ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » הודו

הצעה לטיילי הודו: לישון בבית משפחה

בפעם הבאה שאתם מגיעים לדלהי תוכלו לוותר על המלון או הגסט-האוס ולקפוץ לישון בבית של משפחה הודית רגילה, למשל בחדרו של הבן שעזב ללימודים בקולג'. אזהרה: החוויה, וגם האוכל, יהיו חריפים

מוצ'ילרים שטיילו בדרום אמריקה מכירים היטב את הסידור הזה – משפחה שיש לה חדר פנוי (או שאין לה, ומצופפת את כל הילדים יחד בסלון) מציעה אותו לתיירים, בדרך כלל עם ארוחת בוקר, כחלופה זולה ומשפחתית למלון. שם קוראים לזה הוֹספּדָחֶה, אירוח ביתי. כעת גם בבירת הודו, דלהי, האהובה כך כך על רבים, אפשר להתקרב אל העם.

ההבדל בין ההוספדחה הדרום אמריקאית לבין האירוח הביתי ההודי הוא שכאן קהל היעד הוא לא בהכרח תרמילאים מאובקים, אלא דווקא אנשים שישמחו להתפנק. היוזמה, שמאחוריה עומד משרד התיירות ההודי, נולדה ב-2006 מתוך המחסור החמור בחדרי מלון בהודו.

על פי חברת הייעוץ למלונאות HVS יש בעיר רק 130,000 חדרים במלונות ממותגים (מה שמן הסתם לא כולל את המלונות המשכנים מטיילים עם חולדות באזור ה"מיין באזאר" פהאר גאנג' החביב כל כך על הטריפרים הישראלים). כדי לסבר את האוזן, מדובר ב-10,000 חדרים פחות ממה שמחכה לכם בלאס וגאס.

עד כה, פתחו את ביתן לתיירים כ-300 משפחות הודיות. בקצה הזול של הסקאלה תמצאו חדרים ב-1,500 רופי (כ-115 שקל), בקצה היקר המחיר הוא פי 4.5, ותמורתו תוכלו לקבל חדר בווילה בשכונת יוקרה. רוב החדרים נמצאים במקום טוב באמצע מבחינת המחיר. כדי להזמין חדר, נכנסים לאתר משרד התיירות ההודי, ובוחרים מארחים מהרשימה הארוכה.

כדי לקבל פרטים מדויקים, רצוי להתקשר לבעלי הבית ולהצטייד בסבלנות – גם בגלל המבטא וגם מפני שלא מדובר באנשי מקצוע מתחום המלונאות. עם זאת, משרד התיירות ההודי וידא שלבעלי הבתים אין עבר פלילי, וכי הם מספקים תנאים בסיסיים כמו מים חמים וחדר רחצה פרטי לאורחים.

איימי איי מהניו-יורק טיימס, שהתארחה אצל משפחת בינדרה, מספרת שתמורת 300 רופי קיבלה חדר נקי, נעים ונוח בגודל של 18 מ"ר שהיה שייך לבן המשפחה, קביר, שעכשיו לומד בקולג' בחו"ל. גורפריט בינדרה, אבי המשפחה, הדפיס וניילן תפריט שמונח בחדר השינה לשימושם של האורחים. תמורת 500 רופי גורפריט ורעייתו דיפמה יפתחו לכם שולחן בסלון לארוחה של שש מנות. שאר חדרי הבית שמורים לבני הזוג בינדרה, ביתם בת ה-22 ניאמט והכלבה ליסה.

למשפחת בינדרה, כמקובל במעמד הבינוני בהודו, יש עוזר בית המסייע בהכנת האוכל ושמו פפן, והם שוכרים אדם נוסף שתפקידו מסתכם בניקוי חדר הרחצה אחר הצהריים. יי מספרת שהתחושה הייתה באמת כמו לבוא הביתה, כולל זינוק של ליסה אל מיטתה לתנומת אחר הצהריים. יש אנשים שייהנו מזה, אבל לא מי שמחפש פרטיות אנונימית של מלון.

חלק מהכיף הוא לשבת אל שולחן האוכל יחד עם בני הבית, ולדעת שה"דהל" (עדשים),

ה"סאבז'י" (תבשיל) וה"ראיטה" (יוגורט) שמוגשים לשולחן הם פרי של בישול ביתי ואינם מנסים להתחנף לחיך מערבי, ויותר מזה – ליהנות מההזדמנות לדבר עם האנשים שלא תראו בטלוויזיה על עניינים שברומו או בתחתיתו של עולם, כמו למשל על ההתרחשויות בין הודו לפקיסטן או בין ההינדים, הסיקהים והמוסלמים במדינה.

לא כל הבתים דומים לזה של משפחת בינדרה. בדירה אחרת שבדקה הכתבת, הניקיון לא היה יותר מסביר ובמקום לא הייתה שום תחושת ביתיות. הריהוט היה מינמלי, התאורה פלורסצנטית והקירות צבועים בתכלת. סימן החיים היחידי במקום היה מיטה מתקפלת דחוקה בפינה, שם ישן המשרת הנפאלי שאינו מדבר אנגלית, ושהגיש בבוקר חביתה על לחם לבן, קורנפלקס בחלב חם (כי ככה זה בהודו) וצ'אי. המסקנה היא, מן הסתם, שכדאי להשקיע בשיחת טלפון עם המארחים לפני שקופצים לבקר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...