בתנוחת הטופו: שילוח לומדת יוגה מגוש טופו
הטופו רובץ לו בשקט בתוך משרה וסופג טעמים בלי שום מאמץ מצדו. כמוהו יורדת שילוח כבר 10 שנים לסוף דעתו של רומן, המורה ליוגה, שממליץ להיות במקום לעשות. בקיצור, חטופונים
חטופוני טופו. נראה אותם בתנוחת העץ צילום: שחר שילוח
אני זוכרת היטב את השיעור ההוא, מתחילת דרכי ביוגה. כמו תמיד נשמעו בו אנקות התסכול של מתרגלים שניסו לשווא להתיק רגליים מהמזרן ולהתיישר לעמידת ראש, התנצלויות מגומגמות של מי שקרס אחרי שלושה סבבים של ברכה לשמש, ריח קלוש של גרביים, ופניה המאוכזבים של אחת שהבינה שתנוחת העץ לא תסייע לה לצמצם את היקף הישבן.
המורה, שהיה אף הוא בתחילת דרכו (עובדה שהיו לה לא מעט יתרונות), אמר משהו כמו, "במקום לעשות, נסו להיות". בהתחלה חשבתי שהוא מתבלבל. הנחתי שמדובר פה בטעות לשונית שמקורה באותו מקום שממנו הגיע המבטא הרוסי שלו. אבל רומן ידע טוב מאוד על מה הוא מדבר. הבנתי את זה רק אחרי עשרות עמידות ראש ומאות פיתולי עמוד שדרה.
במחשבה שנייה, לא בטוח שאפילו היום, כמעט עשר שנים אחרי, ירדתי לסוף דעתו. אבל יש סיכוי שאני בדרך לשם. קל מאוד לשכוח שיש דברים שקורים בעיתוי שאותו אי אפשר לנבא. כשאני עושה עבודה, אני יודעת שהכסף יגיע תוך שוטף פלוס שלושים או שישים או תשעים, ואם לא, אני יכולה לשכוח ממנו.
כשאני שמה סיר על האש, אני יודעת שתוך עשרים דקות האורז יהיה מוכן. כשאני מגהצת את הכרטיס, תוך שנייה אני מקבלת סמס לנייד שמזכיר לי שאכן שילמתי באשראי. דברים שקורים לאט, כמו חמין, פריחה של קקטוס או תור פנוי אצל רופאת השיניים, מתעללים קצת בסבלנות שלנו, אבל אנחנו יודעים לחיות איתם, ובטח נחזיק מעמד עם זה לפחות עד שתפותח מערכת לקידוח סתימות אונליין.
משהו זז
הצרות מתחילות כשלא יודעים מתי הדבר ההוא יקרה. הדבר ההוא הוא הדבר הגדול הבא: הארה אם אתם בודהות, ביאת המשיח (לעולם ועד) אם אתם חב"דניקים, מדיטציה אחת שלווה לחלוטין אם אתם אנשי ויפאסנה, תנוחת לוטוס מלאה אם אתם יוגיסטים, וגם - איך יכולתי לשכוח? – שביעות רצון שלמה ממצבם של צמיגי המותניים ורפידות העכוז אם אתם עושים דיאטה.
לא במקרה קל כל כך לוותר על תרגול יוגה או על ישיבת מדיטציה, אם על שולחן העבודה מבעבע פרויקט שצריך כבר לסיים או מבחן שמוכרחים להתכונן אליו. גם אם התמורה עבור העבודה או המבחן תהיה זעומה, אנחנו לפחות יודעים מתי היא תגיע.
יוגה היא בין התרגולים הבודדים שהצלחתי להתמיד בהם לאורך זמן. אני חושבת שהסיבה לכך היא שנכנסתי אליה נטולת כל אמביציה, כמו חתיכת טופו שהוטלה אל המחבת בלי להשלות את עצמה שתוכל להתחרות בטעמיהם של הבצל, השום והסויה. כשהתחלתי, אולי בגלל שעבדתי בהייטק באותה תקופה, היה לי מנוי לחדר כושר. נהגתי להשתתף בשיעורי העינוי הקקופוניים שכונו בטן-ישבן-ירכיים, ובתוכם התגלמה ההבטחה המופרכת שאם נתמיד ונזיע,
נזכה באחוריים מוצקים כשל סוסות מרוץ ובבטן שטוחה כקרש גיהוץ.
יום אחד, אחרי שהתייצבתי במקום מצוידת בטייץ ובמוטיבציה, פקידת הקבלה בישרה לי שאין מקום בסטודיו אפילו לזבוב אחד נוסף, והציעה לנסות יוגה. נכנסתי בחוסר התלהבות לחדר האפלולי, רק בגלל שלא רציתי לחזור הביתה לפני ששרפתי כמה קלוריות. בלי שום ציפיות, פשוט עשיתי מה שהמורה אמרה לעשות, לא היה לי דחוף להתקדם לשום מקום. כשבכפיפה לפנים הראש נשק לברכיים, זה היה נחמד, אבל כשהגב נותר נוקשה, לא התבאסתי. כשהצלחתי להישאר בעמידת כתפיים ישרה וזקופה שמחתי, אבל כשקרסתי אחרי חמש שניות, זה משום מה לא הפריע לי בכלל.
