מה עושים כשהאהבה מתה?
חיים משותפים ללא אהבה נהפכים לעינוי הדדי ולגסיסה מתמשכת. אשמה נוטה לכרסם בחיוניות ואהבה סנטימנטלית היא אהבה אנוכית. בארי לונג מייעץ בענייני משפחה
הגבר והאישה חייבים לשים את אהבתם זה לזו לפני אהבתם לילד. אחרת, במוקדם או במאוחר, תתפרק השותפות - ויחד איתה המשפחה. לעתים תכופות ההורים מתרחקים זה מזה, אבל מנסים להמשיך לאהוב אחד את השני דרך הילדים. וכשהאהבה ביניהם הולכת ודועכת, נהפכים הילדים לסיבה העיקרית להיותם ביחד. אבל הניסיון לשמור על אחדות המשפחה גם ללא אהבה אינו אלא גסיסה מתמשכת. החיים המשותפים הופכים לעינוי הדדי. ובין אם ההורים מודים בכך או לא, חיי המשפחה הופכים לייסורים מתמשכים עם פרקי זמן קצרים של רווחה פה ושם - אבל ללא כל תקווה לשינוי של ממש.
אילו אהבתם של הגבר והאישה זה לזו הייתה הדבר הראשון בחשיבותו, ומטרתם המשותפת הייתה לחיות באהבה ובמינימום של חיכוך, הכול היה מתנהל כשורה והילדים היו מוצאים את מקומם בבית. שכן, כאשר הגבר והאישה מאוחדים ונאמנים לאמת הכול נמצא במקומו הנכון.
לאהבה יש חוקים משלה. היא אינה מצייתת לשיקולים של נוחות וכדאיות, או למוסר המקובל בחברה. האהבה קודמת לכל. פירוש הדבר הוא שאם ההורים עוזבים את האהבה אז כנראה אחד מהם יהיה חייב לעזוב את הבית. ולמרות הסבל והלחץ הרב שמצב כזה מייצר, עדיין האהבה חייבת להיות קודמת לכל. אם יש מספיק אהבה, היא תיישר את ההדורים ותפתור במהלך הזמן את כל הבעיות, את כל הדאגות לביטחונם ורווחתם של הילדים.
ועדיין, משפחה מפוצלת יכולה להמשיך לתפקד כמשפחה של ממש. התייחסות נכונה למצב ואהבה מספקת יאפשרו להורה שנותר עם הילדים ולהורה העוזב להתגבר על הלחצים והקשיים. בוודאי, זה לא קל לחיות בנפרד. אבל אם תשימו את האהבה בראש מעייניכם, תגלו שלבסוף הדברים מסתדרים.
אֵם: אני חיה בנפרד מאבי ילדיי. הם הולכים אליו בסופי שבוע ובחגים, אבל תמיד חוזרים בתזזית פנימית ולוקח לי כמעט שבוע להחזיר אותם לעצמם. עכשיו, כשהם מתבגרים, זה הולך ונעשה גרוע יותר. הם שומעים ממנו דברים שמערערים את סמכותי. האם אני יכולה לעשות משהו בנוגע לכך?
- קודם כל, אם האב באמת אוהב את ילדיו, הוא יהיה מסוגל להקשיב לך. האם את יכולה לשוחח איתו על כך, או שהוא נוטר לך טינה? ייתכן שהוא אוהב את הטינה שלו יותר מאשר את ילדיו. אבל עדיין, גם במקרה כזה עלייך להתמודד עם המצב כמיטב יכולתך.
אם לאחר הפרידה אחד ההורים או שניהם עדיין נוטרים טינה, היא תפעפע לתוך נפשם של הילדים. בן זוג לשעבר שנשאר עוין אינו מסוגל להפסיק לחתור תחת ההורה האחר על גבם של הילדים. הילדים, שסופגים זאת לתוכם, מתחילים לאמץ את הגישה הזו כלפי אימם או אביהם. במוקדם או במאוחר, כשמתעוררת בעיה כלשהי בבית, במיוחד בעיית משמעת, ייתכן שתשמעי את אחד הילדים אומר: "נו בטח, אבא תמיד אומר שאת כך וכך. והנה את עושה כך וכך!" אמירה כזאת מעידה על חוסר כבוד וחוסר אהבה מחפירים מצד אביהם.
