הרשימה הנוטפת: על אוכל רחוב מהיר וענייני
לאכול ככה, ברחוב, עדיף עם רוח פורעת שיער ולחמניה נוטפת תשוקה ומעדנים, שדורשת ניגוב שאריות מזויות הפה. פלורה צפובסקי בהרהורים על אוכל מהיר שעושה נעים בבטן באופן מיידי
סוג של אוכל מהיר. צ'יפסטיקס צילום: דן פרץ
אני מרגישה מרומה, והשיפוד, או התפוד, לאו דווקא אשמים. הגימיק החמוד הזה מיועד לילדים, סביר להניח, ומשחק על אפקט אמנותי שמולבש על הפחמימה האהובה. הוא טעים במידה. ומעצבן אותי. למה? כי ביליתי חצי שעה בהורדת פרוסות צ'יפס ענוגות מהמקל, כמו אורחת במסיבת קוקטייל. כי ניסיתי לנגוס בשיפוד וזה לא הלך. כי אם זו פחמימה ריחנית שמנסה להתנהג כמו סוג של אוכל מהיר, אז לא ככה אוכלים אותו, זה למה.
מה עורר בי שיפוד אחד קטן
לא מזמן מישהו שאל אותי מהו "מקום הפיצה" שלי בתל-אביב. התבלבלתי לרגע, אחר כך ניסיתי למלמל "עגבניה" אבל זה הרגיש כמו להגיד שהשחקן האהוב עלי הוא בראד פיט. אין, ואף פעם לא הייתה לי, פיצריה אהובה, כי פיצה היא אמנם אוכל מהיר, ואוכל מהיר הוא לעיתים קרובות האוכל האהוב עלי, אבל היא לא עומדת בקריטריונים. אוכל מהיר, בין אם הוא נמכר בדיינר מאובזר בארובות מתכת ומנורות מתוחכמות, או ברחוב (אופציה הרבה יותר כייפית, אבל משום מה לא ממש נפוצה בארץ. כנראה שאנחנו לא באמת מדינת עולם שלישי), הוא האקט האימפולסיבי המושלם, טקס האכילה הכי אכילתי.
מוביל את הרשימה הנוטפת. פריס הילטון וההמבורגר צילום: רויטרס
ואם כבר ביסים חייתיים, אז בשר, בבקשה. עד לאחרונה, ההמבורגר של רשת אגאדיר, זו שגילתה לי את הקציצה העבה והעסיסית ושינתה את כל התפיסה בנושא בזמנו, הוביל את הרשימה האולטימטיבית של הפאסט-פוד הנוטף. הלחמניה הכי חברתית, זו שכיף להציץ מבעדה על הפרצופים מרוחי הקטשופ של החברים, תמיד מפיצה אווירת אמריקה חסרת בושה ומשמחת, ומתאימה את עצמה לכל מצב רוח. מושחת? בייקון וגבינת אמנטל. מבולבל?
אננס בצ'ילי. מהורהר? ביצת עין, ללא ספק בחירה אנינה, אם כי עלולה התפרש כהסתייגות מהתדמית הבהמית של ההמבורגר. אגב קטשופ, אני מכירה לא מעט אנשים ש"היינץ" עבורם הוא בדרך כלל הצעד הבא אחרי המלח (ללא קשר לסוג האוכל או לאיכותו), אבל בעיני המבורגר הוא יצירת המופת היחידה שמחברת בין קטשופ לבשר בצורה מושלמת.
סביח רובי קסטרו
כאן, מאחורי דלפק עץ נמוך מדי, על כיסא גבוה מדי, לועסת ומתנגבת במרץ כששני גברים משקיפים עלי מעבר לוויטרינה בהבעה קשה לפענוח, מצאתי את עצמי יום אחרי הרהורי השיפוד ההוא, שהתחיל את הכול.
כריך חזה עוף בסויה וממרח פלפלים צילום: רובי קסטרו
התאורה קצת חלשה ומחפה על הלקוחות שתופסים באדיקות את חתיכות הבשר שצונחות מהסנדוויץ', מלקקים את החזרת מזווית הפה, נוגסים במלפפון כבוש וחולמים על חורף אמיתי, נניח. כמו הרבה מהם, גם אני אוהבת לבוא לכאן לבד, כי לאוכל מהיר מושלם יש אפקט מדיטטיבי וממילא קשה לדבר בפה מלא. הקרינו לנו את הנוף הנשקף משרתון, הפעילו את מתג הגשם, ציידו אותנו במיליון מפיות, ואנחנו מסודרים.
סביח עובדיה, רחוב רש"י פינת קינג-ג'ורג'. רובן, יהודה הלוי 112, שניהם בתל-אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