מאז לא עזבתי את היוגה. אני לא חושבת שיצא ממני איזה סוואמי בחיים האלה, או שמישהו יבוא ללמוד דווקא ממני איך להתרומם לעמידת ידיים כשאין קיר בסביבה. מצד שני, לפעמים, כשאני עומדת על הראש והחולצה צונחת ומכסה לי האף, הטלפון מצלצל והחתול מפרק את הבית, אני מרגישה שמשהו זז במוח ושהמשהו הזה נעים. אני מנסה להיות ככה כמה שניות נוספות לפני החזרה אל כל הדברים שצריך לעשות.
סלט עם חטופונים
חטופונים בסלט. חובה!!! צילום: שחר שילוח
טופו, לבן ואנמי שכמותו, הוא אחר המוצרים הכי מאתגרים מבחינתי. כצמחונית תמיד חשתי חובה לאכול אותו, אבל לקח לי הרבה זמן עד שלמדתי להפיק ממנו דברים שאותם אשמח לאכול, פשוט כי הם טעימים ולא רק בשביל להכניס אל הגוף סידן וחלבון. במתכון הזה אני נותנת לטופו להיות: הוא רובץ לו בשקט בתוך משרה וסופג טעמים בלי שום מאמץ מצדו. אחר כך הוא כבר מוכן לשלב שבו יוכל להוכיח את עצמו על כמה עלים של חסה.
מתכון החטופונים (חטיפי טופו קטנים) הוא הצעה לצורת הכנה יותר מאשר מרשם שצריך לדבוק בו. כאן שידכתי אותם לסלט; בסוף המתכון תמצאו רעיונות לכיווני אלתור וגיוון נוספים.
המצרכים
1 חבילה טופו
למשרה:
2 כפות דבש או סילאן
כ-⅓ כוס מים רותחים
½ כוס רוטב סויה
1 כף חרדל (מהסוג הטוב שאין בו חומרי שימור)
2 שיני שום קצוצות או כתושות
1 פלפלון חריף שלם
לשימון התבנית: מעט שמן זית
לסלט:
1 ראש חסה ערבית קטנה
2 גזרים בינוניים
5-4 צנוניות מהסוג הקטנטן
½ אבוקדו
לרוטב הסלט:
מיץ טרי מחצי לימון
4-3 כפות שמן זית
1 כף חומץ בלסמי
½ כפית סוכר חום
לעיטור: אגוזי מלך שבורים גס (אפשר לקלות אותם מעט על מחבת יבשה)
ההכנה
חותכים את הטופו לקוביות ומניחים בכלי אחסון עם מכסה. בקערה ממיסים את הסילאן או הדבש במים חמים, מוסיפים את יתר חומרי המשרה ומערבבים היטב. יוצקים את הנוזל על הטופו ומשהים לשעה לפחות. מדי פעם משקשקים את הכלי ומוודאים שכל קוביות הטופו נעטפו בנוזל.
מדליקים תנור על מצב גריל ל-200 מעלות. מסננים היטב את הטופו. משמנים תבנית בשמן זית ומפזרים עלייה את הקוביות. מכניסים לקומה הגבוהה בתנור. אחרי כמה דקות, כשהטופו מזהיב, הופכים אותו וקולים כמה דקות נוספות.
בינתיים מכינים סלט: שוטפים היטב את החסה ומייבשים אותה. קורעים בידיים לחתיכות ושמים בקערה. מקלפים את הגזר ומגלחים ממנו סרטים, ומוסיפים. חותכים את הצנוניות לפרוסות דקיקות, ומוסיפים. חותכים את האבוקדו, לא קטן מדי, ומצרפים לקערה.
מערבבים היטב את חומרי הרוטב לסלט, יוצקים על הירקות ומערבבים בעדינות. מניחים למעלה את החטופונים והאגוזים. החטופונים הכי טעימים כשהם חמימים מהתנור, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים, אבל בהחלט אפשר להכין אותם מראש.
גיוונים
אפשר להכין משרה מכל צירוף שאתם אוהבים, ולהשתמש בחומץ אורז, מירין, יין לבן, רוטב צ'ילי, צ'ימיצ'ורי, תבלינים, ג'ינג'ר קצוץ, משחת קארי, חזרת וכו'. אם יש במשרה משהו צבעוני כמו כורכום או יין אדום, תקבלו חטופונים צבעוניים.
את החטופונים אפשר גם לקלות על מחבת פסים. ניתן להגיש אותם משופדים על שיפוד עץ עם ירקות קלויים, מעל אורז או כתוספת לתבשיל או מרק. במקום קוביות, אפשר לחתוך את הטופו לאצבעות או לפרוסות, ואז תקבלו שניצלונים שיתאימו לכריך. אפשר לזרות עליו שומשום וקצח. את רוטב הסלט אפשר לשנות ולהתאים לטעמי המשרה. החטופונים יתאימו לכל סלט שאינו רטוב מדי ושיש בו הרבה עלים ירוקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