אילו הייתי האב, בראש ובראשונה הייתי עושה הכול כדי להיפטר ממשקעי הטינה שבתוכי. כאשר אני טעון ברגשות האלה האהבה והיופי נעלמים מחיי; איני אלא אגרוף קמוץ שמוטח ללא התראה, מצליף באמצעות הלצה או מעשה מרושע כדי לפגוע ולהכאיב. לא משנה מה עשית לי בעבר, אני
האם אהובך לשעבר מסוגל לשמוע את האמת הזאת? האם ביכולתו לראות שהוא מרעיל את נפשם של הילדים? האם הוא קולט שכל עוד הוא נוטר לך טינה הוא לא יוכל לאהוב באמת אישה אחרת - שהוא יגרור איתו את הטינה והסבל לתוך הזוגיות הבאה? ואז, כשגם האישה הבאה תהפוך לאומללה, הוא יסבול אפילו יותר. זוהי דרכו של העולם.
אבל במקרה שהאב של ילדייך אינו מסוגל להקשיב לאמת הזאת, לא נותר לך אלא להמשיך להביע את אהבתך לילדים. כשהבית שקט והאהבה נוכחת, הסבירי להם את נקודת המבט שלך מבלי להאשים את האב בדבר. תוכלי לומר להם: "תראו, כאשר אתם חוזרים הביתה מאבא אתם במרבית המקרים מרוגשים ותזזיתיים. וכאשר ההתרגשות שוככת אתם הופכים להיות קצרי רוח ועצבניים. זוהי האמת, הלא כן? נכון שזה מה שקורה? ביום יומיים שלאחר חזרתכם, אתם כמעט תמיד כעוסים ונרגנים. אז הניחו לי לתת לכם עצה. מה שעולה חייב לרדת. אם אינכם רוצים להיות במצב רוח רע, אל תניחו לעצמכם להיסחף כל כך."
במקרה של ילדים בוגרים יותר או נערים, ברור שריגושים וגירויים גוררים בעקבותיהם אי שקט פנימי. וכאשר מבקשים מהם לעשות משהו או מונעים מהם את מבוקשם, הם הופכים לכעוסים ונרגנים. כל הדיכאונות והתרעומת של גיל ההתבגרות נובעים מעודף גירויים. זוהי הבעיה: ההתרגשות תמיד מגיעה לקצה.
אֵם: הבאתי ילד לעולם בגיל מאוד צעיר, ומכיוון שלא הייתי מסוגלת לתפקד כאימא התינוק נלקח ממני. עכשיו הכול שונה לחלוטין. אני חיה עם גבר שאני אוהבת ואני רוצה להיכנס להיריון, אבל עדיין מציפה אותי תחושת אשמה קשה כשאני חושבת על ילדי הראשון.
- מה מעלה בך תחושת אשמה בנוגע לתינוק? מוכרח להיות משהו בחייך העכשוויים שגורם לך לחשוב עליו. אולי זה פשוט משהו שמזכיר לך אותו. אני מציע שתחפשי בתוכך את ההקשר. את בוודאי יודעת מה זה. אבל מה שזה לא יהיה, הדרך להתמודד עם הבעיה (כלומר עם האשמה) היא להבין שכל מה עובר לך בראש נובע מן העבר ואינו קיים עכשיו.
"אני אוהבת את בני. אינני יודעת מה קרה לו והיכן הוא נמצא. אבל אני דבקה באהבתי אליו, ואת האהבה הזאת אני יכולה לחוש בתוכי כרגע. ואם זה אמור לקרות, החיים יפגישו אותנו שוב בדרך כלשהי, או שאחוש צורך לקום ולחפש אותו."
- ייתכן שזה נשמע אכזרי, אבל את חייבת להפסיק לחשוב על העבר, אחרת הוא יטריד אותך ללא הרף. כאשר את מפיחה חיים באשמה היא גדלה ותופחת; היא מכרסמת בחיוניות שלך, ואת חשה יותר ויותר אשמה. אם תמשיכי לחזק את הרגש הזה בתוכך הוא יחצוץ בינך לבין בן זוגך החדש. וכאשר אתם עושים אהבה הוא יעלה כמו צל אפל וינתק אותך מאהבתך. לכן את חייבת להיפטר ממנו.
אל תניחי לעצמך לשקוע במחשבות ובחלומות על בנך. עולם החלומות והמחשבות הוא מגנט רב עוצמה שמושך אותך ללא הרף אל תוכו. אבל, למעשה, זוהי ישות של סבל שמנסה להשתלט עלייך ולחיות דרכך. ישות הניזונה מייסורים, שמשתמשת בסנטימנטים ובזיכרונות העבר כדי להשתלט על האנשים. אבל אינך זקוקה לסנטימנטליות הזו. את אוהבת את בנך, וזהו זה.
אינך זקוקה למחשבות כדי לאהוב אותו. כך את משאירה את העניין בידיו של אלוהים, או בידי החיים. זוהי אהבה - אהבה ללא מניעים אישיים. בכל פעם שאת או אהובך שואלים, "האם חשבת עליי? האם התגעגעת אליי, יקירי?" אתם בעצם חושבים רק על עצמכם. הניסיון לגרום למישהו לחזור אל העבר נובע ממניעים אנוכיים.
בכל פעם שהמבוגרים, ההורים, הסבים והסבתות, הדודים והדודות שואלים את הילד, "התגעגעת אליי?" הם מלמדים את הילד לדבוק בעבר, בסנטימנטים ובאהבה אנוכית: הם מכשירים בתוכו את הקרקע לסבל ולאומללות עתידיים. עזבי את העבר. הוא נגמר. אל תיכנעי לרגשות האשמה. הישארי עם האהבה שהינך כרגע.
גבר: אין לי ילדים משלי, אבל בת זוגי היא אם לילד וילדה. ולמרות שאיננו חיים ביחד אני נמצא הרבה בביתם. אמנם בסופי השבוע הילדים פוגשים את אביהם, אבל בהדרגה אני ממלא יותר ויותר את תפקיד האב. מה תוכל לייעץ לי במצב כזה?
- האם אתה אוהב את האישה? האם אתה חש שיש תכלית לאהבתכם? והאם אתם ממלאים את התכלית, נותנים יותר ויותר מעצמכם ומעמיקים את השותפות?
כן, כן! ואני שוקל לעבור לגור איתה. אבל אינני בטוח שאני מוכן לקחת אחריות על שני ילדים.
- היא באה עם שני ילדים. זהו המצב. אין טעם לחשוש מכך שהילדים יגבילו אותך. אל תניח לעצמך לחשוב: "אוי, אבל מה יקרה אם..." ולמה שלא תיקח אותם על עצמך? למה לא לעבור לגור איתם? ואם כבר - אז כבר: לך עד הסוף, ללא הסתייגויות. מה תפסיד אם זה לא ילך? ומצד שני, ייתכן שתרוויח משהו של ממש. קח אותם עליך ועבור לגור איתם. תן, תן, ושוב תן. ובנו לכם ביחד משפחה אוהבת.
מתוך הספר "אהבה, צדק ואמת בגידול ילדים" שייצא לאור בשנה הקרובה בהוצאת מדף.לאתר ספרי בארי לונג בעברית
ב-16.1 יוקרן בבית אהבנה בת"א הסרט "לאהוב את הבלתי נודע" - מפגש וידיאו מלא עוצמה עם בארי לונג.פרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם