להשמין בצ'כית: מה תאכלו כשתבקרו בפראג
אם פניכם מועדות בהמשך החג לפראג, או לכל עיירה צ'כית ציורית, תשמחו לגלות שפלורה עשתה בשבילכם תחקיר אוכל מקדים. שם הקוד הוא להשמין בנחת, כאילו אין מחר
ובכן, אני כבר לא צריכה לתהות (אולי חוץ מהקטע של האשמה). אני מבקרת בצ'כיה, ובקרוב אפרסם ספר הממליץ לסלבריטאי הוליווד, איזו רנה זלווגר למשל, להפסיק לעשות שטויות ופשוט לעבור לכאן לאיזה חודש, אם במקרה התפקיד התורן דורש פרצוף עגלגל. בספר אמליץ להם להצטייד בפיג'מה, ספר טוב ושמיכת פוך מפנקת. למעשה, העיניים שלי נעצמות בעצמן בזמן שאני מקלידה שורות אלה. ידי כבדות ורפויות, ואת ראשי ממלא צמר גפן מתוק. מסתבר שצ'כיה, מלבד היותה מדינתם של פראנץ קפקא, של ארכיטקטורה ציורית ושל אגון שילה, מצטיינת בלערפל את התודעה ולערסל אותה ברכות על אדי מרק גולאש, בזמן שהגוף משמין אט אט.
אקדים ואומר שצ'כיה אף פעם לא נמנתה על יעדי החופשה הנחשקים שלי. רחוק מזה. ועכשיו אני מתחילה להבין למה. מזרח אירופה, בכלל, תמיד הצטיירה בעיני כיעד נחמד לפנסיה, הגיל הזה בו לשבת על גדות נהר עם שמיכה משובצת ושטרודל תפוחים נחשב כמעשה תרבותי ואף רוחני. הקרבה הגיאוגרפית, התדמית המיושבת משהו, העובדה שפראג מככבת בדרכון של כל זוג משעמם שאי פעם הכרתי, כל אלה תמיד הרחיקו אותי ממדינה זו, וספק אם הייתי מגיעה למחוזותיה אם לא עניינים משפחתיים סודיים (הסוד המלא שמור במערכת).
אבל הנה אני כאן, ומחובתי העיתונאית אני מדווחת לכם מגדות אגם הליפנו, מעיירה קטנטנה בשם פרימבורג, ששוכנת במרחק נסיעה קצר מעיירה קצת יותר גדולה בשם קרומלוב. מאחורי יש קילומטרז' מכובד של גולאשים, ברווזים, שטרודלים, קנדליקים ועוד חברים שתכירו אם תגיעו לכאן לנופש, ועם זאת, בשלב הזה של החופשה עלי להודות שאין לי מושג אם זה מה שצ'כים אמיתיים אוהבים לאכול.
במסעדה ההודית ליד המלון בפראג היה קהל רב, בחליפות ומשקפיים, אם זה אומר משהו. אבל, ואולי טוקבקיסטים מומחים שוב יעשו
אף מיעוט אתני לא נראה באופק והאירופאיות מובהקת אבל לא מאוד מערבית. התיירים, אמריקאים, יפנים ורוסים, אוהבים את הרוגע ואת האוכל. הו כן. כל פאנל עץ וכל תמונה מימי הביניים בטברנות הקטנות עם שמות מזמינים שמתחילים בדרך כלל ב"אצל..." לוחשים לתייר המרוצה שהוא עתיד לזלול כאן כמו שצריך, ולא מדובר מן הסתם בסלט קיסר או שטות נובורישית אחרת. בצ'כיה לא מתעסקים בקטנות. ברך של חזיר, צלעות של חזיר, שניצל מחזיר וכמובן תפוחי אדמה, זה הליין-אפ. החזיר הוא ללא ספק החיה הלאומית וחובבי הבקר והעוף ימצאו את עצמם בוהים בבלבול בשתיים-שלוש קטגוריות בתפריט עב הכרס וירגישו אאוטסיידרים מובסים ופחדנים.
אני אישית נמנית על הקבוצה האחרונה, מטעמי טעם יותר מאשר כשרות, ואף שלא ניסיתי כאן עוף, עם הבקר ישנה תחושה קלה שהוא הבן החורג שפחות אוהבים -קח איזה סטייק, קצת רוטב, והנה לך ארוחה, סרבן חזיר מסכן.
