיבות שמסווה בוז עמוק? מה אם הבייבי הגבינתי שלי לא יהיה טוב מספיק?! כן, הנה הגענו לנקודה שאין לי מושג איך לא פתחתי איתה את טור הבכורה – בישול הוא עניין של אגו.
תמיד עניין אותי איך מרגישות אותן האמהות שילדיהן מעדיפים "טבעול" על פני הבישולים שלהן. אולי הן בכלל לא רואות באפייה, קיצוץ וערבוב, ביטוי לאישיות שלהן, מי יודע. אבל כמי שגדלה בבית בו "אוכל טעים" היה סוג של ספורט אולימפי, אני רואה בדחייה פוטנציאלית של הפשטידה שלי עלבון אישי. רגע אחד לפני שהטועם מכניס את המזלג לפה, אני תמיד נדרכת בפחד ומשריינת את ה"נו,טעים?" העולץ שלי, עם דגש קל על ה"טעים". לרוב אני נתקלת בתגובה חיובית, טפו טפו, אבל אין לדעת מה יתרחש בבית מלא באנשים זרים שאת גחמותיהם אני לא הספקתי ללמוד.
מתוקף המשנה הזו, התחלתי בחיפושי המתכון האידיאלי – קל, מהיר ויחד עם זאת מרשים – כבר ביום רביעי. כל הקישים, על בצקיהם הפריכים, לא באו בחשבון, כי אין לי מעבד מזון. מוזאיקות רבות-שכבות ורכיבים נפלו מחוץ למסגרת הזמן שלי. אחרי כמה התלבטויות בחרתי בפשטידת תירס וגבינה, קלאסיקה צנועה ודלת חומרים, שאפשר לערבב תוך דקה. מה שיצא, מאפה טעים, אם כי מעט יבש ונמוך קומה, זקוק למייקאובר אסתטי, כי אם למדתי משהו מכל הפעמים בהן "התארחתי", זה שהפרזנטציה חשובה כמעט כמו התוכן. אם לא יותר.
פעם, למשל, הגעתי עם עוגת שוקולד לא מרשימה בעליל שבמקרה מצאה את עצמה באריזה גלוסית של "מקס ברנר", והאורחים התמימים לא הפסיקו להתלהב. הפעם, את מקומה של העטיפה המסחרית תפס מגש פלסטיק עם תמונה מרטיטה של הזוג המלכותי משוודיה, שנקנה בפרץ של יצירתיות בדיוק למטרות כאלה. המאפה נחתך לריבועים מעודנים והונח "בתפזורת" על המגש. אחרי נסיעה במונית שירות והמתנה בצומת סואנת לחברה טובה (מחקר מהיר העלה שהחזקת כלי עטוף בנייר כסף אפקטיבית יותר
מה לא היה שם, במשתה המושחת של צעירים בשנות ה-30 לחייהם? פשטידת תפוח אדמה ובשר מהבילה לצד מאפה פטריות ופרמזן, לביבות בטטה "אורנה ואלה" שהצטופפו עם יצירה מפוארת מפירה בשני צבעים, פשטידת התירס הצנועה שלי שדווקא סיפקה אלטרנטיבה לחובבי המאפים השטוחים והחרוכים טיפה, אבל! כל זה לא עזר מול המאכל והגימיק - כדורי אורז וגבינה שמולאו, שימו לב היטב, בזית! הכינה אותם בחורה רגועה ושיקית מאוד, שידעה היטב מה יקנה את ליבם של האורחים: משהו קטן, מטוגן, ממולא בווירטואזיות ומהדהד קשות לניינטיז.
"איך הכנת את זה?", התלהבה בחורה אחת. "מה, זה ממולא, איזה כיף!", צהל בחור נוסף, שלבש חולצת משבצות מפלנל והרגיש כנראה ממש בבית. אני ישבתי על הספה וראיתי את הפשטידה שלי מכורסמת פה ושם, אבל אף אחד לא שאל מהיכן גרגירי התירס והאם השתמשתי בגבינה 3% או 5%. יש לי הרבה שאיפות בחיים, אבל לכמה שעות רציתי להיות נערת כדורי הגבינה הזו, לחלק בנונשלנטיות את המתכון ולחייך בהתנשאות. בסוף האירוע, שלפתי בכל זאת את הקלף האחרון – רחצתי היטב את המגש השוודי ונכנסתי איתו לסלון בכוונה לארוז אותו ואת הגאווה שלי וללכת הביתה. "וואו, איזה יופי, מה זה?" תפסה אותי המארחת. "ממש מגניב," חייכה מיס גבינה וזית בנימוס. שלושתנו הבטנו בסקרנות על הזוג המלכותי שהחזיק ידיים על גבי המגש, עייפות ומתקשות להיזכר כבר מה נשנשנו במהלך הערב. החיוך הרגוע של הזוג הסקנדינבי לא נידב שום מידע, אבל ידעתי עמוק בלב כי בסתר הם מקווים להיות קבורים תחת המאכל הכי מוצלח במסיבה. בפעם הבאה, חברים.
חומרים:
25 גרם חמאה
1 כוס אורז עגול לריזוטו
3 כוסות מים רותחים
מלח, פלפל שחור טחון טרי, אם אוהבים אז מעט צ'ילי גרוס
2 ביצים (מס' 2 או 3)
100 גרם גבינת קשקבל (או כל גבינה צהובה אחרת) חתוכה לקוביות קטנות (אפשר לערבב כמה סוגים של גבינות)
2 ביצים
1 קופסת זיתים ירוקים מגולענים
פירורי לחם (רגילים או זהובים)
שמן לטיגון עמוק
אופן ההכנה:
ממיסים בסיר כבד את החמאה ומטגנים את האורז למשך כ-2 דקות, תוך כדי ערבוב מתמיד.
מוסיפים לסיר 1/2 כוס מים רותחים ולאחר שהם נספגים מוסיפים 1/2 כוס נוספת, כך עד שכל כמות המים נספגת. מתבלים במלח ובפלפל (ואם רוצים אז גם בצ'ילי גרוס) ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהאורז מוכן ונותר דביק במקצת.
כשהאורז הצטנן לחלוטין מוסיפים את הביצים ומערבבים. מרטיבים את כפות הידיים. מניחים כף אורז על כף היד, ומשטיחים לפיתה קטנה. מניחים במרכז 2-3 קוביות גבינה וזית. סוגרים את כף היד סביב המילוי ויוצרים כדור שבמרכזו המילוי. מגלגלים בין הידיים ומוודאים שהצורה מושלמת וללא פתחים. מכניסים למקרר למשך כשעה עד שהכדורים יתקשו.
מחממים שמן לטיגון עמוק. מכינים 2 צלחות: אחת עם 2 ביצים טרופות ואחת עם פירורי לחם. מוציאים את המגש עם הכדורים מהמקרר. טובלים את הכדורים קודם בביצה הטרופה ואחר-כך מגלגלים בפירורי הלחם. מטגנים בשמן עמוק חם, כמה כדורים בכל פעם, עד שהם זהובים ופריכים. מגישים חם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם