פריקי, אח שלו? פינת הבישול הרוחני
שילוח חזרה מניו-יורק הגדולה למקום קטן, דהוי וכמוש, והבינה שיש דבר אחד להתגעגע אליו: הצניעות. למענה, וגם למען השם, היא מכינה פריקי - אחיו המתוחכם של הבורגול. עם אגוזים
לפני שלושה ימים חזרתי מארצות הברית, ארץ השפע. זה היה נהדר. בכל בוקר צללתי אל מנהרת הזמן, הסאבוויי, ששאבה אותי ממקום אחד ופלטה אותי במקום אחר, מבלי שאדע תחת אילו רחובות, שדרות ונהרות עברתי בדרך. מרחובותיה אדומי הלבנים והתעשייתיים משהו של ברוקלין, היכן שכמעט כל השכנים הם דומיניקנים, ברחוב מדברים ספרדית ושומעים מוזיקה לטינית בקולי קולות יום וליל, אל הירוק החובק של הסנטרל פארק, הברק של שדירות מדיסון והחמישית, ההמולה הצבעונית של הצ'יינה טאון, הסנאים של יוניון סקוור בווילג', אל המוזיאונים, הקולנועים, הגלריות.
בין לבין השחלתי גם כמה ימים במערב התיכון, השונה כל כך מניו יורק. אהבתי הכול. או כמעט את הכול: את העצים הגדולים ברחובותיה הפרבריים של אינדיאנפוליס, שמשנים עכשיו צבעים מירוק לאדום, או כתום או סגול או חום. את האגמים, האגמונים, הנחלים והבריכות שפזורים בכל מקום. שדות התירס האינסופיים, גורדי השחקים של ניו-יורק ושיקגו, אגם מישיגן והאווזים הקנדיים שחורי הצוואר שמהלכים על שפתו.
החנויות המעוצבות להפליא, האנשים המנומסים וההרבה יותר ידידותיים ממה שגרמו לי לחשוב "יודעי דבר" כאן בארץ. הכיכרות הנעימות ששואבות אליהן את כולם בשעת הפסקת הצהריים, עם קפה אמריקאי חלש בכוס ענקית וארוחת צהריים בשקית נייר. העסוקים מדברים בטלפון, אלה שיש להם זמן קוראים ספר, כולם מנומסים. עוד כשהייתי שם ידעתי שאתגעגע. ידעתי שכשאשוב לכאן, בדיוק כמו שקרה כששבתי ממסעותיי האחרים, הכול יראה קטן ודהוי וכמוש, מותש מהשמש, צמא לגשם, צפוף ועצבני.
אבל אחרי חצי שעה של הסתובבות באחד ממרכזי הקניות עצומי הממדים של המערב התיכון, ידעתי שיש לפחות סיבה אחת שבגללה אני מעדיפה את הארץ שכורת שמש שבה נולדתי: אנחנו הרבה יותר צנועים. על העגלה של מארחיי נערמו אריזות גוואקמולי במשקל שידיי לא יכלו לו, שקית של טורטיות גדולה יותר מתרמיל הגב שלי, אגסים בגודל של דלורית וחבילה מנוילנת של עלים לסלט שאפשר ללכת בתוכה לאיבוד.
בערוץ האוכל שפים שמנמנים הדגימו מתכונים דשנים שגורמים לקרדיולוגים להתעלף (או להתעשר), וליצרני החמאה לעבוד שעות נוספות. בספרי הבישול כמעט שום מתכון אינו מתחיל מאפס – את ציר הירקות אפשר לקנות בקרטון, בסופר מוכרים שעועית בשקית שמישהו כבר השרה בשבילכם, ומכיוון שחלק ממוצרי היסוד מגיעים בתוך קופסת שימורים, למה שלא תקנו פותחן קופסאות חשמלי?
בשיקגו היפה, בכל קטע רחוב, יש לפחות סניף אחד של מק'דונלדס, דאנקן דונאטס, סבן אילבן או רשת אחרת. הדבר הכי צמחוני שתצליחו להשיג שם יטבע בתוך אוקיינוס של גבינה מותכת, וגם לה יהיה ריח של האם. בתור עומדים אנשים שתפחו לממדים שמעוררים דאגה כנה לחייהם. בדרך, בין אינדיאנפוליס לשיקגו,
אבל רגע לפני שאבשל אותה, בשביל שגם את החיטה לא ניקח כמובנת מאליה, הנה שני דברים שאמרו חכמים: "אמר ר' חנינא בן פזי: הקוצים הללו אינם לא מתנכשים ולא נזרעים - מאליהם הם יוצאים ומתמרים ועולים; החטים הללו - כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו" (בראשית רבה י').
וישו, שמזון ומשלים היו לו לחם חוק, משל לתלמידיו: "הנה הזורע יצא לזרוע. כאשר זרע נפלו כמה זרעים בשולי הדרך ובאו ציפורים ואכלו אותם. אחרים נפלו על אדמת טרשים, במקום שלא הייתה להם הרבה אדמה, ומהרו לצמוח מפני שלא הייתה להם אדמה עמוקה. אולם כשזרחה השמש נצרבו ובאין שורש התייבשו. אחרים נפלו בין קוצים, אך הקוצים צמחו והחניקו אותם. ואחרים נפלו על אדמה טובה ועשו פרי – זה פי מאה, זה פי שישים וזה פי שלושים" (מתי, י"ג, 8-3).
למה התכוון הגלילי? הנזרע בשולי הדרך הוא מי ששומע חוכמה אך אינו מבינה, הרעים יבואו ויחטפו ממנו את מה שנזרע בלבו. הנזרע על אדמת טרשים הוא מי ששומע את החוכמה, מתלהב מהר מדי ומקבלה ללא היסוס, אבל ינטוש אותה במהירות לאחר ההפרעה הקלה ביותר כי השורש לו העמיק בו. מי שנזרע בין קוצים הוא זה ששומע את החוכמה, אבל דאגות היומיום וצרותיו חונקות ומסתירות ממנו את החוכמה. מי שנזרע על אדמה טובה, שומע, מבין ונושא פרי, כל אחד על פי יכולתו. ישו ידע משהו על ניו-אייג'.
פריקי (או פריקה) הוא אחיו המתוחכם של הבורגול. זוהי חיטה ירוקה שיובשה בקלייה, מה שמעניק לה ארומה מעושנת וטעם עשיר להפתיע. אפשר לעשות איתה כל מה שעושים עם בורגול – בסיס לסלט, מילוי לירקות, תוספת לתבשילי קדירה ומרקים, מצע פחמימתי למנה עיקרית. בגלל שטעמו של הפריקי מאוד עשיר, אין צורך להעמיס עליו תבלינים. כאן הוספתי לו אגוזים ובצל ירוק ותיבול ים-תיכוני מינימליסטי של מלח, פלפל, לימון ושמן זית.
המצרכים
1 כוס פריקי שטוף
½1 כוסות מים
שמן זית
⅓-½ כוס של תערובת אגוזים וגרעינים קצוצים (מלך, שקדים, פקאן, חמנייה...)
2 בצל ירוק
מיץ מחצי לימון קטן
מלח ופלפל
ההכנה
מניחים בסיר קטן פריקי, מים, שתי כפות שמן זית ומעט מלח. מרתיחים, מנמיכים את האש ומכסים. מבשלים 15-10 דקות עד שהמים נספגים והחיטה אכילה. משאירים מכוסה לעוד 5 דקות ומצננים.
בינתיים, קולים את האגוזים (איזה סוגים שאוהבים) קלות על מחבת יבשה. הקפדנים ייקלו כל סוג בנפרד, מקצרי התהליכים ייקלו הכול יחד. קוצצים את הבצל הירוק ומשאירים קצת בצד לעיטור.
מערבבים בקערה את כל המרכיבים, מתבלים בעוד שמן זית, מיץ לימון מלח ופלפל, מקשטים בבצל ירוק.
אפשר להגיש חמים או בטמפרטורת החדר.
יש מה לאכול. נסו את סניפי Whole Foods לא הכול טבעוני, אבל האוכל אורגני, טבעי וטעים והמבחר הטבעוני גדול. יש שם קרטוניות (חינניות ומתכלות) בשלושה גדלים. התשלום לאוכל המוכן הוא אחיד ולפי משקל. אפשר למלא, לשלם ולקחת החוצה או לאכול שם באזור הישיבה. במשהו כמו 8 דולר אפשר ליהנות מארוחה מגוונת ומשביעה.
חוץ מהאוכל המוכן יש בחנות שפע של מוצרים אחרים. ברוב המכולות והסופרים אפשר לקנות מנות ארוזות של סלטים מירקות, אורז, פסטה וכו' שמסומנים במדבקת vegan, יש גם פירות חתוכים ומוכנים לאכילה. הבאסה היא אריזת הפלסטיק (אם כי היא מיועדת למחזור).
בחלק גדול מהכיכרות יש בסופי השבוע שווקי איכרים קטנים, שמוכרים תוצרת אורגנית. בחלק גדול מחנויות המזון המהיר אפשר להרכיב סלט "עשה זאת בעצמך" על בסיס של עלים ירוקים, שלהם מוסיפים מה שרוצים מתוך מגוון גדול מאוד של ירקות, קטניות, גרעינים, רטבים ותוספות אחרות. תוספת של חלב סויה לקפה תעלה לכם 40 סנט.
חנויות "בריאות" יש בכל מקום כמעט, עם מגוון גדול של מוצרי טיפוח בנוסף לאוכל. בסניפים של Sephora תוכלו למצוא מסקרה אורגנית ידידותית לסביבה. אם יש לכם איפה לבשל, שווה לנסות מוצרים שנפוצים שם, אבל לא אצלנו, כמו Kale (מעין כרוב מסולסל), French string beans (שעועית ירוקה דקה במיוחד ומתקתקה), סוגים שונים ומשונים של דלועים, פירות יער ודברים טעימים אחרים ששם עולים פחות באופן משמעותי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם