מתכון ליחסים: כשנכנסים עם הפרטנר למטבח

לבשל ביחד, תענוג או מתכון מצוין לבלגאן במערכת היחסים? פלורה צפובסקי חושבת שכדאי להשתפשף על חברה טובה שתספוג את כל המרכיבים, לפני שעושים זאת עם הפרטנר לחיים

פלורה צפובסקי | 20/1/2010 16:20

לבשל ביחד זה אחד הדברים האינטימיים ביותר שאפשר לעשות עם מישהו, או במקרה שיתואר להלן – עם מישהי. זה יותר מורכב מסקס, כי במהלך האקט הקולינרי צריך גם להשגיח שלא יישרף ולא יגלוש. זה יותר מושקע מסקס, כי אין מנוס מלדבר אחד עם השני תוך כדי, והרבה. זה יותר מסוכן מסקס, כי התנהלות זוגית במטבח עלולה להוציא לאורה המנחם של המנורה את הצדדים הכי מכוערים שלכם. לא מדובר על כפלים רכים או קמטים שאתם מדמיינים שיש לכם, אלא על הפינות הכי דוקרניות של האגו, וזה ממש לא אטרקטיבי. במשפט אחד – אל תנסו את זה בבית, לפחות לא בהתחלת מערכת היחסים. עדיף שתעשו כמוני ותשתפשפו על חברה טובה שתספוג הכול בשקט וכלום לא יבריח אותה.

נורה אדומה מספר אחת: מישהו צריך לפקח על המתכון צילום: מתוך הסרט המטבח של מרתה

קחו בחשבון – ההחלטה לבשל יחד לא יכולה בשום פנים באופן להלקח בצעד נמהר של היסח דעת, כי התוצאה תהיה בלגאן לא ידידותי שייגמר, במקרה הטוב, בסלט פירות. גם אם ספונטאניות היא השם השני שלכם, עדיף להקדיש לסיטואציה מחשבה תחילה ולסכם פחות או יותר אילו מאכלים הולכים להכין. אחר כך, תארזו את החברה הטובה ולכו לשוק. אנחנו הסתובבנו בשוק הכרמל כשעה לפני סגירה, בדיוק כשהשמש מכה בפנים ומסנוורת, המוכרים צועקים בשליש ווליום ומחיר הירקות והפירות יורד פלאים.

לי היה בראש מתכון לפולנטה עם תבשיל פטריות, כמו שאכלתי פעם במסעדת "בסטה", שנמצאת ממש שם, ומאפה ירקות עם גבינת חלומי, חבר וותיק ונאמן. החברה, מצידה, יזמה פונדו שוקולד לקינוח. הסכמתי לו בקושי מסוים - שכן קשה לי להיכנע ליוזמות של אחרים כשזה מגיע למטבח - והנה לכם נורה אדומה מספר אחת.

אחרי שקנינו את המצרכים הנחוצים וחזרנו הביתה, נדלקה לה נורה מספר שתיים - מי שאחראי למתכון גם מצווה על הפרטנר לבישול מה לעשות. "תתחילי לחתוך את הירקות בבקשה", אמרתי לחברה הטובה והרגשתי קצת כמו מדריכה מרשעת בקייטנה. ישבתי מולה וקילפתי פטריות (מסתבר שהיא לא שמעה על זה), לגמנו יין, כמו שבשלניות עושות בסרטים, וגלגלנו סמול-טוק. הרבה יותר קל, ומצד שני, הרבה יותר קשה, לנהל שיחה קוהרנטית בשלב ההכנות המוקדמות, שלב העבודה השחורה, בו שני הצדדים כביכול שווים ועסוקים בעבודה טכנית מרגיעה, כי מישהו אחד, המאסטר-מינד, משגיח.

"הקוביות קטנות מדי," אמרתי בשלב מסוים וכמעט נחנקתי מגודל הקונפליקט – לשחרר או לבקר? החברה פתרה אותו כשהחלה לחתוך בצייתנות קוביות גדולות יותר, והשיחה המשיכה לזרום. את הירקות שחתכה אני מרכיבה במהירות (המתכון הוא

אלף-בית במטבח הביתי הצנוע שלי), מה שכן, החברה לא ויתרה לגמרי על נסיונות החתירה תחת המאסטר, שזה אני, והציעה להשרות את הירקות בשמן זית בתוך שקית ניילון. בהעדר קערה פנויה ובפרץ של הרפתקנות, אני מוכנה ללכת על זה.

את הפולנטה, יציקה גדולה וצהובה שחדשה לשתינו, אנחנו מערבבות לסירוגין תוך הקפצת הפטריות. הפולנטה יוצאת חסרת טעם ונעה על הציר הדוחה שבין גושי לנוזלי, אבל הפטריות מקשטות אותה יופי ושתינו אוכלות מול הטלוויזיה כשאנחנו תומכות זו בזו בעזרת אמירות "מממ, טעים" קורקטיות. מאפה הגבינות מגיח שחום ומוצלח ומתחסל בדממה, כי אם משהו באמת טעים, זה כל מה שתשמעו.

בשלב הזה, היין מערפל את שיקול הדעת שלי ואנחנו צועדות ל-AM:PM לקנות שמנת מתוקה לפונדו הקסם, שלדבריה של החברה, לא מצריך יותר משתי טבלאות שוקולד וקצת נוזל 15% שומן. אני בוטחת בה, וזה לא פשוט גם מבעד לאדי האלכוהול. מה פונדו עכשיו? איך בדיוק השוקולד יהפוך לנוזלי ויישאר חם? אבל החברה שולטת במצב, מרכיבה סיר על גבי סיר, מרתיחה, מערבבת, ולי רק נשאר לטבול את התותים.

מלאות וישנוניות, אנחנו יושבות על הספה ומתקשות לתקשר מרוב קרבה הססנית מסוג חדש, כאילו עשינו יחד מסע למדבר, ראינו מגדת עתידות שבשרה לנו טובות וחזרנו. לעולם לא נהיה אותו הדבר, וכיף להבין את זה. מה שפחות כיף להבין הוא שאני עלולה להיות לעתים הגרסה הנשית של גורדון רמזי, כלומר שתלטנית ואובססיבית ונו, גם טיפה ביקורתית. אבל בשביל מה יש חברות? הן סולחות. במיוחד אחרי כמה תותים טבולים בשוקולד חם.

רוצים לבשל ביחד? הנה מתכון הירקות האפויים בחלומי המושלם שיגרום לכל המעורבים בדבר להרגיש נהדר (מתוך הספר של נייג'לה לוסון, איך לא):

החומרים ל-2 מנות נדיבות:

1 בטטה גדולה
1 תפוח אדמה גדול
½ ראש שום
1 פלפל אדום
4 כפות שמן זית
125 גרם גבינת חלומי

ההכנה:
חותכים את כל הירקות לקוביות גדולות יחסית ואת הבטטה לקוביות עוד יותר גדולות. מנקים את שיני השום. מערבבים את הכול היטב עם שמן זית ומתבלים במלח ופלפל. מפזרים בתבנית ומכניסים לתנור מחומם מראש לחום גבוה. אופים עד שהירקות מתחילים להשחים ולהתרכך.

בשלב זה, חותכים את החלומי לפיסות דקות ומפזרים מעל הירקות. ממשיכים לאפות עד שהחלומי נמסה ומבעבעת.

מגישים ואוכלים תוך חלוקת מחמאות הדדית.