הבשר – אפוי או מבושל, ילווה בתוספות מסורתיות שמוכיחות את הפתגם הרוסי העתיק "בין שנאה ואהבה יש רק צעד אחד". הכרוב האדום הכבוש, שמפיץ הריחות מתוקים בחללי מסעדות, יתחרה על ליבכם עם ה"קנדליק", עיגול בצק מבושל לבן ותמים למראה שיכול להיות עשוי מלחם או מפירה תפוחי אדמה. שניהם ממכרים וטעימים, מתקתקים ומנחמים, עד שבשלב מסוים, כשנתקלים בהם עוד ועוד, מתעוררת תחושה כמו בביקור משפחתי שהתארך יותר מהדרוש – רצון עז לברוח ולהתכחש, ולנשנש חסה, און דה רוקס.
אורחי כבוד נוספים בתפריטים הם הנקניקים והנקניקיות – מה הייתה רבה ההפתעה שלי כשנקניקיות שמנמנות וחיוורות הציצו עלי מצנצנת זכוכית בסופר, נו לס! – מסתבר שהמאכל האהוב פותח כאן לדרגת הערצה חובקת כל. וכך, אם תגיעו לפראג או לקרומלוב, עיירה יפיפייה תחת חסות אונסק"ו, ותסעדו במסעדות המקומיות, סביר להניח שתסתובבו רוב היום כאשר אתם נעים בין הרצון לישון לבין הרצון לאכול קינוח.
באגף הקינוחים עורבים כאן בלינצ'ס דקיקים במלית פירות וקצפת, שטרודלים בהשפעת אוסטריה, שנמצאת במרחק נסיעה סביר, והאופציה הדיאטטית – פטל חם בכוס גבוהה, עם קצפת, אלא מה. בערך בין השטרודל לפרוסת "זאכר טורט" שוקולדית נזכרתי שבארץ יתחיל בקרוב הקיץ, ושקלתי לשלוח לרנה זלווגר מייל ידידותי, לשאול האם בא לה אולי להתחלף איתי במשימת ההשמנה. אני אזלול סושי בקליפורניה והיא תלגום מרק שום עם קרוטונים בקור הצ'כי. גם אם אתם לא רנה וסתם וויתרתם על עצמכם, פניות עם שם מלא ומספר טיסה יתקבלו במערכת בברכה.
בפראג: Tikka Tikka, מסעדה הודית שתפתיע אתכם ובגדול. אוכל טעים ואותנטי (עם טאלי צמחוני שהכיל יציאות מרגשות שלא נראו בארץ), אווירה צעירה ותוססת, מחירים מצחיקים. רחוב Konvitska 15, צמוד לחנות יד שנייה נחמדה. מיותר לציין על רקע המטבח הצ'כי המסורתי עוף בקארי מרגיש כמו המנה הכי דיאטטית בעולם.
בצ'שסקי קרומלוב: Café Shile, בית קפה באווירת רטרו שיענה על הסטנדרטים של התל אביבי המחמיר ביותר. מלבד אינטרנט אלחוטי חינם, תופעה לא כל כך נפוצה בצ'כיה, הקפה מצטיין בריהוט מגניב, מוזיקה טובה, שירות נינוח וקפה סביר ביותר. צמוד ל"גלריה שילה" במרכז ההיסטורי המדהים ביופיו.
בדרך: Tesco, הסופר-מרקט מאנגליה! אני נוטה לבורות כוללנית בכל הנוגע לגלובליזציה, ולכן הופתעתי לראות בצ'כיה את חברי הטוב Tesco, עם השלט המוכר ועם מדפי הסייל המזמינים. צ'כיה מרושתת היטב ברשתות מזון גדולות ומוצלחות, אבל אם גם אתם סנטימנטליים כמוני, לא תוכלו לוותר על ביקור חטוף.
במצבי ייאוש: מקדונלד'ס, שאלוהים יסלח לי. אני לא מספרת סיפורי חו"ל שמסתיימים ב"בסוף הלכנו למקדונלד'ס", בדרך כלל. אבל הצצה חטופה לסניף בתחנת דלק גילתה עיצוב נעים שקורץ ל"איקאה", אנשים שמחים וספיישלים מפתיעים בדמות גבינה בגריל עם ממרח אוכמניות. תודו שקשה להתווכח עם גבינה מותכת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם